האסון אתמול באתר בנייה ברמת גן בו נהרגו שני פועלי ונפצעו שישה נוספים – בעקבות קריסתם של פיגומים, ככל הנראה מפגיעה של מנוף – מצטרף לשלל אסונות שמתרחשים באופן תדיר באתרי בנייה בישראל. רק מתחילת 2023 נהרגו על פי נתוני משרד העבודה, 10 פועלים בתאונות עבודה באתרי בנייה, ואנחנו רק חודשיים וחצי מתחילתה של השנה.

אבל לא מדובר בנתונים יוצאי דופן, אלא בתופעה קיימת שהמדינה מתקשה להילחם בה. על פי הדוח השנתי שפרסם לאחרונה מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה, ב-2022 נהרגו 23 עובדים בתאונות עבודה קטלניות בענף הבנייה, ושנה לפני כן – 32 הרוגים. נתונים אלה לא כוללים למשל תאונות עבודה קטלניות באתרי בנייה שחוץ לתחומי הקו הירוק, משום שעל פי החוק, המינהל אינו פועל שם. בנוסף, רשימת התאונות לא כוללת למשל אירועים שלא סווגו כתאונות עבודה, בהם אירועים בהם לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, או תאונות דרכים למשל.

על הנתונים שמציג מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, ישנה מחלוקת. על פי הדוח השנתי של ארגון קו לעובד, ב-2022 נהרגו 36 עובדים באתרי בנייה, ולא 23. הקבוצה למאבק בתאונות תעשייה ובניין מוסיפה כי בכל מקרה, מדובר בנתונים שגבוהים פי שניים מאלה של מדינות האיחוד האירופי.

"יהיה בסדר"?

האם יש קו מקשר בין כלל התאונות באתרי הבנייה? אפשר להסיק שלמנטליות הישראלית של "יהיה בסדר", יש גם קשר לשלל תאונות העבודה. עו"ד רונן ורדי, מהמומחים המובילים בישראל בתחום הבטיחות ותאונות העבודה, מאמין שכן. לוורדי שני כובעים: הוא בעליו של משרד עורכי הדין ורדי רונן שמייצג חברות בנייה בדיני בטיחות ותאונות עבודה, ומייצג פלילית ומנהלית מול גורמי אכיפה סטטוטוריים, וגם הבעלים של "המרכז הישראלי לבטיחות וגהות" שמספק שרותי בטיחות וגהות בעבודה לשלל חברות.

מכיוון שהאירוע הקטלני ברמת גן עדיין טרי, ורק נפתחה חקירה במשטרה וגם על ידי משרד העבודה, קשה להתייחס ישירות לאירוע עצמו, ואולם מהתמונות שהופצו מאתר התאונה, עו"ד ורדי כבר יכול לתת כמה תובנות: הראשונה, שמדובר ככל הנראה בפיגומים שעומדים בתקן האירופי, והשנייה, שעל הפיגומים הותקנה יריעה גדולה ש"מהווה מעיין מפרש, ואז צריך להתחשב בזה בחישובי העמסה ויציבות", ובפועל – עשויה לפגוע ביציבות של הפיגומים.

אבל גם בלי להיכנס לעומק לתאונת העבודה ברמת גן, עו"ד ורדי יכול להצביע על שלל בעיות בתחום הבטיחות בעבודה באתרי בנייה. בלא מעט אתרים מציבים פיגומים לא תקינים למשל, שיכולת העמסה עליהם פחותה והקיבוע שלהם בעייתי. אבל, לדברי ורדי, איכות הפיגומים היא רק נדבך אחד: "השאלה איך מתייחסים אליהם – אם לא מרכיבים אותם ללא הוראות יצרן, או במהלך הרכבת הפיגום לא משגיחים על מי שבונה אותם אם הוא עושה את זה לפי הוראות היצרן". לדבריו, "תקנות הבטיחות בבנייה קובעות שבונה פיגומים מקצועי חייב להשגיח על תהליך הקמת הפיגום. בפועל זה לא קורה בחלק מהמקרים. בוני הפיגומים זורקים את הפועלים בשטח ואפילו לא מגיעים בעצמם ולא משגיחים כפי שקובעות התקנות".

