כל ישוב קהילתי, כפר, קיבוץ ומושב מעוניין לשמור את עתודות הקרקע בשבילו, לדורות הבאים – של אותו ישוב כמובן, אלא ש-90% מהקרקעות שייכות למדינה בניהולה של רשות מקרקעי ישראל, והן אמורות לשרת את כלל האוכלוסייה בישראל. אם כך, מדוע שקומץ ילידי ישוב או כפר, יקבלו עדיפות מקרקעות המדינה?

נושא זה נמצא בלב המחלוקת של רשות מקרקעי ישראל בבואה לעודד שיווקי קרקע במרחב הכפרי. רק לאחרונה התקבלה החלטה לקדם הסכמי גג במרחב הכפרי – קיבוצים, מושבים וישובים קהילתיים, לפיה תמורת קידום תוכניות בניין עיר במועצות האזוריות, 30% משיווקי הקרקע ייועדו תחילה לבני מקום.

מכאן, שהצעת החוק שהעביר ח"כ אלעזר שטרן (יש עתיד) ותעלה היום לדיון ועדת השרים לענייני חקיקה תמוהה למדי. שטרן מבקש בהצעת החוק להעניק עדיפות לבני מקום בשיווק קרקעות המיועדות לבנייה עצמאית באזורי עדיפות לאומית, כך שבמכרזי רמ"י לבנייה עצמית באזורי פריפריה, יוקצו 70% מסך הקרקעות המוקצות לבני מקום. יתרת הקרקעות יוקצו למציעים שאינם בני מקום – "תושבי חוץ".

ההקצאה שמעלה ח"כ שטרן להקצאת 70% מסך הקרקעות שישווקו לבני מקום, תמוהה וחורגת מכל היגיון, בהתחשב בכך שישראל עומדת בפני עלייה משמעותית בהיקף האוכלוסייה, ואילו מספר התושבים בישובים כפריים, קרי קיבוצים, מושבים וישובים קהילתיים מצומצם מאד.  נציין לעניין זה כי שטרן עצמו מתגורר ביישוב הקהילתי הושעיה שבגליל התחתון, כשישה ק"מ צפונית לנצרת ומשתייך למועצה האזורית עמק יזרעאל.  

קצת נתונים: בישראל קיימים 955 ישובים כפריים כהגדרתם בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. אלו ישובים שאוכלוסייתן מונה פחות מ-2,000 תושבים שהוקמו תוך תפיסה התיישבותית רחבה ומסיבות אידאולוגיות ואסטרטגיות, בהם שמירה על הקרקע, חקלאות וביטחון תזונתי. חלק מההתיישבות סמוכה או גובלת באזורי עימות.

בשנים האחרונות, עם עליית מחירי הדיור ומגפת הקורונה, נרשמה עלייה בביקושים בעיקר בקרב זוגות צעירים שביקשו לעבור ליישובים כפריים, במרכז או בפריפריה. מעבר למרחבים העצומים והבתים צמודי הקרקע שהצעירים בנו להם במחירים אטרקטיביים במיוחד, הזוגות הצעירים גילו בקיבוצים ובמושבים יתרון נוסף – קהילתיות.

לפורטל נדל"ן ניוז נמסר מגורמים המקורבים לח"כ שטרן, כי ההצעה נועדה בין היתר לעקוף את ועדות הקבלה, שלעיתים מונעות כניסתם של זוגות צעירים שלא מתאימים לאורח חייו של הישוב. "יכול להיות", מסרו המקורבים, "שיש ישוב דתי שלא מאפשר לבני מקום שחזרו בשאלה לחזור למקום, לכן ההצעה באה לעשות תיקון ולעקוף את אותן ועדות קבלה שלעיתים קובעות קריטריונים שפוגעים בילידי המקום, בעיקר באזורי עדיפות בנגב ובגליל. המטרה היא בין היתר למנוע הגירה שלילית שהולכת וגדלה שם עם השנים".

בהסבר להצעת החוק שהגיש שטרן, נכתב כי "אנשים המעוניינים לפתח את חייהם ולהקים משפחה במקום שבו חונכו וגדלו, לצד החברים והמשפחה, מוצאים את עצמם עומדים מול מגוון אפשרויות דיור מצומצמות. הפשרת קרקעות ומגוון האפשרויות לרכישת קרקעות לדיור בפריפריה היא בבחינת מצרך נדיר. לפיכך, מתקשים בני המקום, הרואים את עתידם בפריפריה, למצוא קרקעות לרכישה לטובת בנייה ומגורים. במקרים רבים, הקרקעות המשווקות נרכשות על ידי משקיעים הרואים במחירי הקרקעות הנמוכים יחסית בפריפריה, כהשקעה עסקית ובכך מגדילים את התחרות על קרקעות באזור ומצמצמים עוד יותר את מאגר הקרקעות העומדות למכירה בפני בני המקום. לפיכך, מוצע כי בשיווק קרקעות המיועדות לבנייה עצמית בפריפריה, תתנה רשות מקרקעי ישראל את הקצאת הקרקע לזוכה במכרז, בכך ש-70% מתוך סך יחידות הדיור שייבנו על קרקעות באזורי עדיפות לאומית, יוקצו ליחידות דיור לטובת בני המקום".

נדגיש עוד כי צמוד קרקע בישראל הפך בשנים האחרונות משאב נדיר שמחירו נאמד בין כשלושה מיליון שקלים לפחות באזור באר שבע והקריות לדוגמה, לעשרות מיליוני שקלים באזור מרכז והשרון. מכאן, שלא ייתכן שקומץ מצומצם של החברה הישראלי שזכה לגדול בישוב כפרי יקבל עדיפות ויופלה לטובה, על חשבון קרקעות המדינה וכלל הציבור בישראל.