הקיץ בירושלים היה חם עד נסבל בשנות ה-70 וה-80. לאף אחד לא היה מזגן בבית. הירושלמים לא שמעו עדיין על ההמצאה וגם מתוך גאוות לוחמים ירושלמית נהגו לומר "עוד מעט יירד הערב ויבוא האוויר של ירושלים".
עיר שלמה ומיוזעת באמצע אוגוסט, מחכה כל שעות היום לבריזה של הערב. בגופיות סבא ובתחתונים על הספה מול "ערב חדש", עם קנקן מים, אבטיח עם גרעינים שחורים, ו-וינטלטור – שזה כמו מאוורר, רק בירושלמית ושגם עושה רעש.
הווינטלטור היה מסתובב חצי סיבוב עייף, וכל אחד חיכה לתורו למשב רוח רענן וקצר. דורות של ילדים גדלו על הצמדת השפתיים לרשת הווינטלטור והתאמנו בעשיית צלילים שנחתכו עם סיבוב הלהבים – כך שלמעשה המצאתו של הסינטיסייזר האלקטרוני, התחילה בכלל בעיר הקודש משני ילדים משועממים בחופשת הקיץ. רעיון חינם: אולי כדאי שאיזה עורך דין שמשועמם עוד מאז ידרוש זכויות יוצרים.
באוטובוסים האדומים והמקרטעים בעליות של הר הרצל, היו חלונות שנפתחים בשני ווים בצורת פרפר עם שיניים מכל צד. הפרפרים שומנו וטופלו במפעל בפעם הראשונה וגם האחרונה, ולהרים אותם למעלה דרש עבודת צוות של שני אנשים, כל אחד מצד אחד של החלון וכפות ידיים הידראוליות, כך שרוב הזמן החלונות היו תקועים וקצת אוויר חם של אוגוסט היה נכנס לאוטובוס הצפוף ולנוסעים שהחזיקו לאורך כל הנסיעה את עמודי האחיזה ביד מורמת וכתם זיעה, כשהיד השנייה מחזיקה את הסל המלא מהפלסטיק אחרי סיבוב מיוזע בשוק, וכל הטוב הזה היה בימים שבעיר, הדיאודורנט היה רק שמועה לא מבוססת.
בתחילת שנות ה-90 הגיעה הקידמה לעיר, והעולם המערבי צלח את העלייה של הקסטל והביא איתו רוח צוננת וחדשה – גלידת קרוול. חנות שמכרה גלידה אמריקאית עם תוספות של עוגיות טחונות, סוכריות ועוד תוספות מיוחדות, ליד המשביר הישן. הגלידה הייתה מעולה – לא שהיה למה להשוות, אבל את בלוטות הטעם אי-אפשר לרמות.
המקום הכין גם מילקשייקים מגלידה אמריקאית, כמו שהזמינו החבורה של פונזי עם מעיל העור באמריקה הרחוקה, ובהרגשה בערב ברחבת המשביר, חסר היה רק קולנוע דרייב-אין ליד חומוס פינתי שממול.
המקום תפס מיידית וכל העיר ואחותם באו ללקק גלידה של קרוול ועמדו בתור בתוך מסלולי ברזל תוך כדי שינון ההזמנה תוך כדי לחץ מהקונה שמאחוריך, מעין סופ-נאצי ציוני. מי שהיה – יבין ולא ישכח.
אבל עם הזמן השתנו הדברים – החום בעיר באמצע הקיץ הפך לקטלני, או בגלל ההתחממות הגלובלית שמספרים עליה ומוכחשת על ידי אנשים שסגורים בבנייני משרדים אטומים וממוזגים, או שפשוט הפכנו למפונקים. כיום כמעט ובכל בית יש מזגן, את הסאונד של הווינטלטור החליפו אפליקציות, ואת גלידת קרוול החליפו כבר מזמן רשתות חנויות גלידה שמוכרות גלידות לפי קראט.
שנחזיק מעמד ולא נתאדה עד לסתיו. בסוכות כרגיל – גשם. שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים.
אורן כהן הוא המנכ"ל והבעלים של "אורן כהן גרופ" הפעילה בתחום הנדל"ן היוקרתי בירושלים כבר 27 שנה
לבלוג של אורן כהן על ירושלים "שישי של פעם" – לחצו כאן
> הצג תגובות