"הישראלים רוצים לעבוד בבנייה", אומר יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות בראיון לפורטל נדל"ן ניוז, ושובר את הסטיגמה על החבר'ה הצעירים, שלא רוצים להתלכלך בעבודת כפיים. נחזור לכך בהמשך.

השיחה עם מויאל מתקיימת על רקע המשבר הקשה בענף הבנייה, שהחל הרבה לפני מלחמת "חרבות ברזל", אבל התעצם שבעתיים לאחר 7 באוקטובר הארור. "כבר שנים אני מתריע על מחסור בעובדים", הוא אומר. "איפה הבעיה? תשמע, זו צריכה להיות הכותרת – לצערי קרה לנו אסון, ואולי רק אחריו הממשלה תתעורר ותבין את הבעיה שיכולה לפגוע במדינה כולה. מעבר לעליית הריבית שפגעה בחברות, יש השלכות לחוסר עובדים בעבודות רטובות. יש עיכוב בהתחלות בנייה, בבנייה עצמה, במסירת דירות. מי שכבר נטל משכנתא ורכש דירה, יצטרך לממן את 'החוסרים' – לשלם שכירות נוספת עד שהוא יקבל את הדירה. יש שרשרת גדולה של גורמים שיפגעו. הספקים בתחום, כמו מלט, ברזל ושרשרת ארוכה של גורמים – נפגעים גם".

כדי לסבר את האוזן, בישראל עבדו כ-82 אלף פועלים פלסטינאים – רובם מיהודה ושומרון, ומקצתם ברצועת עזה. עבודתם של כולם הופסקה עם פרוץ המלחמה. בנוסף, על פי הערכות, עזבו את ישראל כ-10,000 עובדים זרים בחודשיים האחרונים. כך נוצר מחסור של מעל 90 אלף עובדים בצורה מיידית. ובכלל, עוד לפני המלחמה, היה מחסור של מעל 40 אלף עובדים מקצועיים, כך שאנחנו עומדים על מחסור של כ-120-130 אלף עובדים. כיום מעל 100 אלף פועלים ישראלים עוסקים רובם בעבודות לא רטובות, אך מושפעים ישירות מהיעדר ביצוע העבודות הרטובות באתרים, שרובה נעשתה על ידי פועלים פלסטינאים ועובדים זרים, ולכן נפח העבודה באתרי בנייה ירד משמעותית.

"לפני אירועי 7 באוקטובר, היו חסרים 40 אלף עובדים מקצועיים ושל 3,000 מנהלי עבודה, והיום חסרים מעל 120 אלף עובדים", אומר מויאל, "ואם הממשלה לא תתעשת ותגמיש את הקריטריונים, ובחצי שנה הקרובה לא ייכנסו עובדים פלסטינים לישראל, חברות יקרסו והמצב יהיה איום ונורא".

לדבריו, "ההסתדרות הסכימה לפתוח את השמיים ולהביא עובדים, ויש הרבה עובדים שמוכנים לבוא. אבל הבעיה קשה מאד. במקביל להבאת עובדים, צריך לתת מענקים לעובדים ישראלים שאיבדו מקומות עבודה, ורוצים לעבוד".

-אבל להכשיר עובדים זה לא משהו שקורה מעכשיו למחר. זה לוקח זמן

"כן, אבל צריך להתחיל ממשהו. צריך להתחיל לבנות מערכת שלמה – עם משאבים, תקציבים, לאשר להכשיר עובדים גם במכללות פרטיות, כדי להכניס עובדים לתעשייה. הנה, חרדים התחילו לעבוד לענף למשל. צריך להציע כל מיני תמריצים לחיילים משוחררים, לדורשי עבודה, לתת מענקים למי שנכנס לענף. כל זה חונה אצל הממשלה".

-אז מה הבעיה?

"הכל פה מתבצע לאט, ועוד לא מבינים את גודל הטרגדיה. ההסתדרות תמיד זעקה, עוד לפני המלחמה, מה יקרה אם יהיה אירוע גדול ואנחנו מסתמכים רק על הפלסטינאים. הממשלה חייבת להושיע את הענף ולשים אותו בעדיפות עליונה. חייבים לבנות קבניט מורחב ששותפים לו משרדי העבודה, הבינוי והשיכון, הכלכלה, המשפטים, איגודי מעסיקים, ההסתדרות, מרכז השילטון המקומי, המשטרה. חייבים להקים פורום חברתי רציני להצלת הענף. חייבים להאציל סמכויות ולתת תקציבים, ליעל את הבירוקרטיה. כמו שעשו קבינט מלחמתי, שיעשו קבינט להצלת הענף".

