שנתיים של קורונה, משבר כלכלי גלובלי רחב היקף והתרחשות של תהפוכות פוליטיות מקומיות עושות את שלהן: לראייה, גם בענף המשרדים, שנחשב ליציב ומשגשג, נרשמת לאחרונה האטה מסוימת: חלק מהחברות מקטינות את היקף השטחים, אחרות מוצאות שוכרי משנה.
המגמה אינה רווחת במשרדים בסדר גודל קטן- בינוני שנותרים במתכונתם, היא דווקא נחלתם של משרדים המתפרסים על שטח של אלפי מ"ר והופכת לרלוונטית בהתאם לצרכים, לתחזיות הגיוס והמשקיעים ולהיקף הקיצוצים בחברות.
בפרויקטים של חברות הייטק שנמצאים בשלבי תכנון מתקדמים, וכן במשרדים של חברות מתחומים שונים כמו גופים ממשלתיים, פירמות עורכי דין וכיו"ב (שאינם תלויים בגורמי חוץ או ברפורמה כזו או אחרת) אין שינוי במגמה ועם זאת, חברות המתעתדות לעבור לוקיישן לוקחות בד"כ בחשבון אופציה להאטה בגיוסים וכמובן את מודל העבודה ההיברידי שהשתרש בשנים האחרונות. חלקן מקצצות שטחים ואלה שיש להן גמישות נדל"נית מסבות לא פעם את הקפיטריות הגדולות והמטבחים השוקקים לחללי עבודה ופונקציות פרקטיות נוספות שמושכרות לשוכרי משנה. בתוואי הרכבת הקלה (העוברת במרכזי ערי המטרופולין ועל ציר מתחמי העסקים) המגמה שונה: שם מרבית משטחי המגדלים, בפרט אלה הסמוכים לתחנות, שווקו והושכרו מזמן. הפרויקטים ממשיכים כסדרם וכך גם הביקוש. עיצוב החלל הוא נגזרת של מהות החברה וצרכיה: עבור חברות סטארט-אפ, להן אורח חיים קצר עד בינוני, מתוכננים חללים שיתכן וכלל לא יהיו רלוונטיים בעוד שנתיים או שלוש מעכשיו. לעומתם, חברות וותיקות וקונגלומרטים, בהן שינויים מתרחשים אחת לעשרות שנים, מבינות את ערך המותג, המורשת ואת הכוח הטמון ביצירת חלל על זמני; כאן היצירה חשובה, מבלי שהעיצוב יימאס אחרי תקופת זמן.
בפרויקטים הללו העבודה מושתתת על שיח מעמיק בין האדריכל ללקוח והבנת הצורך ביצירת חלל אלגנטי ועל-זמני שיוותר רלוונטי שנים וניכר כי חברות ההייטק הוותיקות והמבוססות נוקטות בעמדה דומה. כך למשל חברת אמדוקס עבורה תכננו קמפוס ענק המבוסס על חומרים טבעיים וחללים בגירים ונעימים. דוגמה נוספת הוא פרויקט שתכננו עבור חברת NVIDIA הוותיקה והגלובלית: חללי העבודה בתל-אביב וביוקנעם תוכננו בהשראת המשרדים הראשיים בקליפורניה ומשקפים את ה-DNA והלך הרוח של המותג.
מניסיוננו הרב, חלל על- זמני יוותר תמיד אקטואלי וככזה הוא אינו מסתמך על גחמות וטרנדים שעתידים להשתנות. תמה זו אמנם אינה מצמצמת עלויות אך היא עודנה פתרון מצוין לטווח הארוך- עיצוב נעים נטול גימיקים שמיטיב עם העובדים, משמר ומרומם את נפשם מבלי להיגרר למחוזות מוגזמים שמתבססים על טרנדים שמבטאים SHOW ו-FUN. החללים הנצחיים מייתרים את הצורך לחדש ולרענן חדשות לבקרים הם אינם מנסים להתחנף יתר על המידה ולכן הופכים יותר ויותר אקטואליים בימים של חוסר וודאות. נראה שלשם הענף הולך.
אז מה צפוי לקרות בענף המשרדים? האם נחזור לטירוף של לפני שנה, לטיסות התכופות ברחבי הגלובוס ולקמפוסים הענקיים? בשלב זה קשה לדעת והתשובה תלויה במה צופן לנו העתיד בהיבט הכלכלי והמדיני. אנו רוצים להאמין שנחזור לשיווי משקל מסוים: ישראל הייתה ועודנה מעצמת הייטק וגם אם נחווה ירידה מסוימת בהיקפים סביר שנחזור כבר בעתיד הנראה לעין ל- BALANCE? ימים יגידו.
כותב הטור הוא האדריכל אורי הלוי, שותף בכיר ב"אורבך הלוי אדריכלים", פרופ' אורח בטכניון, בשיתוף אדריכל נועם מוסקל- אדריכל עמית במשרד
> הצג תגובות