הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה צפון, צפויה לדון תדון היום שוב בתוכנית להגדלת מספר יחידות הדיור בקיבוץ מנרה על גבול הצפון. הישיבה היום, כמו גם הקודמת שהתקיימה בתחילת השנה, התקיימו כאשר הקיבוץ עצמו – כמו ישובים רבים אחרים סמוכי גדר, פונו בתחילת מלחמת חרבות ברזל, ובתים רבים בו נפגעו מירי של ארגון הטרור חיזבאללה.
על פי נתוני המועצה האזורית גליל עליון, שבתחומה נמצא מנרה, ומינהלת אופק צפוני, שהגיעו לידי אתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, 164 מבנים ותשתיות נפגעו בקיבוץ, מהם תשעה מבנים במצב קשה במיוחד, 34 במצב קשה ו-30 במצב בינוני. 61 מבנים ותשתיות נפגעו – אולם לא ניתן לסווג את מצבם בשל הקושי להגיע אליהם.
עוד עולה כי בתחומי מועצת גליל עליון דווח על 266 מבנים ותשתיות שנפגעו, כאשר כ-77% נפגעו מרקטות, טילי נ"ט וכתב"מים, וכמעט 23% מנזק שנגרם על ידי צה"ל – ככל הנראה מנפילות של רסיסי מיירטים וכדומה. עוד עולה כ-60% מכלל המבנים שנפגעו, הם מבני דיור, כ-18% מבני ציבור, 3% עסקים ו-0.7% – תשתיות.
קיבוץ מנרה, שמונה על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) כ-250 תושבים, פונה עם תחילת המלחמה, וכיום שוהים בו רק חברי כיתת הכוננות וכוחות צבא. הקיבוץ, שהוקם ב-1943 על ידי גרעיני נוער של תנועת הנוער העובד ילידי הארץ ונוער שעלה מגרמניה ופולין, סבר בתחילת שנות ה-2000 משפל כלכלי, וב-2004 הופרט. מאז הצליח להתאושש במקצת, תושביו מתפרנסים מחוץ לקיבוץ וחלקם הפעילו צימרים. אחת האטרקציות הבולטות של הקיבוץ היה הרכבל בצוק מנרה, אולם לאחר שנפגע לפני שנים, פעילותו הופסקה.
המטרה: להביא אוכלוסייה חדשה לקיבוץ
התוכנית נועדה לתת מסגרת תכנונית להתפתחות הקיבוץ בשנים הבאות, והיא הוכנה בהתאם להוראות תמ"א 35. כמות יחידות הדיור המוצעת עומדת על 184, אליהם יש להוסיף עוד 27 יחידות קטנות בשטח של עד 55 מ"ר מתוך היקף מרבי של 488 יחידות, ובסך הכל בציפוף של כמעט שלוש יחידות מגורים לדונם. שטחה של התוכנית הוא כ-285 דונם, והיא מגדילה את צפיפות המגורים בשטחים שנועדו למגורים בהרחבה, מבלי לעבור את הקו הכחול של תוכנית זו ומבלי לשנות את תוואי מרכיבי הביטחון של הישוב ומרחיבה את הפוטנציאל התעסוקתי והתיירותי בתחום הישוב.
כמו כן התוכנית מציעה עקרונות מנחים להוראות הבינוי והפיתוח, וכן דרך לשלב בין תכנון הבתים ותכנון הפיתוח, כך שלאחר אישור התוכנית, תצא לדרך הכנת תוכנית בינוי ופיתוח באישור הוועדה המקומית למתחמים השונים בתחומה.
בהסבר לתוכנית שהוכנה על ידי אדריכל דניאל בלומפילד ממשרד אייזן אדריכלים, נכתב כי "במהלך השנים סבל הקיבוץ ממיתון קשה בצמיחה דמוגרפית ומקליטה נמוכה ביותר של אוכלוסייה חדשה מסיבות שונות, ביניהן בידודו הגיאוגרפי וצמידותו לקו גבול הלבנון, זאת על אף איכויותיו הנדירות בהיבטים של נוף וטבע בהיותו צופה על עמק החולה, וערכי התרבות והמורשת שהוא מייצג כהתיישבות קיבוצית ברכס רמים באצבע הגליל. מתוך רצון לתת לקיבוץ את כל הגמישות התכנונית האפשרית לשם קידומו ושגשוגו, מציעה התוכנית באזורים העיקריים במחנה ההיסטורי של הקיבוץ, הגדרת ייעודי קרקע מעורבים בלי חלוקה למגרשים, אשר יוכלו להתפתח לפי צרכי היישוב בעתיד. אזור התעשייה דהיום יוגדר כאזור שניתן לקיים בו פעילות תעסוקתית ומסחרית, ובאזורים האחרים יוגדרו ייעודי קרקע לשימושים מעורבים, האחד בדגש על מגורים והשני בדגש על שירותי ציבור, כשבכל יעוד מעורב תתאפשר גם פעילות תיירותית-עסקית כמקור תעסוקה נוסף לבני המקום".
