באחת השכונות החדשות בקיסריה, על מגרש בקו ראשון לים,  נבנה בית שראוי לתיאור "יצירה אדריכלית". בית שנדמה כאילו נוצר כמחווה למשנתו של של מיס ואן דר רואה (Ludwig Mies van der Rohe) – "השאיפה לאחד את הטבע, הבית והאדם לישות נשגבת אחת" ("We should attempt to bring nature, houses, and human beings together in a higher unity”).

את הבית תכננה הן אדריכלית והן עיצוב פנים, הילה ישראלביץ – מבעלי משרד האדריכלים "ישראלביץ אדריכלים".

המגרש ממוקם בפריים לוקיישן, בין רצועת חוף לשמורת טבע ירוקה, באופן המאפשר תצפית פנורמית רחבה מערבה. לכאורה, נתוני פתיחה חלומיים לכל אדריכל ומעצב, אלא שכאן טמונה הסכנה. במגרש כזה נדרשים אדריכלות ועיצוב ללא אגו, כאלו שיתמזגו עם השפע הטבעי על מנת שלא לייצר דיסטורשיין במקום הרמוניה.

את האתגר זה צלחה ישראלביץ' בווירטואוזיות. את חזיתות הבית היא רתמה ליצירת מארג יצירתי שלא רואים כל יום, ויצרה פרספקטיבות שמזכירות בחלקן קיפולי אוריגמי עדינים ומייצרות פרספקטיבה דו ותלת-מגוזית. ישראלביץ' שילבה בחזית דלת הכניסה, שני אלמנטים שונים המשלימים האחד את השני: האחד גיאומטרי תלת-ממדי כהה ועוצמתי, והשני בהיר ואוורירי דמוי תחרה, ששובר ומאזן את המסה הכהה האטומה.

"רציתי לשוות לחזית הכניסה מראה של ברזל טבעי, אך מכיוון שהבית ממוקם בקו ראשון לים וברזל מטבעו יקבל עם הזמן קורוזיה ויחליד, השתמשתי באלומיניום צבוע", היא מספרת. "החלק הכהה, בו ממוקמת דלת הכניסה, נצבע בצביעת אפקטים שמשווה מראה מתכתי – מעין שילוב בין גוון ברזל טבעי לפליז. כהמשך ישיר יצרתי אלמנט שונה לגמרי, הפעם דמוי תחרה בגוון בהיר. את החזיתות הנותרות חיפיתי בטיח מיוחד, דק ודחוס, על מנת שלא ייווצרו בו עם הזמן חרירים שיספחו חול ואבק. כך החזיתות תישארנה לבנות ורעננות שנים ארוכות. בפתחים השתמשתי בפרופילי אלומיניום MINIMAL דקיקים שמייצרים מקסימום תחושת פתיחות וניתן לתכנן בעזרתם פתחים גבוהים במיוחד, מרצפה עד תקרה".

שער הכניסה למגרש מוביל לגרם מדרגות עשויות בטון מוחלק המוארות בשעות הערב על ידי נורות לד נסתרות. כך, בעלטה, מתקבל מראה של משטחים רחבים מרחפים. הגינון המרשים והפסלים ששולבו במרחב החיצוני מוסיפים שפע של אופי ותורמים לתפיסת העיצוב הכוללת – חוץ ופנים.  

"מימין לדלת הכניסה תוכננה חזית מפסי עץ מחורצים, מבעדה נסתרות פונקציות חשובות כמו ארונות התקשורת והחשמל ודלתות נסתרות שמובילות לשירותי האורחים ולחניה. החיפוי מלווה את כל מבואת הכניסה, ממשיך ופונה לכיוון הסלון, נישא מעלה, חוצה את החלל הכפול ומגיע לתקרת קומת החדרים. הפתח שנוצר מקשר בין הקומות והופך את החוויה בבית לאינטימית ואינטראקטיבית. הקשר בין הזירות הופך כמעט בלתי אמצעי והזויות הנגלות מכל פינה בה עומדים או מהלכים אחרות ומרתקות".

