לפני 50 שנה, בעיצומו של יום הכיפורים 1973, פילחו קולות אזעקה את חלל האוויר בצהרי היום הקדוש ביותר בשנה. צבאות מצריים וסוריה פתחו בהתקפה מתוכננת על מדינת ישראל.
עם הצפירה, עזבו המתפללים את בתי הכנסת בבהלה, באמצע התפילה והצום, פתחו את הטרנזיסטור, אספו תרמיל עם ציוד בסיסי מהבית, ויצאו למלחמה. בבגדי חג, חלקם הגיע עם נעלי בד מבית הכנסת, חלקם עברו בבית לאכול ארוחה מפסקת כפויה וחטופה, וחלקם הגיעו עם הטלית על גופם. כאן בתמונה – מרכז כינוס מאולתר בשכונת רחביה, שאליו הגיעו ראשוני המתפללים המגויסים לאחר ההודעה על פרוץ המלחמה.
מדינת ישראל עמדה בפני סכנה ממשית לקיומה. בחמשת הימים הראשונים למלחמה נהרגו בממוצע כ- 190 חיילים ביום. מאוחר יותר עמד הממוצע היומי התייצג על 91 חללים ביום. יום כיפור אמיתי.
תערובת של יהירות, שאננות ושכרון כוח שהייתה במדינה לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, עלתה והציפה גם את הדרג המדיני והצבאי. כי לא לעולם חוסן.
בימים הראשונים של המלחמה, אמר שר הביטחון דאז משה דיין שאנחנו עומדים על סיפו של חורבן בית שלישי.2,600 חיילים הרוגים, כל אחד עולם ומלואו, אבא, או אח, או בן שהצילו ברוחם ובגופם את מדינת ישראל.
יותר מ-7,000 פצועים , ועוד אלפים פצועים שקטים, שפציעתם לא נראית לעין אבל צרובה בנפש, שסוחבים איתם את מראות המלחמה והפצועים גם היום, 50 שנה אחרי.
המתפללים שעזבו בפתאומיות את הבית בהגנה על המדינה בגופם, לא שאלו מי יושב לידם בטנק ומה עמדתו הפוליטית.
50 שנה אחרי, יום חשבון הנפש הבא עלינו לטובה הוא גם יום זיכרון – מאין באנו ולאן אנחנו רוצים ללכת.
שבת של שלום על ישראל לרחוק ולקרוב, וגמר חתימה טובה מירושלים❤️
אורן כהן הוא המנכ”ל והבעלים של “אורן כהן גרופ” הפעילה בתחום הנדל”ן היוקרתי בירושלים כבר 27 שנה
לבלוג של אורן כהן על ירושלים “שישי של פעם” – לחצו כאן
> הצג תגובות