ב-7 ביוני 2021 נכנס אדם למשרדו של מהנדס המועצה האזורית גולן מולי שפיגל, ושפך עליו חומר דליק, בניסיון להציתו. האירוע הסתיים בטוב, אבל גם שנתיים וחצי אחרי, שפיגל עדיין זוכר טוב טוב את היום ההוא. "בכלל לא הייתי אמור להיות במשרד באותו יום", הוא אומר בשיחה עם אתר חדשות מרכז הבנייה. "אבל הייתי. נכנס אליי אבא של תושב שננקטו נגדו פעולות אכיפה, שאל אותי אם אני מהנדס המועצה, וכשהשבתי שכן הוא שלף בקבוק טינר והתחיל לשפוך עליי. קפצתי מעל השולחן שלי, הכנסתי לו ברכיה בחזה, העפתי לו את המצית מהיד והטינר נכנס לו לעיניים. הכי 'מצחיק' זה שעוד קראתי לאחת העובדות שתביא מטלית רטובה כדי לנגב לו את העיניים, כי ידעתי שחומר כזה עשוי לפגוע בו".

בנתיים הוגש נגד התוקף כתב אישום, אולם עדיין לא התקיים דיון אחד בבית המשפט. שנתיים וחצי מאז האירוע, ובלי דיון אחד. "בהמשך הגיע הבן שלו ואיים עליי. הוצאתי נגדו צו הרחקה", ממשיך שפיגל.

-אז מה אתם יכולים לעשות בנושא?

"להגיד לך שיש אכיפה? לא, אין. הבן של התוקף שנגדו הוצא בפועל הצו, הסדיר את מה שהיה צריך להסדיר, והוא אפילו קיבל היתר. ברגע שכבר נגיע לבית משפט, אם וכאשר, עורך הדין שלו יגיד 'הנה, אין עבירה, תראו – יש אפילו היתר. הסיפור ייגמר עוד לפני שהוא מתחיל".

הסיפור של שפיגל צף היום על רקע הירצחו הבוקר של מהנדס המועצה המקומית ג'דיידה-מכר שבגליל המערבי, אדהם חמוד. חמוד (בן 38) נורה כשהיה ברכבו ופונה במצב אנוש על ידי אמבולנס לבית החולים "לגליל" בנהריה, תוך שמבוצעות בו פעולות החייאה. בבית החולים נקבע מותו. שם נקבע מותו.

חוקרי מחוז חוף של המשטרה פתחו בחקירה לנסיבות מקרה הרצח, ולא מן הנמנע שייבדק האם האירוע התרחש בשל תפקידו כמהנדס מועצה, האיש שאמון על הבנייה בשטחי המועצה.

הנחיה ברורה: אפילו אם יש קללות – לנתק מגע

אז נכון שבשלב זה לא ידועה סיבת הרצח של אינג' חמוד, אבל מהנדסי ערים, פקידי עירייה ואנשי השטח סובלים תכופות מאלימות כלפיהם, כפי שהיה עם שפיגל. "אנחנו הקו הראשון שבסוף סופג את העלבונות, שלדעתי זו אלימות לכל דבר ועניין – כשבן אדם מגיע וצורח עליך, זה לא משנה אם פעלת כחוק ואפילו אם הלכת כלפיו בנושא כזה או אחר. ברגע שעשית משהו שהוא לא מוכן לקבל, אתה סופג. מי שסופג זה בעיקר המפקחים שלי למשל, בממוצע פעם בכמה שבועות הם נכנסים לסיטואציה אלימה. ממני הם קיבלו הנחיה ברורה, שבמצב כזה של אווירה אלימה, אפילו אם מדובר 'רק' בקללות, הם צריכים לנתק ישר מגע".

וכאן שפיגל נותן דוגמה נוספת לאירוע שאין ספק שפעילות הפקחים הייתה נחוצה, אבל הסיטואציה הייתה בלתי אפשרית: "פקח שלנו הגיע לאחר הישובים במועצה כדי לאכוף בנייה מסוכנת של קיר באורך עצום – של 22 מטר על 2.40 מטר, ובעובי של פחות מ-20 ס"מ, בלי אישור קונסטרוקטור כמובן. זו ממש בנייה מסוכנת. ואז הוא נתקל בבן אדם שמקלל אותו ואת הילדים שלו ואת כל המשפחה שלו, ומאיים בתביעות אישיות ומצלם אותו מאיים בשיימינג בפייסבוק".

