מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון יהודה מורגנשטרן ידוע כמי שלא מיפה את המציאות, גם אם היא לא נוחה לבוסים שלו. כך גם במהלך פאנל בוועידת מרכז הבנייה הישראלי (עיר הנדל"ן) שהתקיימה באילת. הפאנל עסק בתנאים ההכרחיים לאיתנות חברות הבנייה בעת הנוכחית, ורוב רובו עסק, איך לא, בהבאת עובדים זרים לענף הבנייה, ממנו נגרעו כ-90 אלף עובדים פלסטינים עם פרוץ המלחמה, ועוד 4,000 עובדים זרים שעזבו את הארץ בשל המצב הביטחוני.

מורגנשטרן אמר כי "בלי אמירה ברורה של הממשלה כמה פלסטינים ייכנסו ומתי – גם אם יהיו עובדים זרים, הקבלנים לא ימשכו אותם. כל עוד יידעו שיש עובדים פלסטינים מעבר לפינה, לא ימשכו עובדים זרים. 75% הם קבלנים קטנים שאומרים שהם מחכים לעובדים הפלסטיניים. הם רגילים אליהם, הם זולים, חלקם שולחים להם גם היום כסף כדי לתחזק אותם, וכל עוד הם מאמינים שזה יקרה, יש עובדים על המדף".

לדבריו, "אם אנחנו רוצים לפתור את בעיית העובדים בענף, אפשר להחליט שמכניסים את הפלסטינים, אבל זה חייב להיעשות בהידברות עם הרשויות. יש חשש שאם הממשלה תכניס, ראשי הרשויות לא ירצו אותם. נקודה נוספת היא התאגידים – במסלול ה-G2G התאחדות הקבלנים מיינו ויש עובדים שנמצאים על המדף, ואף אחד לא רץ לקחת אותם. אפשר לדבר על הסיבות, אבל הצנרת של להביא דרך התאגידים – לא דורשים עובדים, אולי צריך תאגידים חדשים ואז ייווצר מצב שיביאו עוד עובדים".

"בואו נקרא לילד בשמו", הוסיף מורגנשטרן, "אחרי שנה עם רפורמה משפטית, כשאתה מדבר על זה, הדבר נתפס כאילו אתה בוחר צד. אז אני לא מהמקום הזה, אבל מכוונות טובות, אין לנו את כל דרגות החופש לעשות תהליך כזה. יש את מגבלות הכוח, אנחנו לא יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. ובתוך מה שאנחנו רוצים, אמרנו שכל תאגיד מהמכסה שלו יוכל להביא 30% ללא מיונים, ונבחן אותו לאור קורות חיים אם המיונים מהווים חסם כלשהו, אבל להגיד שעובד יוכל להרוויח פה כמו באמירויות – זה לא יוכל לקרות. שני דברים שבידיים שלנו לעשות: לקחת את הממשלה לקצה, 10,000 עובדים יעברו. הדבר השני – אם יהיו שתי טיסות בשבוע, וגם ארבע טיסות בשבוע, ניקח את זה. אני לוקח את האתגר הזה וכבר הבוקר בדקנו איך אנחנו עושים את זה, נכניס את היד לכיס אם צריך כסף".

ראש רשות ההגירה אייל סיסו התייחס לסוגיית העובדים הזרים: "אנחנו מבינים את הבעיה ועושים הכל למצוא את הפתרונות להביא עובדים מהר. הייתה קונספציה מסוימת, נפגשנו כל משרדי הממשלה כדי לדבר על מה ואיך משנים. צריך לעשות הכל מהר. יש לנו כרגע 29 אלף עובדים בענף הבנייה, וכרשות אנחנו עוסקים בענפים נוספים. זה לא פשוט ואני מבין את המצוקה. האחריות שלנו היא לטפל באירוע הזה. יש 28 אלף עובדים פוטנציאלים בהודו, 3,300 בסרי לנקה ועוד במולדובה".

"אנחנו לא במגרש לבד", אמר, "אלא נמצאים במערכת בינלאומית שמבקרת אותנו, יש ביקורת שיפוטית לגבי אופן הטיפול בעובדים, לא רוצים להיכנס לעולמות של סחר בבני אדם, ולרדת רמות בדירוג הבינ״ל של ארה"ב בנושא. אם לא נעמוד בסטנדרטים הבינלאומיים, נשפוך את התינוק עם המים. יש מדינות שלא רוצות לשלוח לפה עובדים. הפיליפינים הפסיקו לשלוח עובדים בגלל היחס אליהם. סגן שגריר הודו דיבר איתי וביקש שניזהר עם ה-B2B, נפאל עצרו עובדים בשדה תעופה כי לא רצו להביא לישראל. הבנו את גודל השעה כרגע, וצריך ליצור תמהיל בין B2B וגם G2G".

