מלחמת חרבות ברזל, כמו בתקופת הקורונה, פותחת שוב את "הפצע הפתוח" של דיני החוזים, והוא סעיף הסיכול, או בשם המוכר שלו – סעיף "כוח עליון" המאפשר לבעל חוזה לטעון לביטול או הארכת מועדים חוזיים ללא זכאות הנפגע לסעדים.

הניצנים לכך החלו כבר לאחר שבת 7 באוקטובר, באותה פרשה שבה בעל דירתה של השבויה ענבר היימן עמד על כך שלאחר חטיפתה, תמשיך לשלם את חלקה בשכר הדירה (ולימים גם התנצל על כך), וכעת אנו עדים למגמה בקנה מידה גדול הרבה יותר, בעל השפעה על ענף הבניה בישראל כולה, כאשר, כפי שפורסם, יזמי נדל"ן החלו לדרוש ביטולים של זכויות במכרזי קרקע של המדינה.

אך ראשית, נחזור לרגע לפסיקה הידועה של בית המשפט העליון מסוף שנות ה-70, בה פורשה הגנת הסיכול בצורה מצמצת, שכבר אז נקבע כי במדינת ישראל המוקפת מדינות אויבות, הנטייה תהיה שלא לראות במלחמה כאירוע שמסכל חוזה. במהלך השנים מאז, חזר בית המשפט חזר על הלכה זו בדווקנות, וצמצם כמעט לחלוטין את הגנת הסיכול – עד שזו הפכה לאות מתה.

אפילו מגפת הקורונה לא גרמה לבית המשפט העליון לשנות את דעתו בסוגיה זו, כאשר ב-2022 פסק לחובת חברת אירועים "לה ריין" כי לא עומדת לה הגנת הסיכול, והמשכירה הייתה רשאית לפנותה לאחר שלא שולם לה דמי שכירות במהלך תקופת הקורונה.

אז ההיסטוריה לימדה שללא התערבות אקטיבית של המחוקק, ידו של בית המשפט תהיה קמוצה בהחלת הגנת הסיכול, ובכל מקרה רק לאחר בחינה מדוקדקת של כל מקרה ומקרה לגופו, ולכן ב-18 באוקטובר השנה אושרה הצעת חוק המאפשרת דחיית מועדים בחוזה, בפסק דין ובתשלום לרשות שנקבעו בין 7 באוקטובר ועד יום 7 בנובמבר 2023, מבלי שדחייה זו תיחשב כהפרה.

כלומר, נראה שעינו של המחוקק אמנם פקוחה ולכן הוא נקט גם בצעד מניעתי שאמור להתמודד באופן כשלהו עם טענות סיכול בגין מלחמת "חרבות ברזל" באותה תקופה מסוימת, אך אין בכך כדי להתמודד עם השלכות המלחמה על חוזים מתמשכים, שבו התפתחות היחסים החוזיים הוא דינאמי ובכלל זה, גם על מועדי הביצוע של אותם החוזים.   

בתקופה הנוכחית, מזה למעלה מחודשיים ימים, ישראל מנהלת מלחמה לחיסול ארגון הטרור חמאס, במסגרתה גויסו מאות אלפי ישראלים ונמנע כניסתו של כוח עבודה גדול של פועלים מאזור עזה, ולא ירחק היום שבו תחל גם ה"מלחמה החוזית", ובעלי חוזה, ובכלל זה גם אותם יזמי הנדל"ן, יבקשו לבטל או להאריך מועדים בשל השפעותיה של מלחמת "חרבות ברזל".

אמנם תמיד יש מקום לטענות מסוג זה, שכן למלחמה תמיד תהינה השלכות כלכליות על המשק. אך יש להביא בחשבון כי בהעדר התערבות אקטיבית של המחוקק, עמדתו של בית המשפט – צודקת או לא – נותרה בעינה, וכמו ביום כיפור ובתקופת הקורונה, בעלי החוזה יידרשו לעמוד ולהראות את הקשר הישיר והמסכל של המלחמה על היחסים החוזיים. או כפי שקבעה נשית העליון בזמנו אסתר חיות במהלך תקופת הקורונה, כי "אין די במילות הקסם 'משבר כלכלי בשל נגיף הקורונה', ויש להצביע על קשר ענייני בין הפעולה שנעשתה ובין נגיף זה". קביעה זו צפויה להדהד גם כאן.

אלו הרואים את הנולד והשכילו לכלול בהסכמיהם תנאי מפורש של מלחמה כסיכון מוסכם המבטל או מאריך מועדים, קרוב לוודאי יזכו ליהנות מהגנת הסיכול ויוכלו להשתחרר מחיוביהם, אך על אחרים המבקשים להקדים תרופה למכה, לרבות אותם יזמי הנדל"ן המבקשים לבטל מראש זכויות במכרזים, יהיה לספק טעמים כבדי משקל, הקושרים את בקשת הביטול למלחמה שכן טענות הנקשרות עם שיקולים של כדאיות העסקה בוודאי שלא יעמדו להם. 

עו"ד שגיא רויזר הוא שותף מייסד במשרד עורכי הדין רויזר-טוני ושות'