מסקר שביצעה התאחדות הקבלנים והבונים במחוז תל אביב והמרכז לפני כשנה וחצי, הודו כמעט 90% מהקבלנים כי הם נדרשים לשלם דמי חסות לארגוני פשיעה, כדי שאלה לא יתנכלו לאתרים, ישרפו או יגנבו ציוד, ויפגעו בעובדים. רוב רובם לא מתלוננים במשטרה מחשש לנקמה את משפחות הפשע, וחלק מאותם אלה שכן מתלוננים – מספרים שהתלונות נסגרות בלא כלום.

זה לא שהמשטרה כלל לא פועלת בנושא. מדי פעם מתפרסמות ידיעות על מעצרים של אותם סוחטים, אבל במכלול הכללי – עם עשרות אלפי אתרי בנייה בישראל, מקטנים ברמת התמ"א 38 ועד הגדולים ביותר כגון שכונות, מדובר בתופעה חובקת מדינה.

מהלך שהחל לפני כשנה בוועדת חוק חוקה ומשפט של הכנסת להטלת עונשי מאסר כבדים על סוחטים, לא הבשיל עד כה לחקיקה. אם וכאשר הוא יחוקק, האם יהיו בכלל קבלנים שירצו להתלונן?

מי שמנסה להילחם בתופעה הוא בן מיוסט, כיום ראש מינהלת פרויקטים אסטרטגיים בעיריית רמת גן, מינהלת חדשה שמטפלת בפרויקט "עוטף שיבא" בצמידות לבית החולים תל השומר במזרח העיר, אזור מתחם שנקר, מתחם אוניברסיטת בר אילן ומתחם הבורסה. עד לפני שנתיים היה מיוסט במשך שבע שנים מנכ"ל החברה הכלכלית של לוד, שם יזם והקים פרויקט למלחמה בתופעת דמי החסות. פרויקט דומה צפוי להתחיל בקרוב ברמת גן – גם הוא תחת ניצוחו של מיוסט. המטרה – מלחמה אזרחית בעבריינים ודחיקתם מאתרי הבנייה.פה

"היה לי ברור שאם לא אדאג שאתרי הבנייה יהיו נקיים מפרוטקשן ומשפחות פשע – מבלי לדבר בכלל על הרמה הלאומית – תהיה לכך השלכה כלכלית כבדה", הוא אומר לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי. הנתונים שהציגה התאחדות הקבלנים בתל אביב, נמוכים מהמציאות: "אין קבלן שלא סבל מפרוטקשן. אם יש כאלה שאומרים שלא נסחטו, אז הם מפחדים לספר את זה".

מיוסט, בן 42, נשוי ואב לארבעה, הוא עו"ד בהשכלתו. לאחר לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית, ותואר שני במדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, הצטרף לתוכנית הצוערים של שירות המדינה. בהמשך עבד במשרדי הביטחון והמשפטים, חזר לעכו כדי לשמש במשך שש שנים כמנכ"ל החברה הכלכלית עכו. ב-2015 נקרא על ידי ראש עיריית לוד יאיר רביבו להקים את החברה לפיתוח לוד, בה שימש כמנכ"ל עד 2022. אז הצטרף למשרד ראש הממשלה ושימש כמנהל תפקידים מיוחד בדרג משנה למנכ"ל – תחת ראשי הממשלה נפתלי בנט ויאיר לפיד.

-אנחנו מכירים את הפרוטקשן הקלאסי – מגיע מישהו לאתר, מכריז שהוא השומר ודורש כסף

"נכון, אבל משפחות הפשע האלה, רובן מהמגזר הבדואי וחלק מהמגזר הערבי, לא מרוויחות רק מ'השמירה'. הן לוקחות פרוטקשן מכל אחד מהיזמים במתחם. זה יכול לקחת שנים של סחיטה. דורשים כ-15 אלף שקל לחודש, כפול 12 חודשים, לפרק זמן של שנתיים ואפילו יותר. כל זה כפול למשל 40 יזמים שבונים באותה שכונה. זה יוצא כ-400 אלף שקל לקבלן לשנה. בנוסף, אותם ארגוני פשיעה מביאים פסולת בניין וטומנים באתרי הבנייה אחרים, כדי לא לשלם למטמנות. בבדיקה שנעשתה בעבר, כל דירה בבנייה מייצרת כ-100 טון פסולת בניין. אז הם דורשים תשלום על העברת פסולת הבניין, מעבירים אותה לאתר אחר או לשטחים פתוחים, וגוזרים עוד מיליונים רק על זה".

-איפה נתקלת בזה בלוד?

"כמעט בכל מבנה ציבור או שצ"פ שבנינו בלוד, מצאנו פסולת בניין. כל גן ילדים ובית ספר, עלו לי חצי מיליון עד מיליון וחצי שקל רק כדי לעשות פינוי פסולת מהשטח. אלה עלויות אדירות שנופלות על הקופה הציבורית. אם העירייה לא יכולה לממן את זה, היא לא תקים מבנה ציבור. אם כן, אז זה יתגלגל על העירייה שתגלג את זה הלאה לממשלה בדמות מענקי איזון, כי העירייה הופכת לענייה יותר". פרויקטים ענקיים נתקעו חודשים. למשל באתר עבודה של מסילת 431, אתר עבודה שלם נשרף. זה ברור שזה לא מקרי".

