מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר, תפסה גם את אנשי מפעל נירלט בקיבוץ ניר עוז, בהפתעה גמורה. בשבת בבוקר חדרו אליו מחבלים, ושרפו אותו. במזל, המפעיל לא היה פעיל בשל השבת, ואולם אחת העובדות, לנה טרופנוב, שמועסקת במעבדה הטכנולוגית, נחטפה מביתה בניר עוז, ושוחררה בעסקת החזרת החטופים. בעלה נרצח, ובנה עדיין בשבי חמאס. בני משפחה של עובדים נרצחו, נפצעו וגם נחטפו, עובדים רבים היו סגורים בממ"ד שעות רבות – ובלמו בידיהם את הניסיונות של מחבלי חמאס לחדור לחדרים המוגנים. מבנה המפעל נשרף ואינו פעיל.

"לא עברנו משבר כזה דרמטי בחיים", אומר מנכ"ל נירלט בחמש השנים האחרונות, עמרי לוטן, בריאיון לפורטל נדל"ן ניוז של מרכז הבנייה הישראלי. חודשיים וחצי לאחר מכן, אנשי המפעל אוספים את השברים של אותו יום קטלני ועצוב, וצופים לעתיד. "את המפעל הקודם בנינו במשך שנים, בדיוק היינו אחרי הרחבה שלו בהשקעה של כ-50 מיליון שקל. כעת אנחנו עושים תוכנית לבנות אותו מחדש, עוסקים בתכנון שלו ומחכים לתכנון הסופי", אומר לוטן.

בניר עוז פעלו שני מפעלים של נירלט. הראשון הוא מפעל לייצור מוצרי צבע ועוד על בסיס מים – אותו מפעל שנפגע, והשני הוא מפעל של מוצרי תעשייה – שלא נפגע. המפעל שנהרס כלל כ-19 אלף מ"ר בנוי על שטח של 51 דונם, והיה אחראי על 75% מההכנסות של נירלט. מניית החברה-האם, אינרום, ירדה לאחר סוף השבוע של 7 באוקטובר, מ-1,166 שקל למנייה ל-990 שקל, ובהמשך אף הגיעה לכ-950 שקל, אולם מאז תיקנה את עצמה ל-1,070 שקל בערך. "היו לנו במפעל הגדול בניר עוז כל מיני קווים – העיקרים שבהם היו צבע, שליכט ושפכטל. כעת אנחנו עסוקים בשני קווים מקבילים – הראשון הוא בניית המפעל מחדש, והשנייה – למצוא חלופות ייצור".

אחת החלופות הייתה ביו היתר רכישת חברת דקוליין שמייצרת מוצרי צבע, ציפוי וחיפוי, לפני כחודש עבור 63 מיליון שקלים, שטרם אושרה סופית על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. "הרכישה נותנת לנו איזשהו פתרון לאחד הקווים. אנחנו מקווים להרחיב את דקוליין, כי היא לא מספיק גדולה. בתהליך הזה אנחנו עסוקים – מציאת שותפים – קבלנים או רכישות".

"כמו כן", הוא ממשיך, "שכרנו מרלו"ג גדול על שטח של כשבעה דונם בבאר שבע, בו נשתמש חלקית גם לייצור. יש לנו עוד שני קבלנים בארץ שבאמצעותם אנחנו מייצרים מוצרים. באחד מהם עובדים העובדים שלנו. אצל הקבלן השני אנחנו עובדים במשותף. מדובר בחברות שלא מתחרות בנו באופן ישירות. בנוסף, נתחיל לייצר גם באמצעות קו ביוון. פיתחו את המוצר שלנו, האריזות שלנו. הם נותנים לנו את הקו שלהם לתקופת ביניים".

לאחר המתקפה, קיבלה נירלט ממס רכוש כ-100 מיליון שקל "על החשבון", כחלק מהפיצוי על הנזק העצום שנגרם למפעל, כבר בשבוע השני למלחמת "חרבות ברזל". הנזק לא מתבטא רק בפגיעה במפעל, אלא גם בהשבתת הפעילות העסקית שלו – עם עצירת קווי הייצור.