"ענף הבנייה מורכב מ-42 מקצועות, חמש רטובים שם נמצאים העובדים הזרים, אבל יש עוד 37 מקצועות שגם שם חסרים עובדים. הענף הזה הפך לטכנולוגי ומתקדם. המדינה לעשות חישוב מסלול מחדש כדי להציל את הענף. שתתחיל בהורדת הריבית. חוסר עובדים מקצועיים ועליית הריבית, מזיקה בצורה רצינית לאחד ממנועי הצמיחה הרציניים של המשק הישראלי".

"אנחנו – באמצעות הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניין – מצליחים לעשות את זה, אז המדינה לא יכולה? רק בשנת 2022 הכשרנו לבד מאות עובדים. לעבוד בענף הבניין זה מסובך. צריך להכשיר, חייבים מיומנות, אבל אפשר לרכוש אותה תוך כדי עבודה. חלק מהמלמדים יילמדו עיוני ותוך כדי תנועה יעשו גם מעשי, כמו למשל עוזר בטיחות למפקח עבודה, תחום בו חסרים 7,000 עובדים. אנחנו יכולים להכשיר עובדים בשלושה מסלולים: הראשון הוא הנדסאי שיכול לעשות הכשרה של מספר שעות ויכול להיות עוזר למפקח עבודה. השני, מי שיש ותק של שנתיים בענף – צריך לעשות 150 שעות תוך כדי עבודה. והמסלול השלישי מיועד לעובדים ללא ניסיון שרוצים לעבוד בענף. הם יצטרכו ללמוד 700 שעות תוך 8 חודשים, ובמקביל יוכלו לעבוד ולהתנסות".

-אוקיי, אז דיברנו על זה שהמדינה צריכה להיכנס לאירוע. בכמה כסף מדובר?

"המדינה צריכה להקצאות לשנת 2024 כ-200 מיליון שקל, אבל בתוכנית חמש-שנתית".

-לא מדובר בסכומים מטורפים, אלא במשהו שאפשר לעמוד בו

"בדיוק. הרי אם חברות יקרסו, זה יעלה למדינה יותר – עם דמי אבטלה וכדומה. צריך תוכנית סדורה לחמש שנים שבמסגרת ההכשרות תכניס דם חדש למקצוע. המדינה צריכה לערוך 'סקר צרכים' לענף – כדי להבין איזה מקצועות ממש חייבים, מה צריך".

-מהיכרותך, איפה החוסרים המשמעותיים?

"חסרים 3,000 מנהלי עבודה, 1,000 מנופאים, כבר דיברנו על 7,000 העובדים שחסרים לתחום עוזרי בטיחות למנהלי עבודה. להפעלת ציוד מכני כבד חסרים לא פחות מ-2,000 איש, וזה עבור הקמת כבישים ותשתיות. רק במלחמה הזו נוכחנו לדעת כמה התחום הזה של עובדים על כלים כבדים, משווע לעובדים".

-אז הכנת תוכניות והצעת הצעות לקברניטים. איפה זה עומד?

"הנחתי תוכניות על השולחן, שלחתי מכתבים. אז כן, עוד לפני המלחמה אמרו לי שהנושא בבדיקה, אבל גם עכשיו הם לא מבינים את גודל הקטסטרופה שהולכת להיות בענף הבנייה".

ונחזור לסוגיית עובדי הבניין הישראלי. בתקופות רגועות, קשה למצוא במבט חטוף לעבר אתר בנייה, הרבה פועלים ישראלים-יהודים. רוב רובם הם פלסטינאים, ישנם רבים גם מקרב האוכלוסייה הערבית-ישראלית, וכמובן גם עובדים זרים. אבל מויאל אומר שמראה זה מטעה – כי דווקא יש ביקוש גדול בקרב ישראלים לעבודה בתחום: "בניגוד למה שאומרים במשרדי הממשלה, ואני קובע את זה באופן חד וברור – ישראלים רוצים לבוא לעבוד בענף הבניין. כי יש הסכם קיבוצי כללי שהוא הכי גבוה במשק הישראלי במגזר הפרטי. למשל פנסיה וביטוחים מהיום הראשון, קרן השתלמות, מסלול קידום, מלגות ללימודים, ותק בענף ולא אצל המעסיק, רווחה ומצוינות. הענף יודע לשלם טוב, אבל הבעיה היא שצריך להכשיר את אותם העובדים, ולכן הממשלה צריכה לשנות פאזה ולחשב מסלול מחדש".