בישיבה שהתקיימה בינואר השנה, אמר מ"מ יו"ר הוועדה המחוזית צפון באותה ערן ניצן כי "זה אחד הדיונים החשובים שערכנו בתקופה האחרונה. כמו כל יישוב, הוא (הדיון, א"כ) חשוב ליישוב, אבל במקרה הזה הוא גם חשוב ברמה הלאומית. אין צורך להכביר במילים על הימים הקשים שאנחנו מצויים בהם, בימים הקשים שהיישוב הספציפית מצוי בו… דווקא אחת הפריבילגיות שלנו כמוסד תכנון, הוא – ביחד עם היישוב וביחד עם המועצה האזורית – להסתכל הרחק הרחק קדימה, לקראת התפתחות של יישוב מהסוג הזה, קידום היישוב לפי הבנתנו, במקרה הזה הליכי שיוך שונים, ובתקווה גדולה שהדיון הזה מבטא אותה לימים טובים יותר שיגיע לנו במהרה, אמן".
האדריכל בלומפילד סיפר כי תוכנית ההרחבה הצפונית מתייחסת לשטח ששימש בעבר לולים. לדבריו, בתוכנית יש גם שטחי תעסוקה "שזה מוגדר פה תעשייה, כ-15 דונם, בתוך התוכנית גם כללו 90 יחידות אירוח, שרוב הפעילות זה בכתם הצהוב של הקיבוץ… הפעילות של יחידות האירוח והמגורים, לוותיקים בעצם … גם מוסדות ציבור והדרכים והכול. התוכנית שלנו לא פורצת את הקו הכחול… ואפילו לא מזיזה מרכיבי ביטחון בתוך תחום היישוב. ככה, המחנה הוותיק בנוי ומתוכנן כולו… נדרשת הסדרה סטטוטורית, ופרצלציה לשיוך, בהתאם לשימושים בפועל, חלק מהשטח בוצעו בשנים האחרונות, עבודות פיתוח".
הוא הוסיף כי "אזור התעשייה הקיים, אזור תיירות קיים, זה אזור שזה בעצם המוקד העליון של ההרחבה שהוא נמצא… מחוץ לקו הכחול. כל האזור הזה, שאנחנו עושים רה-תכנון להרחבה הזאת, בעצם עושים ציפוף. היום המגרשים פה הם מגרשים של 750 מ"ר ליחידת דיור אחת, אנחנו עושים רה-תכנון שבעצם מדבר על ציפוף התאמה".
בלומפילד הוסיף עוד כי "אזור התיירות שנמצא באזור הוותיק של היישוב, עקרונות התכנון, אנחנו למעשה עשינו את החיבור ירוק שמתאשר טיילת, יש לנו… מערכת מוטורית היקפית, זאת אומרת אנחנו יצרנו מערכת של כבישים שכמה שפחות חוצות את המערכת של הולכי הרגל שנמצא באמצע, והצמדה ככל שניתן לטופוגרפיה".
לדבריו, "מבחינת יחידות דיור במצב הקיים, מאושרות 323 יחידות דיור, למעשה התוכנית שלנו טכנית מורידה את כמות יחידות הדיור ל -211, שזה כולל 27 דירות קטנות של עד 55 מ"ר… באזור המחנה הוותיק היו מאושרות 240 יחידות דיור, למעשה זה ירד ל-96 במסגרת התכנון של השיוך, והייעודי קרקע על פי השימוש בפועל וצמצום השטח שנמצא… יש לנו את בתי האגודה שנמצאים פה באמצע, שכבר פותחו וכבר יש להם בתים, 20 יחידות דיור. למעשה הורדנו מגרש, במסגרת השינויים, אנחנו נרצה להחזיר את המגרש, כי הנושא נבדק ואין סכנה … ואזור הרחבה שבמקור (יש בו, א"כ) 63 יחידות דיור בציפוף ל-96 יחידות".
