עם התפוגגותה של תקופת הקורונה, פרץ גל של תביעות משפטיות שהתבססו על הטענה הלכאורה שגורה בפי כל – "כוח עליון". בעגה המשפטית בעברית, כוח עליון הוא למעשה הטיעון שעליו נסמך דין הסיכול.

זו הפעם השנייה בשנים האחרונות שישראל נדרשת לקיים שגרה ארוכה בכפוף לתקנות לשעת חירום, אך בעוד שהקורונה יצרה תנאים שנשקלו ככאלו שמהווים הצדקה להפרת החוזה בהתאם לדיני סיכול החוזה, הרי שהפעם המערכת המשפטית, המשפטנים והמחוקק, כבר מנוסים בסוגיה שמחוללת את השימוש שלכאורה מתבקש ב"דין הסיכול" בכל סיטואציה שבה מדובר באירוע שלא ניתן היה לצפות את התרחשותו.

"דין הסיכול" הוא הדין לפיו מתקיים או לא מתקיים המונח "כוח עליון" (או בשמו הלועזי הדרמטי "פורס מז'ור"), סעיף 18 בחוק החוזים הוא הסעיף הרלוונטי.

על מנת שיחול עלינו דין סיכול, חייבים להתקיים כל שלושת התנאים הבאים:

1. נסיבות לא צפויות – המושג "כוח עליון" כפשוטו, שתקף לכל אחד באופן נורמטיבי ואובייקטיבי (מגיפה למשל), כלומר התקיימותן של נסיבות שלא יכול היה האדם סביר לצפות להן.

2. נסיבות שלא ניתן היה למנוע אותן – כלומר, בית המשפט לא יכיר בעמידה בדין סיכון, אם יכולת למנוע את הגורם או הפקטור שחולל את הפרת ההסכם.

3. היכולת לקיים את החוזה בנסיבות הנוכחיות שונה באופן יסודי מהמוסכם.

בדומה לחקיקה באופן כללי, במידה והצד המפר לא ידע שתהיינה נסיבות להפרה, זו עדיין לא עילה להפרה (על משקל אי ידיעה אינה פוטרת).

הנושאים הם מגוונים. הנה כמה דוגמאות מחיי היומיום של כולנו: החל מחוזי שכירות בדירות, חוזי שכירות בתחום הנכסים המניבים (משרדים ומסחר), דוגמאות לניתוח הפרת חוזי מכר וההשלכות על רוכשי הדירה ועל הקבלנים.

מונחים משפטיים שגורים הנלווים לעניין הפרת ההסכם, כמו הפרה בתום לב או התעקשות של צד אחד בהסכם למימושו, למרות הנסיבות האובייקטיביות, מובילות לשתי נקודות מבט של שני הצדדים החתומים על ההסכם. המסר המרכזי חד וברור: בית המשפט לא אוהב את ההיתלות ב"כוח עליון" כעילה להפרת חוזה. דין הסיכול הוא דין צר ובית המשפט יעדיף פתרון מוסכם בין הצדדים. כך, אין לדעת או לצפות מראש כיצד יפסוק בית המשפט, ולכן מומלץ מראש להגיע לפשרה שבית המשפט מעדיף תמיד בעניינים מסוג אלו: פשרה שבה כל צד נשאר עם מה שהיה בידיו לפני חתימת ההסכם.

עו"ד ארז קמיניץ מכהן כראש תחום רגולציה וממשל במשרד ארדינסט בן נתן, טולדנו. לקמיניץ התמחות משפטית המשתרעת על פני מגוון רחב של תחומים במשפט האזרחי, בין היתר בדיני מקרקעין, דיני תכנון ובנייה, דיני הפקעות, דיני מקרקעי ישראל ונהלי רשות מקרקעי ישראל, התחדשות עירונית, דיני מכר דירות ודיור ציבורי, דיני ירושה, דיני נאמנות והקדשות, דיני התיישנות, דיני צרכנות, תובענות ייצוגיות, דיני שלטון מקומי, נדל"ן באיו"ש, נדל"ן ביישובי החברה הערבית והדרוזית וכן ברגולציה ובפעילות הממשלתית שבתחומים אזרחיים אלה.

עו"ד קמיניץ החל את דרכו המקצועית במשרד פרטי, וב-2001 הצטרף למשרד המשפטים, עד שמונה ב-2013 למשנה ליועץ המשפטי לממשלה, תפקיד אותו מילא עד 2021. בתפקידו יזם וליווה שורה של תיקוני חקיקה במאבק ביוקר הדיור, לרבות תיקונים בחוק המקרקעין ובחוק התכנון והבניה ("רפורמת הפרגולות", הקמת הותמ"ל) וכן, ברפורמה בחוק אשראי הוגן ובחוק נתוני אשראי.