בנוסף, מציין ורדי, במהלך העבודה באתר הבנייה, ישנם לא מעט מקרים שפועלי הבניין מפרקים חלקים מהפיגום שמפריע להם למשל להעלות ציוד: "מפרקים קשירות למבנה לטובת יציבות. אם רוצים לחפות באבן, חייבים לנתק את הפיגום באזור החיפוי. אז מה קורה? הם מפרקים את הקיבוע של הפיגום למבנה, אבל לא מחברים מחדש". בהקשר לתאונה היום, נראה שהפיגום קרס בעקבות פגיעה של מנוף בו. לדברי ורדי, "אם הפיגום היה מקובע טוב לבניין, אפשר להעריך שלא כל הפיגום היה קורס – כפי שרואים בתמונות".

נקודה נוספת שמעלה ורדי, היא בדיקת בטיחות שבועית בה מחויב מנהל העבודה בפרויקט: "יש חובת בדיקה של הפיגומים מדי שבוע, כולל תיעוד של הבדיקה והיציבות. אחרי רוחות וגשמים, כמו שהיו למשל ביומיים האחרונים, מנהל העבודה חייב לבדוק את הפיגומים שוב, משום שהקרקע עשויה להפוך ללא יציבה".

כמו כן, לא חסרים מקרים בהם על הפיגומים מועמסים חומרים במשקל העולה על הוראות היצרן, למשל אבן או שיש. לדברי עו"ד ורדי, "גם אם הפיגומים לא קורסים ישר, הדבר מחליש את כל הקונסטרוקציה".

לא אחראים על בטיחות – ולא פועלים לקיים כזו בשטח

אבל לצד הבעיות באתרי הבנייה, עו"ד ורדי טוען שאחת הרעות החולות היא שרק מעט גורמים נושאים בנטל האחריות על הבטיחות באתר הבנייה: "היום תפיסת האחריות על הבטיחות באתרי בנייה מוטלת על מנהל העבודה והקבלן הראשי, אבל היא לא מתרחבת למזמין העבודה או לקבלני המשנה. זה גורם לכך שעל מזמין העבודה לא חלה האחריות המשפטית לבטיחות, וכך המזמין גם לא דורש ביצועי בטיחות מהקבלן ולא בוחר את הקבלן בהתאם לניסיון הביצועי והבטיחותי שלו – אם למשל היו לו תאונת עבודה או יש נגדו ריבוי של צווי בטיחות. אותו קבלן גמרים שעובד על הפיגום בהנחת חיפויים, לא אחראי על הבטיחות – ולא יכול לקבל קנס ממשרד העבודה. ולכן קבלני המשנה בעצמם לא שומרים על הבטיחות שלהם ושל העובדים שלהם".

וכאן המקום לציין כי משרד העבודה מנסה מזה כשנתיים להעביר תקנה שמרחיבה את מעגל האחראים באתרי הבנייה, ומכניסה גם את היזמים וגם את מזמיני העבודה, לתחום האחריות – מה שיחייב אותם לתקצב למשל בקרה על הבטיחות באתר הבנייה, להכין תוכנית-סיכונים, להגדיר מנהל פרויקט שתפקידו פיקוח על הבטיחות, ועוד. "זה צריך לעבור בוועדת חוק חוקה ומשפט, אבל בגלל חוסר המשילות וכל מערכות הבחירות שהיו, זה טרם קרה", מסביר ורדי.

אבל גם הרשויות המקומיות לא חפות מפשע. הסיבה לדבריו, היא הפיקוח הלקוי שלהן בפרויקטים של התחדשות עירונית למשל, שהולכים ונבנים בתוך רחובות הומי אדם, בסביבת גני ילדים, ולא בשכונות מנותקות.

וכאן קורא עו"ד ורדי למדינה להעניק תמריצים כדי לעודד חברות להגביר את הפיקוח באתרי הבנייה: "היום חברות בנייה גדולות, וגם בינוניות, משקיעות מאמצים בשמירה על בטיחות, אבל קבלנים קטנים בסך הכל רוצים לשרוד, ולכן חוסכים פה וחוסכים שם – גם על חשבון הבטיחות בעבודה. משרד העבודה ואפילו חברות הביטוח צריכות להעניק תמריצים חיוביים למי שנכנס לתוכנית כוכבי הבטיחות של התאחדות בוני הארץ (תוכנית לה שותפות כבר כ-100 חברות שמקדמת התנהגות בטוחה בקרב מנהלים וקבלנים באתר, בין היתר על ידי הדרכות יומיות, ניתוח סיכונים ואף תחקירים של "כמעט ונפגע", א"כ). הרי אם חברת ביטוח תעניק תמריץ בדמות הנחה בביטוח על פרויקט בנייה, לקבלן יהיה אינטרס להגביר את הפיקוח על הבטיחות כדי שלא יקרו תאונות".