חודי פנה לאריאל רוזנברג, מנהל אגף בכיר שיווק במשרד הבינוי והשיכון: אשמח לקבל ממך איזו סקירה קצרה של איפה אנחנו עומדים היום

רוזנברג: "מחיר מטרה התחיל על ידי פואד בן אליעזר ב-1994, שמאז עברה שינוי משמעותי ב-2015. אז משה כחלון הפך את זה למהפכה גדולה מ-500 יחידות דיור בשנה ל-10,000 בשנה בממוצע. בהגרלה הקרובה נגיע ל-100 אלף זוכים בהגרלות . נקודת הציון הזה בשבע השנים האחרונות, הגרלה של 100 אלף יחידות, זה מספר משמעותית, גם אם לא שובר שוק. בעמדה המקצועית שלי לאור המצב הלא פשוט של דורשי הדירות שהוא לא יותר טוב ממה שהיה ב-2015-2016, אנחנו נמצאים בצומת כזו של משכנתאות מאוד קשות ויקרות וגם מחירי שיא, כך שעלינו להמשיך עם המבצעים הללו כיעד".

חודי שאל את אהרון ישראל, מנהל אגף בכיר תקצוב ובקרה במשרד הבינוי והשיכון: כל הזמן מדברים על למה לא בונים, אבל אם בונים דירות ואין תשתיות זה לא יעזור, בוא ספר על זה

ישראל: "כשאנחנו בונים שכונת מגורים, אנחנו יודעים לתת מענה תקציבי מלא לכל התשתיות של אותה שכונה. הבעיה היא בתשתיות האחרות – תומכות הדיור. מים, כבישים ראויים, שהשכונה לא תייצר יותר פקקים, מוסדות ציבור וחינוך שכל אחת מהתשתיות הללו תלויה בתקציב של משרד אחר. כאשר אנחנו במצב של משבר דיור ורוצים לבנות כמה שיותר, בסוף אנחנו נתקלים בחסמים האלה. אין היום גוף ממשלתי אחד שמטפל בזה. אין סיבה שכל תוכנית מאושרת לא תצא בצורה מיידית לשיווק", אמר ישראל והדגיש את המילה מיידית. "הפתרון שאנחנו רואים – הרי לא נצליח ברמת הפקידות להקים פה משרד על של תשתית תומכת דיור –  הוא שצריכים לייצר איזשהו מהלך מלמטה ולהגיד: אנחנו במשבר דיור, כדי להדביק את הפערים בין היצע לביקוש, אנחנו צריכים לצאת מהקופסה ולהשתמש במקורות תקציביים שאסור לנו להשתמש בהם עכשיו, להלן הקרקע. בסוף הכל עניין של תיעדופים – אני לא יכול לבוא למשרד התחבורה ולהגיד לו תתעדף מגורים מתשתיות".

לדבריו, "כחלון הוא היחיד שדיבר בזמנו על ריכוז תחת מקום אחד. זה צריך לבוא מלמטה ולבוא מהפקידות, לחשוב מחוץ לקופסה כי בלי זה אני כבר לא יודע אם נוכל בשלוש-ארבע השנים הקרובות לעמוד במשימה הזו. אנחנו במשבר תשתיות".

חודי לרוזנברג: היום אין מטה דיור, אתה מרגיש בחסרונו של גוף כזה?

רוזנברג: "אני חושב שהדבר הזה חשוב, גם פסיכולוגית, כדי להראות שהמדינה כולה נמצאת בתוך הבוץ. בסופו של דבר שיווק הוא רק התחלה של תאריך ארוך של בניה, רישוי וקידום מול הרשות המקומית, רמ"י והזוכים. אני חושב שמטה הדיור בהחלט עזר להניע תהליכים או לפחות להנכיח את המדינה בתהליכים הללו. חייב להיות תכלול כזה או אחר, בניין הוא לא רק חומר ולבנים, אלא תהליך בירוקרטי ארוך, וחשוב שהמדינה תהיה יותר מעורבת – על כל המשמעויות של זה. אם אנחנו רוצים להוריד את מחירי הדירות, צריך להשקיע בתשתיות. יש לנו כרגע 151 אלף אנשים שנרשמו לזכאות של זוכים פוטנציאליים. אני לא חושב שנפתור את הבעיות של כולם, אבל צריך לשאוף לשם ולתת פתרונות לכמה שיותר אנשים. גם לזוג הייטקיסטים לא פשוט לקנות דירה היום. מחיר ממוצע של דירה היום הוא 1.8 מיליון שקלים. כאשר יצאנו לדרך בתחילת התוכנית – הוא עמד על מיליון".

