ועדת הערר ביטלה החלטה שנויה במחלוקת שאישרה פרויקט תמ"א 38/2 באזור היסטורי, אבל פרגנה למהנדס העירייה על מסמך מדיניות חדש ומעודד. ועדת הערר ירושלים ברשות עו"ד שרית אריאלי, לבטל תוכנית להקמת בניין חדש מכוח תמ"א 38 הריסה ובנייה, בשכונת מנחת ההיסטורית (מלחה הישנה) – עליה חלות הוראות תוכנית שימורית.

במקום ישנו מבנה בן שתי קומות עם שתי יחידות דיור, ברחוב הפטרייה 23 במלחה הישנה. התוכנית החדשה ביקשה להקים בניין של ארבע קומות עם שמונה יחידות דיור, קומת חניה ומחסנים. הוועדה המקומית אישרה לפני כמה חודשים את הבקשה לפרויקט ההריסה-בנייה, לאור מדיניותה להגדלת היצע הדירות בעיר, ובעיקר כחלק מתפיסת ההתחדשות העירונית שבהחלט נדרשת בעיר שסובלת מבלאי והזדקנות הבניינים בשכונות רבות, וממחסור בקרקע לבניית דירות חדשות.

בעקבות כך ערערו על כך תושבים לוועדת הערר. עיקרן של ההתנגדויות נגעו לצביונה של השכונה וערכיה ההיסטוריים. תוכניות השימור הרבות בירושלים נתפסות, במקרים רבים, כגורם מגביל בקרב יזמים, מתכננים וקובעי מדיניות במוסדות התכנון והבנייה בעיר. באופן טבעי קיימת דילמה בין הרצון להכיר בשימור כערך מרכזי ומשפיע, בעיקר בעיר יחידה מסוגה בעולם כמו ירושלים, ובין הרצון לחדש את העיר במרקם הקיים והרצון לייצר צמיחה כלכלית ודמוגרפית באמצעות בנייה חדשה ופיתוח מתחמים מעורבי שימושים בעיר.

"פגיעה באופייה ההיסטורי של העיר"

ועדת הערר בחנה באופן רוחבי את מכלול האינטרסים והחליטה לבטל את אישור הוועדה המקומית ירושלים, לאחר שהפעילה שיקול דעת שונה מעט מהמומנטום העכשווי לעידוד התחדשות עירונית בכל מחיר, וקבעה "שהתוכנית חורגת מהבינוי מהוראות התוכנית וכי היקף הבינוי שאושר, פוגע באופייה ההיסטורי של העיר".

כך למעשה פסקה ועדת הערר לטובת המערערים בניגוד לנימוקי הוועדה המקומית לאישורה של התוכנית. ועדת הערר קבעה כי העירייה שגתה במקרה זה, ואילו תושבי השכונה זכו לפסיקה השומרת על ערכיה ההיסטוריים של העיר, עבור השכונה שסומנה כחלק מ"העיר ההיסטורית" בתוכניות החיזוק לירושלים.

ועדת הערר קבעה: "אישור הבינוי המבוקש בעיבורה של השכונה, באחד המגרשים בעלי הנצפות הגבוהה ביותר בה, יאיין את ערכיה וייחודה של השכונה, ישנה לעד את אופייה של הסביבה ההיסטורית השימורית, ויהווה תקדים מסוכן לבינוי פוגעני הדורס את ערכיו האדריכליים וההיסטוריים הייחודיים של הכפר ההיסטורי". בהחלטת נכתב כי "ועדת הערר בחנה את טענות הצדדים בקפידה, לרבות עמדת הצוות המקצועי בוועדה המקומית, כפי שהוצגה בפנינו במסגרת סיור שערכנו במקרקעין וכן בדיון המשלים בפנינו, והגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את ערר התושבים והמועצה לשימור אתרים".

ועדת הערר אף נזפה בוועדה המקומית וציינה כי "החלטת הוועדה המקומית חורגת ממדיניות התכנון במקום ואינה ראויה".

החלטה זו ששומרת על הערכים ההיסטוריים של הבירה, ממחישה את החשיבות והחיוניות שבפעילותן של ועדות הערר. יו"ר ועדת הערר בירושלים, עו"ד אריאלי, זכתה לתגובות מפרגנות בעיקר נוכח העובדה שההחלטה טומנת בחובה שיקול דעת וחשיבה רוחבית כזו שכוללת גם סוגיות ערכיות כחלק מחישובי עלות תועלת. לחדשות הנדל"ן של מרכז הבנייה הישראלי, אמרה עו"ד אריאלי כי "אמנם ההחלטה התייחסה לבית מסוים בשכונת כפר מנחת, אבל בהחלטת ועדת הערר קראנו לוועדה המקומית לגבש מדיניות רוחבית וכללית לכלל השכונות בירושלים, שהן שכונות היסטוריות – גרעיני כפרים – בפסיפס עירוני, ולתת את הדעת למדיניות שם וכך גם לגבי מקומות נוספים, כמו למשל גם הכפר עין כרם".

המסמך החדש שמתכתב עם החלטת ועדת הערר

מהנדס עיריית ירושלים יואל אבן עומד בראש הפירמידה התכנונית של העיר שמוכיחה – גם השנה – כמה היא יעילה במתן היתרים וקיצור לוחות זמנים. לראייה – שיא דירות שאושרו השנה במסגרת היתרי בנייה.

יזמים רבים שפועלים בירושלים משבחים את שיתוף הפעולה בינם לבין מהנדס העירייה וצוותו, ובמקרה זה, אמנם קבעה ועדת הערר שהחלטת העירייה הייתה שגויה, אבל במקרה הזה אבן הוכיח שהוא מכיר בחשיבות עקרונות ההחלטה של ועדת הערר, וב-17 בדצמבר, לפני כשבועיים, פרסם מסמך מדיניות שתואם את רוח הדברים שוועדת הערר הובילה.

במסמך המדיניות, הגדיר אבן את העקרונות שעל המתכננים לפעול על פיהם במרקם האורבני הקיים, ערכים שמתקיימים בשכונות כמו עין כרם ומלחה, והחריג את השכונות הללו מהזכויות המותרות בתוכנית 10038 המגדירה את הזכויות לתמ"א 38 בשכונות העיר השונות.

התפכחות הוועדה המקומית לא נעלמה מעיניה של עו"ד אריאלי, ולמרות הביקורת שמתחה ועדת הערר על החלטת הוועדה המקומית, זכתה העירייה לפרגון: "ועדת הערר מברכת את מהנדס העיר והצוות המקצועי על כך שהערותיה כפי שנשמעו בדיון בפנינו מיום 16.11.23, נפלו על אוזניים קשובות, והובילו להכנת מסמך מדיניות מקצועי".