הדיאלוג בין האדריכלות לעיצוב הפנים מתקיים בעקביות. עבור הסלון בחרה ישראלביץ' במערכת ישיבה המורכבת משתי כורסאות עמוקות ומפנקות ושתי ספות – אחת מהן גדולה ומשמעותית אותה חילקה לשתי יחידות בינן שיבצה שולחן קפה שמרככך את נפח הספה ומקליל את החלל. במרכז שולבו שני שולחנות קפה גדולים עשויים רגלי מתכת ופלטת עץ צבועה בטכניקה ייחודית שמקנה מראה בד טבעי. על מנת לרכך מעט את הגובה הרב ולייצר פרופורציה נכונה, שולבה בין הספות מנורה עומדת עשויה מוט מתכת מעוקל ואהיל ראטן שמרחף במרכז החלל ומייצר תחושה עוטפת ואינטימית.   

"המטבח תוכנן כך שמי שעובד באי, נמצא תמיד בתקשורת ובשליטה על המתרחש סביבו", מסבירה ישראלביץ', "הוא יכול לשוחח עם האורחים או להביט באלה המטיילים בפארק ואף פעם לא ירגיש מנותק. במרכז הארונות הגבוהים, יצרתי נישת ענק עבור מכונת הקפה, אביזרים חשמליים ותצוגת כלי מטבח נאים. בתוכה שיבצתי קוביית אבן טאג' מאהל שבולטת מעט ממישור חזית העץ ומייצרת הומאז' לחזית הכניסה שם את חזית האלומיניום הכהה תכננתי כנסוגה פנימה בעוד חלקה החיצוני פורץ החוצה וחוצה את מישור סבכת התחרה. החזית הקדמית של האי נצבעה בגוון שמפניה ומעליה הונח משטח אבן, גם הוא מסוג טאג' מאהל".

גם הדיאלוג בין חללי הפנים למרחבים שבחוץ מטופלים בתבונה, באזור האירוח שבחוץ תוכננה בריכה הידראולית, שניתן לשלוט בגובהה, לסגור אותה לחלוטין ולהגדיל משמעותית את שטח האירוח בעת הצורך. "את קרקעית הבריכה ריצפנו באבן בגוון אוף-וויט זהה לזאת איתה ריצפנו את המשטח העליון; כך יצרנו מישור אחיד והמשכי לסיטואציה בה קרקעית הבריכה עולה ונטמעת בריצוף. גוון האבן מעניק למי הבריכה גוון תכול רך ועמוק", מתארת ישראלביץ'. "כדי לייצר קשר כמעט בלתי עצמאי בין הגינה לפארק יצרנו בין שתי הזירות חזית שקופה שאינה חוסמת את התצפית ומייצרת תחושה של מרחב גדול ופתוח. הבריכה מתחברת לחומה באמצעות בריכת נוי, ביניהן נישות לצמחיה- כך מוטיב המים ממשיך ממש עד הגדר עצמה".

היחסים בין החללים הוורטיקאליים בתוך הבית מתוכננים בקפידה: גרם המדרגות שמוביל לקומת המגורים ולמפלס המרתף, מצוי בסמוך למבואת הכניסה. הבית מתוכנן בצורת מלבן מושלם כשהחלל הכפול שם מצויות המדרגות מייצר מעין בליטה ששבה ומתיישרת הודות לתקרה הבטון שסוככת מעל חצר האירוח. כך היא שבה ומשלימה את המבנה למלבן ישר ונקי. את פיר המדרגות תוחמת מצד אחד חזית הכניסה ומהעברת השני תוכננה ויטרינת זכוכית הנישאת עד לשיא החלל הכפול ומאפשרת תצפית מושלמת לכיוון הבריכה והים.

החיפוש אחר זהות אדריכלית מקומית, הוא מסע מתמשך שהחל לפני מעל למאה שנה. מסע שסופו כנראה עוד רחוק ובלתי ידוע, אך מה שניתן לומר בוודאות הוא, שהבית הזה מהווה נקודת ציון משמעותית על התוואי שיוביל יום אחד להגדרה הנכספת של אדריכלות ועיצוב ישראלים.