"רוב המקרים האלה, 90%, נגמרים בקללות. אבל הבריאות הפיזית והנפשית של העובדים שלי חשובה לי יותר מהכל. אז הנחתי אותם – ברגע שמישהו מתחיל להתלהם, לא מעניין אותי הצו או לא צו, אל תאכוף אותו, פשוט תעזוב את המקום. תשמע, גם אם הפקח יזמין משטרה, עד שהם יגיעו ייקח כל כך הרבה זמן שהתוקף כבר יעזוב".

-אז מה הפתרון לדעתך, אם בכלל יש כזה?

"הפתרון הוא לתת יותר סמכויות לוועדות המקומיות באכיפה. לא להפעיל את יחידת האכיפה הארצית, כדי להשאיר לנו את שיקול הדעת – כמי שמכירים את השטח. אם יכולתי לתת לעבריין הבנייה הזה שבנה את הקיר, קנס של 50 אלף שקל, אז אחרי שלוש קנסות כאלה – נראה מי היה מעז לדבר איתי בכלל. אבל צריך יותר סמכויות למפקחים. ובכלל, כרגע הם סופגים צעקות ואיומים בשביל 7,000 שקל בחודש משכורת התחלתית".

-אבל לא עדיף שאת האכיפה נגד מישהו שעשוי להיות שכן שלך מהרחוב ליד, והיא עשויה להיות אלימה, יעשה מישהו מרחוק, שלא מכיר את אותו עבריין?

"ברוב המקרים המהנדסים ואנשי השטח מכירים את השטח הכי טוב. אם בנושא הקיר, האיש היה מקבל 50 אלף שקל קנס, זה לא היה קורה יותר. מצד שני, יחידת האכיפה הארצית נופלת על מושבניק בן 74 – וזה סיפור אמיתי – שהפך את הרפת שלו למחרטה עבור תחביב. רק תחביב. לא עסק. היחידה נפלה עליו ונתנה לו קנס מינהלי של 170 אלף שקל על שימוש חורג, בלי להבין מי הוא האיש הזה, מה הוא. אותם זה לא מעניין. להם יש את המחירון וזהו. במקומם, אני הייתי אומר לו – קח שבועיים ותעביר את המחרטה מכאן".

-טוב, אז סמכויות כן, אבל מה עם כוח אדם?

"צריך תוספת של מפקחים, כדי שמפקח לא יצטרך לנסוע לבד לאירועים כאלה שעשויים להיות אלימים. כשאני שולח מפקח לווילת אירוח – אני לא יכול לשלוח אותו לבד. אני לא יודע מי ייצא לי מהבית שם. אני אישית הייתי באירוע כזה שיצא לי בן אדם גדול, ותשמע – אני מטר תשעים. ישר אמרתי להם – חבר'ה, להתקפל".

"הופעלו עליי לחצים. ידעתי איך להתנער מהם"

"דיברתי עם אדהם חמוד שנרצח לפני כמה חודשים על קפה, והתרשמתי שהוא אדם סופר-ערכי עם הרבה מוטיבציה ורצון טוב לפעול עבור לציבור", מספר יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים, האדריכל צחי כץ, ששימש עד לפני כמה חודשים כמהנדס עיריית מודיעין. כץ מבקש להבהיר כי למרות הטענות על אלימות בחברה הערבית, אלימות נגד עובדי ציבור קיימים גם במגזר הכללי. "הנה, זה קרה למולי מהגולן", הוא אומר.

כץ מספר שהיה לו במשרד זמזם חירום, על כל מקרה שלא יהיה. לפחות שם בתפקיד, הוא לא ספג אלימות פיזית, אולם דווקא בתפקידו הקודם כמנהל אגף רישוי ופיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים, האווירה הייתה אלימה יותר: "אז היה תחתיי גם רישוי עסקים, והגיע אליי בעל עסק שצריך היה לסגור לו אותו, וניסה להפעיל לחצים ואיומים. צריך לדעת להתנהל מול אנשים כאלה".