-נראה שהחוויה שלכם מול הרשויות דווקא בסדר. קיבלתם במהירות פיצוי ממס רכוש

"הווייב מהמדינה הוא טוב. עם כל מי שאנחנו מדברים – בין אם זה מס רכוש, הממונה על התחרות, מכון התקנים, משרד האוצר, משרד הכלכלה, התחושה שאנחנו מקבלים טובה, והם גם אומרים את זה שהם איתנו. הנזק למפעל בניר עוז הוא הפגיעה העסקית הגדולה ביותר בעוטף עזה. אבל בפרקטיקה המדינה זזה לאט. כן, יש דברים שזזים מהר כמו מס רכוש העביר לנו 100 מיליון שקל כמקדמה על הפיצויים, זה הרבה מאד כסף בשבוע השני של המלחמה, בלי לשאול שאלות בידיעה שזה יהיה הרבה יותר כסף בעתיד. השאלה מה יהיה השאר הכסף, את זה נראה".

-בו נפרוט לפרוטות את הנזקים

"תראה, לא יכולנו למכור – כי לא היו מכירות וגם המלאי נפגע והקווים הושבתו. מאידך, ההוצאות השוטפות קיימות, גם העובדים של המפעל (נירלט לא הוציאה לחל"ת אף אחד מבין כ-400 עובדיה, א"כ), גם מול הקבלנים. בהמשך נרוויח הרבה פחות על המכירות. אתה יכול למצוא הרים ותילים של הוצאות ונזקים".

-המפעל הגדול הושבת, אבל מה קורה אם השני?

"לקח זמן עד שהוחזרו המים והחשמל, לקח זמן עד שהתקבלו אישורים מהצבא ומכיבוי אש – כי הרי זה עדיין אזור מלחמה. בגלל שאנחנו מפעל חיוני, בסוף אישרו. ואז צריך לשכנע עובדים לעבוד שם. התחלנו להפעיל אותו לפני שבוע, אבל רק במשמרת בוקר. אנחנו לא מעיזים עדיין לעבוד גם במשמרת לילה".

-מה נפח הייצור כיום מול זה שהיה לפני 7 באוקטובר?

"אנחנו עומדים כעת על 30% ייצור ביחס לפני המלחמה. אנחנו נחושים לחזור כמה שיותר מהר לייצור משמעותי. יש נזק מכירתי – שתלוי גם איך שוק הבנייה יתאושש – כי אין כיום עובדים פלסטינאים וזרים. השוק ממש לא אופטימלי, הוא חלש. להערכתי, נגיע למצב של 60%-70% מכירות עד אמצע השנה הבאה, ואז נגיע ל-90% תמידי עד שנבנה את המפעל החדש. המטרה היא שיהיה לנו את רוב המוצרים שהשוק צריך, אבל למרות זאת נרוויח הרבה פחות כסף. החולשה לא תהיה בווליום – אלא ביכולת להרוויח עליו".

-המתחרים הגדולים שלכם הם טמבור. מה קרה לאחר מתקפת הטרור?

"בזהירות הנדרשת אוכל לספר שטמבור פנו אלינו ואמרו אם אנחנו צריכים משהו, הם לצידנו. זה מחמם את הלב שהקולגות שלך מבינים את המצוקה בה אתה נמצא".

-יש איזו אופטימיות בכל הסיפור הזה?

"יש לנו הרבה מאד עובדים שעברו טראומות בלתי רגילות. יש לנו עובדת שנחטפה והוחזרה, הבן שלה עדיין שם בעזה, ובעלה נרצח. זו טרגדיה אדירה. אני כמנכ"ל, מקבל הרבה מאד השראה מהנחישות של עובדי ומנהלי נירלט, להעמיד את החברה על הרגליים, מהמקצוענות שמלווה אותנו, משיתוף הפעולה של הסביבה, המדינה, הלקוחות והספקים שמחבקים אותנו. בסוף, איבדנו ברזלים ולא עובדים, זה נותן לי תחושה אופטימית".