חודי: על המחירים זה לא משפיע בסוף

רוזנברג: "אם כולם היו רצים לדירה דרכנו ולא קונים בשוק החופשי, זה יכול היה להשפיע על השוק. בנוסף השכירות לא מפוקחת. צריך להשלים עם המוצרים המשלימים של התחדשות עירונית. חלק גדול מהזוכים לא היו מגיעים לדירה הזו בשום צורה אחרת".

חודי: נחזור לתשתיות, יש את הסכמי הגג שנחתמו עם רוב הרשויות ובמקביל מה לדעתך החזון לפתרון?

ישראל: "הסכמי הגג עוזרים לנו מאוד לקדם את המעטפת הראשונה של תשתית-העל של העיר עצמה, אבל הבעיה היא מענה שלא ניתן מאותו המשק הסגור של אותו הפרויקט, אלא תשתיות שלפי החוק לא אמורות להיות מתוקצבות מהקרקע, והחזון בעניין הזה ספציפי – זה שנפרוץ את זה. להגיד אנחנו עכשיו במלחמה על ההיצע ולתת לנו להשתמש בקרקע בפיבוט אחד ברור של הגדלת ההיצע. בסוף להוריד מחירים זה לתת מענה לביקושים על ידי היצע. חזון מידי הוא החלטה של משרד או שניים, נניח האוצר, אנחנו ורמ"י – להשתמש במחירי הקרקע ולתת לנו לבנות כל מה שאנחנו חושבים שצריך, ולתת לנו לממן את זה מהקרקע. איזה כביש להוסיף ואיזה מחלף להוריד. ואם בסוף נצטרך לתת דין וחשבון, נתקן את זה אחורה".

"היום לא מעניין את משרד התחבורה דיור, את רשות המים מעניין אלף ואחד דברים אחרים ולא לייצר בעיות חדשות שאנחנו מייצרים להם. רשות הניקוז – אותו הדבר. אז להקים איזה משרד גדול שלוקח תחתיו את כל התשתיות הלאומיות כמטרה לאומית, היצע שייתן מענה לביקושים".

חודי פנה לרוזנברג: אתה יודע לומר מה מאפיין את הזוכים? היו ועדיין יש ביקורות על כך שאין קריטריונים. מה אנחנו רואים שקורה בפועל? גם בן של טייקון יכול לזכות

רוזנברג: "הגענו למסקנה מקצועית שאנחנו מעדיפים שלא יהיו קריטריונים עם ההשלכות של זה, כי קריטריונים תמיד מוטים פוליטית. אנחנו מעדיפים שיהיה מאמץ ממשלתי רחב להגדלת ההיצע. אנחנו עושים בדיקות מי הזוכים ובסופו של דבר הזוכים הם עשירונים אמצעיים 4-8 , לא העליונים ולא התחתונים. מבחינתנו זו תשובה טובה".

"לגבי התחלות הבניה – אנחנו באמת מגיעים לשיווקים מאוד יפים בשנתיים האחרונות, כולל בשנות השיא של תקופת אריאל שרון, ויש עוד הרבה עבודה. אבל התחלות הבניה זה בסופו של דבר נגזרת של השיווקים הממשלתיים והקרקעות הפרטיות ומדובר פה במספרים שלא הכרנו. אנחנו רואים שכמעט מחצית מהדירות בהתחלות הבניה התחילו באיזורי הביקוש כמו מרכז וירושלים. אני בעד שתוכניות הדיור יהיו גם באיזורי היוקרהֿ בלי הנחות על הקרקע, אבל כן לדרוס את הרגל שם".

לדבריו, "הממשלה צריכה לשים את כל הכסף והמשאבים על הנושא של הרישוי – עוד בודקי תוכניות, עידוד תקציבי לרשויות ותמריצים".