-בפונקציה שאתה נמצא בה, כיו"ר איגוד מהנדסי הערים, בטח נתקלת בקולגות שלך שתיארו איומים ואלימות

"לפני שנתיים שפכו חומר דליק על המהנדס מולי שפיגל ברמת הגולן, בהמשך ירו במהנדס עיריית רהט (אברהים אבו סהיבאן נפצע מירי לעברו לפני כ-4.5 שנים, כנראה על רקע סכסוך בין חמולות, א"כ). מעת לעת זורם אליי מידע על איומים שמופעלים על ידי אנשים כאלה ואחרים, על שומרי הסף. קח את המקרה של מולי, כן הייתה שם משטרה, אבל בוא נבדוק מה היא עשתה ומה קרה בסופו של דבר עם התוקף. מצפים לכל כך הרבה דברים ממהנדסי ערים, אבל כל כך מחלישים את כוחם בעולמות התכנון – דווקא אלה שיש להם את הכי הרבה ידע כאנשי שטח. ולראיה – האלימות נגדנו".

"מהנדס של רשות מקומית הוא שומר סף, כי בסופו של יום התפקיד שלו הוא בצומת מאד מורכב ותפקידו בסופו של דבר זה לראות שלא חורגים ממדיניות העירייה. משכך, מופעלים על מהנדסי הערים המון לחצים, ולעתים הם נחשפים גם לאלימות. מהנדס עירייה מיישם מדיניות – הידע האמיתי נמצא בידיים שלנו ולא מתייחסים אלינו ככאלה, לא הממשלה ולא מקבלי ההחלטות. נזכרים בנו רק כשקורים מקרים כאלה".

-נתקלת עם אנשים שלא כיף להיתקל בהם בסמטה חשוכה

"היו כאלה כשהייתי בעיריית ירושלים, אבל שהופעלו עליי לחצים, ידעתי איך להתנער מהם. כשאתה עושה את זה כמה פעמים, מפסיקים ללחוץ עליך. לשמחתי הרבה, לא ירו בי. התפקיד הזה חופן הרבה לחצים, לפעמים גם מתוך הבית. ראש עיר רוצה דברים שלא תמיד אפשר לעשות. אבל אלה לחצים שאין בסופם אלימות. אבל מה קורה כאשר מגיע אליך יזם שמושקע בהרבה מאד כסף בפרויקט, והוא מתעכב, היזם חלם על X ומאשרים לו Y ויש לזה הרבה מאד השלכות. מי שעומד מול זה, אלה הפנים של העירייה – המהנדס ומחלקת ההנדסה".

-אתה מתאר מצב שבו לא כל מי שנמצא בתפקיד הזה, יכול להתמודד עם כאלה לחצים. אז מה כן אפשר לעשות כדי ששומרי הסף יוכלו לעבוד כמו שצריך?

"באופן כללי, במדינת ישראל אין שום אכיפה. היד מאד מאד רכה כלפי אלו שפוגעים בעובדי ציבור. היה לי מפקח בנייה, מהטובים שיש, שעשה פיקוח באיזשהו מקום ונהגו כלפיו באלימות. הוא הזמין משטרה, ובנתיים בעל הבית ניגש למשטרה והגיש נגדו תלונה. בסוף, המפקח שלי עמד בצד הנחקר במקום בצד המתלונן. הכל פה נמרח והחיים ממשיכים. הדרך בה המשטרה והחקיקה נותנות הגנה לעובדי ציבור שנותנים שירות, היא מתחת לכל ביקורת".

-וכאיגוד, מה אתם יכולים לעשות?

"אנחנו כאיגוד נצטרך לחשוב איך אנחנו מתייחסים לאירועים האלה. נצטרך לחשוב מה לעשות, איך להכאיב למדינת ישראל כדי שיקשיבו לנו. יש לנו מה לעשות".

על הרעיון של כץ, אומר שפיגל מרמת הגולן: "אנחנו במלכוד. נגיד ונשבית את האגף לשבוע, במי זה בסוף יפגע? במדינה? לא, בתושבים שלי. יכול להיות שהם יהיו מאד אמפתיים בהתחלה, אבל בסוף גם הם יתחילו לאבד את הסבלנות".

.