בלומפילד גם התייחס לאספקט התיירותי של הקיבוץ, וכפי שהוא בא לידי ביטוי בתוכנית שהוצגה: "הקיבוץ נכנס לתוך התיירות ב-1985 עם 20 חדרי אירוח, כיום יש לו חמישה חדרים, ב-1993 הוקמה חברת צוק מנרה, חברה משותפת מנרה וקריית שמונה. ב-1999 הוקם רכבל בתמיכת משרד התיירות. עלות הקמה ותפעול הגבוהות הביאו לכניסת משקיעים חיצוניים, אירועים ביטחוניים פגעו בשוק בהכנסות, כל פרויקט הרכבל לא עובד היום". הוא הציג אפשרות להקמת כפר נופש בתחומי הקיבוץ עם 90 חדרי אירוח: " צריך 3,900 מ"ר לטובת כפר נופש דגם C ל-90 חדרים". היו"R ניצן הוסיף: "בשלושת תאי שטח הללו (שהוצגו, א"כ) יהיה פוטנציאל להקמת כפר נופש, של 90 חדרים, היום יש 55".
כלכלנית ויועצת פרוגרמה, מירב איינשטיין אמרה: "אני חושבת שכבר היום התיירות מהווה חלק מאוד, מאוד גדול מהאוכלוסייה של היישוב, אנחנו רוצים רק להגדיל את זה ואנחנו רוצים לאפשר להם באמת להרחיב את התיירות, במיוחד לאור המאפיינים הייחודים באמת של כל הצוק הזה, של צוק מנרה, עם כל הפעילויות והאטרקציות. לגבי מסחר ותעסוקה, אז אני חושבת גם כן – היישוב הזה, הייחוד שלו הוא מאוד ייחודי, זה שהוא בעצם מצד אחד הוא מנותק, מבודד, והוא צמוד דופן לגבול, אנחנו רואים את המשמעות עכשיו, את הפרוגרמה בעצם הכלכלית, אנחנו עשינו לפני 7 באוקטובר. וכבר אז אנחנו בעצם דיברנו על התעסוקה כמקור לאישור אוכלוסייה ליישוב, נקודה שהיישוב התקשה בו, ועכשיו לאור המצב אני חושבת שבוצעה הרחבה של שלושה דונם בסך הכול לתעסוקה, היא, אני הייתי אפילו אומרת, היא מעט מידי".
גורם בוועדה המחוזית צפון, סיפר לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי כי חברי הוועדה החליטו ללכת לקראת הקיבוץ, או כפי שתיאר זאת: "כמעט כל מה שהם מבקשים, אנחנו ניתן במסגרת האפשר".
-השאלה מי יחזור לגור שם?
"זו לא שאלה מבחינתנו. נקווה שיחזרו ויקלטו חדשים. זה לדבר דבר שעלה מבחינתנו לדיון".
הבקשה של משרד הביטחון
ונחזור לדיוני הוועדה מינואר. מ"מ חבר הוועדה אלכס שקליאר, נציג שר הביטחון, העלה בדיון את הסוגייה הביטחונית: "מן הסתם אנחנו מברכים על התוכנית, בטח בימים אלו… שתי התייחסות מרכזיות, אחד צריך להבין שהסביבה הקרובה לגבול בטח ביישובים הקרובים לגבול לא תיראה אותו דבר מבחינת נוכחות כוחות צבאי… סדר כוחות גדולים, גם בסביבת היישובים, וגם במרחב היישובים, אנחנו העברנו איזושהי התייחסות לאיזושהי הטמעה של סעיף ביטחוני שמדבר על מרכיבי הביטחון… אני כן רוצה להראות נקודה שונה … טסט-קייס, לסיפור הזה, וזה יפגוש אותנו בכל היישובים צמודי הגדר וזה הסיפור של הדרך הביטחוני שהיא נסתרת בצד השני. כמו שמרכיבי הביטחון כוללים גדר… תוך כדי, התחדדה החשיבות של לאפשר ליישובי צמודי הגדר, דרך נסתרת מכיוון לבנון. בעצם היום הדרכים הקיימות לא מאפשרות לתושבים להיכנס או לצאת מתוך הקיבוץ בצורה נסתרת, ומן הסתם באירוע ביטחוני כל תושב שירצה לצאת מהיישובים. או לחלופין כוחות צבא שירצו להיכנס לישוב הם גלויים לצד השני ועלולים להיפגע בסיפור הזה. אני סבור, אנחנו סבורים שחלק מהתכנון של מרכיבי הביטחון חייב לקחת בחשבון דרך אחורית נסתרת".
שקליאר ביקש "לכלול בתכנון הקיים את אותה הדרך הנסתרת בצד השני, או לחלופין אנחנו פרצנו תוך כדי המלחמה, וגם קצת לפני המלחמה דרכים, ולשלב אותם במסגרת התוכנית, לאור גם את ההשפעה הכללית של אותם דרכים, על כל היישוב, בין אם זה התנועה בתוך היישוב, בין אם זה התכנון היותר מפורט שהתוכנית תדע לתת לזה".