-ואיך נלחמתם בזה?

"לקחנו יועץ אבטחה שהגדיר לנו מה נדרש כדי לממן הגנה על אתר בנייה, כזה שלא ייכנסו אליו לגנוב כלים או לפגוע בהם, או יטמינו פסולת. הגדרנו כמה נקודות כניסה מהאתר, האם שמים מצלמות של שליטה מרחבית, מצלמות בתנועה או מצלמות קבועות. האם יש בקרה נפרדת באתר על המצלמות או שזה רק במוקד העירוני. יצאנו למכרז בו יכלו להשתתף רק חברות אבטחה מאושרות שב"כ. במכרז דרשנו מחירון ליזמים. יזם שעמד להיכנס לי לאתר, הודעתי לו שהדרך היחידה שלי לאבטח את האתר זו דרך החברה הזוכה במכרז".

-אבל מצד שני יושב לו על הצוואר אותו עבריין שדורש את הנתח שלו

"אבל ככה יצרנו ודאות. היזמים חייבים להסכים כי דרשנו את זה מהם. כבר בסיור קבלנים לקראת מכרזים של רמ"י, אמרנו להם שהאבטחה תהיה דרך החברה העירונית. דבר שני, זה האינטרס שלהם להילחם בדמי החסות. גם היזמים מבינים שחייבים לסיים את האירוע הזה של הפרוטקשן, שסוחטים אותם, שורפים להם כלים. כלי באתר בנייה יכול גם לעלות שני מיליון שקל. אבל בעיקר נתנו להם אליבי – אם בא אליכם אותו סוחט, תשלחו אותו אליי, שיאיימו עליי. קיבלתי יותר מרמיזה אחת או שניים לגבי הנוהל החדש בלוד".

-בין תחילת העבודה על הפרויקט בלוד ועד שעזבת, כמה ירידה נרשמה בפרוטקשן באתרים?

"היו אפס דמי חסות באתרים בהם טיפלנו (מדובר על אתרי בנייה גדולים, שכונות בבנייה, ולא פרויקטי תמ"א למשל, א"כ)".

מיוסט מספר על קבלן שבנה תחת שאיבה עבור עיריית לוד, ונתפס על חם מטמין פסולת שלא במטמנה: "תפסנו אותו, קנסנו אותו והוא נדרש לפנות את הפסולת לאתרים מוסדרים. הוא שילם את הקנס והתיישר".

על פי הערכות, רק 20% מפסולת הבניין בישראל מגיעה לאתרי פסולת מוסדרים. ובמספרים: כ-1.5 מיליון טון מתוך כ-7.5-8 מיליון – נכון לשנת 2022. זה אומר שכשישה מיליון טון מושלכים בשטחים פתוחים, באתרי בנייה עתידיים ועוד, בשדות חקלאיים ועוד. רוב רובה של הפסולת לא מפונה מהשטח (אלא אם מדובר בשטחים שיהפכו לשטחי בנייה, א"כ), כך שמדובר בהצטברות של מיליונים רבים של טון פסולת בניין לאורך השנים.

קשה לכמת את הנזק שנגרם לקבלן פר דירה בשל דמי הסחיטה והעבריינות של ארגוני הפשיעה, אבל מיוסט מעריך כי מדובר בכ-5,000 שקלים לדירה. לא סכום ענק, אבל כזה שיכול היה להיחסך אם התופעה תמוגר, או לכך הפחות תפחת בצורה משמעותית. "כך לדוגמה מכרזים של רמ"", מסביר מיוסט. "אלה מכרזים בשלבים. הקבלן רוכש את המגרש וכשהוא מגיע – הוא מוצא שם מלא פסולת בניין. עכשיו בחוברות המכרז של רמ"י כתוב שהוא מודע לכך שהוא מקבל את המגרש AS IS. ברור שהקבלן מגלם את זה בתוך התחשיב שלו במכרז".

-מה ההבדל בין רמת גן ללוד?

"אין הבדל. זה בכל הארץ. כל היזמים והקבלנים הכי גדולים במשק אומרים לך שאין דרך לנצח את זה. החברות מבינות שהן לא יכולות לנצח את זה לבד. בגוש דן יש עודפי עבר מחפירות הרכבת הקלה – ושופכים את זה בכל המדינה".

כאמור, ברמת גן אמור הפרויקט לצאת  לדרך בקרוב. "יועץ אבטחה הכין כבר את סעיפי הדרישות למכרז – שיפורסם בקרוב, ובעוד חודשיים נתחיל לגדר את אתר הבנייה הראשון", אומר מיוסט, שמקווה שהמהלך שלו ישווק גם לרשויות מקומיות אחרות: "ברגע שיהיו מספיק אתרים שיפעלו על פי השיטה הזאת – תהיה מלחמה מצד ארגוני הפשיעה. זה ברור. אבל זו מלחמה הכרחית".