תא"ל יגאל סלוביק, מנכ"ל התאחדות הקבלנים, אמר כי "המצב כיום הוא שענף הבנייה שוכב על מיטת הניתוחים ומחכה להחייאה. הרבה ענפים חזרו לעבוד רגיל וענף הבנייה עדיין ללא עבודות. הענף צריך זריקות כדי להחזיר אותו לדופק ועבודה סדירה. אם זה לא יקרה בצורה אפקטיבית ויעילה, תהיה לנו בעיה. כל יום אני מקבל פניות על הנושא, זה התחיל בקבלני ביצוע קטנים והתקדם עד קבלנים בינוניים. אחרי החלטות ממשלה, הגענו למצב של עוד 25 אלף עובדים זרים שיגיעו באמצעים בילטרליים, ועוד 20 אלף בציר הפרטי של B2B. המשימה ברורה, להביא את אותם 45 אלף מהר ככל שניתן. אם ננהל את החזרת העובדים נכון וחכם, נוכל להגיע למצב של יותר עובדים מתחת לכל מנוף, אפילו לרמה של יותר עובדים מלפני 7 לאוקטובר".

לדבריו, "עשינו טעות כששמנו את כל הביצים בסל אחד, שכל הרציפות התפקודית הייתה תלויה בעובד הפלסטיני. העתיד חייב להכיל תמהיל שונה של כ-40% עובדים זרים. אם יש לי חלק שיודע לספק לי עובדים, אז אני לא עוצר לגמרי את הענף. זה לא או פלסטינים או עובדים זרים, אלא זה צריך להיות גם וגם. אם לא יכניסו פלסטינים, נסתמך על הזרים, אבל גם אז אסור להסתמך על מקום אחד, שאם יש מעצור במקום אחד, נפתור את הבעיות בעזרת המקום השני".

את זעקת היזמים הרים יניב שפטניצקי, מנכ"ל עץ השקד הנדסה. "אני כרגע 'החולה' בסיפור", אמר. "בשוק הקבלנות היום – אם תשלחן לי עובדים, אקח אותם בשתי ידיים. אין עובדים היום בענף. 7 לאוקטובר הרג את הענף. זה כבר ארבעה חודשים שאין לכך מנהל, מפקד אחד שינהל את האירוע. איפה המדינה שתקבל החלטות ותנהל את האירוע? שתגיד שיש תקלה, הייתה בעיה, שיש עובדים פלסטינים שאנחנו לא רוצים להכניס אותם ונמצא פתרון. בואו נשפוך שמן על גלגלי העבודה ונמצא פתרון. שיתכנסו עם השב"כ ויגידו שאם לא 100 אלף עובדים, אז יכניסו 50 אלף ומעל גיל 40 ואז למצוא פתרון גם לעובדים הזרים".

אבל "צריך בממשלה מישהו שיבין שיש אירוע וינהל אותו", קבע, "השנה הקרובה תהיה שנה מכריעה בתחום הקבלני למי שישרוד אותה. אם הייתי יכול הייתי סוגר חצי מהאתרים, אבל אני לא יכול וצריך להתגלגל עם האירוע".

עוד לפני הפאנל, נאם מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניין דוד יהלומי, ואמר כי "המחסור בעובדים הזרים זו אחת הבעיות הקשות המסכנות כרגע את הענף ומשליכות על המשק כולו. התחלנו עם 77% מהאתרים שהיו סגורים מתחילת המלחמה, והיום – 40%. כל העצירות והעיכובים האלה – יש לחשוב איך ישפיעו על מחירי הדיור ביום שאחרי המלחמה".

"אנחנו זוכרים גם את הקונספציה של יום כיפור", אמר בהתייחסו ל'קונספציית 7 באוקטובר', "זו לא רק נחלת הצבא והביטחון, הוא מקבל משנה תוקף כי הביטחון והחיים שלנו חשובים מרמת החיים שלנו, אבל זה שבמשך שנים ארוכות – המזון שלנו יקר, הדלק, הדיור – זה בדיוק קונספציה. שנים אנחנו מנסים להוריד את מחירי הדיור וזה לא משתנה, אנחנו משלמים על זה – וזה לא בסדר. יש לנו כרגע הזדמנות להבין שמה שהיה עד היום, לא יכול להמשיך. אני סבור שהשורשים של הקונספציה הם מכך שאנחנו לא מצטיינים בחשיבה ותכנון לטווח ארוך. אנו מצוינים בהזדמנויות וניהול הֿמשברים. אם לא ניערך ברור שהמשבר הבא יבוא. צריך לעשות שינוי בקונספציה גם בענף הבניה – אם נמשיך לא להציף קרקעות והמדינה תמשיך להתמכר להכנסות מהקרקעות, אם רמ"י תמשיך לשווק קרקעות לכל המרבה במחיר שום דבר לא ישתנה. אנשים יהיו מוכנים לגור בשכירות לטווח ארוך אם נייצר את זה בצורה נכונה. נושא ה-PPP- Public Private Partership – זה עובד בכל העולם, וזו השעה שלנו להכניס פרויקטים כאלה".