מהנדס המועצה האזורית הגליל העליון אוהב לבנת הוסיף כי "כל נושא דרכי המילוט זה אחד הנושאים החשובים לכל יישובים שצמודים לקו הגבול, הנושא הזה קודם באופן הוליסטי רחב על כל יישובי קו הרכס, בשיתוף פעולה יחד עם רט"ג וקק"ל ומשרד הביטחון, דרך המילוט של מנרה שמתחברת כמובן גם צפונה למרגליות, וגם דרומה עד תוכננה תכנון מפורט על ידי מתכנן תנועה ברמה אזרחית מלאה, תכנון מלא שבוצע בסופו של דבר חלקית על ידי קק"ל במסלול ולמפ"י. אני מבקש לא לצרף את זה (את סוגיית דרך המילוט, א"כ) לקו הכחול וכמובן לקדם את זה במסלול נפרד, בשיתוף פעולה מלא, גם ממשרד הביטחון, גם עם רט"ג, גם עם קק"ל במקומות שזה יער, וכמובן תחת מעטפת".
אורלי יצחק, תושבת מנרה והמנהלת העסקית של הקיבוץ, ציינה "התפקיד שלנו פה כקברניטי היישוב, זה לגרום לאנשים לחזור חזרה אחרי הסיטואציה של 7 באוקטובר, והנושא של הביטחון, עורער מאוד… כל הזמן פחדנו החדירה הזאתי של מחדלים וכן הלאה. לנסוע על כביש שבו אתה כל הזמן כמעט בכיוון ישיר, זה אחד הפחדים, ולא רק של התושבים המבוגרים, גם של הצעירים וגם שלי".
"מנרה זה ישוב מיוחד"
לבנת סטה מהדיון על הדרך הביטחונית, וסיפר על מנרה: "מנרה זה יישוב באמת מיוחד. אנחנו כל הזמן מוכנים לתכנון של יישובים בראייה מאוד ארצית, אם זה באמצעות תמ"אות ותמ"מים, באמת מנחיתים את זה על היישובים. כאן יש לנו יישוב שכאשר אנחנו שמים אותו במסננת של כל יישוב סטנדרטי, אנחנו מבינים כולנו פה בחדר שזה לא יישוב רגיל, שמישהו קידם איזה תוכנית ארצית או אפילו מחוזית, בכלל חשב על הדילמות – עזבו את הטופוגרפיה, אני מדבר אתכם על יישוב גבול ששטחים שהם נכונים למגורים סומנו כשצ"פים כי אף אחד לא רוצה לגור מול לבנון… ניקח לדוגמה את הדופן הדרומית שהיה מגורים בשטח, בתוכנית המאושרת, (ו)הפכה לשטח הפתוח, ובן אדם שהוא נגיד מכוכב אחר, לא יבין למה, למה השטחים האלה סומנו כשצ"פ ולא למגורים, והסיבה היחידה שאף אחד לא רוצה לגור מה שנקרא מול (לא תומלל המשך המשפט, א"כ)… אתם מודעים, אבל באמת, מנרה זה יישוב מבודד, גם בשטחי ציבור, גם בתעסוקה וכו', ילד ביישוב רגיל יוצא ומטייל בשטח סביבו, יוצא לטבע וכולה, והמהלך הזה לא ייתכן, הילדים גדלים בתוך הגידור ולכן השטח הציבורי, מבני הציבור, תושבי מנרה צריכים לתת מעטפת רחבה, כמה שיותר, ולכן מה שנקרא, פירטנו ודייקנו ואפילו הרחבנו את שימושי משטחי הציבור… מנרה זה לא יישוב רגיל, בטח שבטח בימים אלו, שמנרה ממש נצורה, כמעט אף אחד לא עולה למנרה… אני חושב שרק על זה מגיע לאנשים שגרים פה ובחרו לגור, את הנושאים שמוטמעים בתוך תוכנית המתאר".
חבר הוועדה המחוזית לירון שפירא, נציג הארגונים הציבוריים שעניינם שמירת איכות הסביבה, ביקש לדעת האם "השיקום והבנייה מחדש, אם וכאשר, אתם לוקחים את זה בחשבון בתוכנית הזאת, או שבעצם אין, אין חיבורים בין הדברים האלה?". מהנדס המועצה לבנת ציין את ההרס המשמעותי בקיבוץ, וענה: "צריך להפריד בין הרס מוחלט לפגיעות הדף, וכמובן נתון לבדיקה… ביצענו בדיקות עד כמה שיכלנו, זה לא בדיוק מקום שנעים להסתובב בו… יש איזה מיפוי ראשוני שכרגע אנחנו יחד עם מנרה מקווים לחדד. השורה תחתונה היא שיש פה מבנים שהם לפינוי-בינוי ויש מבנים פה שהם מה שנקרא לשיקום. אבל השכונה הזאת כרגע ממשיכה להתקיים".
> הצג תגובות