הנוהג לשלוח אגרות ברכה לשנה החדשה, היה מנהג קבוע במשך מאות בשנים. הוא החל בגרמניה של ימי הביניים, וזלג מאז לקהילות היהודיות ברחבי העולם. החל מראש חודש אלול, שלחו יהודים ברכות שנה טובה לחבריהם הקרובים והרחוקים, בני משפחה וחברי קהילה. הגלויות היו צבועות ומאוירות ביד וכל גלויה הייתה יצירה בפני עצמה.
עם התפתחות ענף הדפוס במאה ה-19, החלו להופיע גלויות מודפסות ומסחריות בציורי יד של אמנים שונים, במקביל להתפתחות שירותי הדואר ברחבי אירופה וארה"ב. מגייסי הכספים בארץ ישראל, "השנוררים", נהגו לשלוח גלויות עם איורים או תמונות מארץ הקודש, כדי לפתוח את לב התורמים הנדיבים בארצות הגולה למען היישוב היהודי בארץ ישראל.
בשנות ה-50, עם התפתחות טכנולוגיית הדפוס והמעבר לשירותי דפוס בצבע, גלויות השנה הטובה הודפסו בכמויות מסחריות ובגרפיקות שונות – לא עוד גרפיקאי שמצייר בעבודת יד, אלא תמונות אתרים או טבע שצולמו, שחסכו את שכר האומן או הגרפיקאי והוזילו בצורה משמעותית את עלויות הייצור, מעין כניסה של בינה מלאכותית של פעם. כאן בתמונה הראשית, תמונה מ-1955 של דוכן שנות-טובות.
מאז כניסתם של המיילים ובמיוחד של הטלפונים הניידים, ואחר כך הסמארטפונים, הפכו גלויות הנייד הצבעוני למוצר נדיר יותר שכמעט ולא בשימוש.
ברכות גנריות במיילים ובוואטסאפ לכל רשימת אנשי הקשר, הפכו לפופולריות יותר, אבל לאישיות הרבה פחות, מנוכרות במקצת וחסרות רגש והתייחסות אישית.
נדמה שגם התקשורת בין האנשים, במיוחד בני הנוער שגדלו לתוך עולם המסכים שבשבילם היה שם תמיד, השתנתה עם הטכנולוגיה המתקדמת, הפכה לשטחית יותר ועם קשב של 25 שניות לכל היותר, אבל מה לנו כי נלין? כל זה קרה במשמרת שלנו.
שתתחדש על כולנו שנה טובה ומבורכת, שנה של שלום בינינו, שנמצא את המאחד בנינו ולא ניתן לכוחות חיצוניים, אינטרסנטים וציניים להפריד ולסכסך בשם הרצון לכוח ולשלטון, בין איברים של אותו הגוף (בגוף נורמלי יד ימין לא פועלת באופן טבעי להביס ולשנוא את יד שמאל, גם לא הלב ולא הרגליים, ולהפך).
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל.
והנה נפלנו גם אנחנו בברכת שנה טובה כללית, אבל מאד אישית ורלוונטית לימים אלו. שבת של שלום ושנה טובה לרחוק ולקרוב מירושלים ❤
אורן כהן הוא המנכ”ל והבעלים של “אורן כהן גרופ” הפעילה בתחום הנדל”ן היוקרתי בירושלים כבר 27 שנה
לבלוג של אורן כהן על ירושלים “שישי של פעם” – לחצו כאן
> הצג תגובות