"המשאב האנושי הוא משהו שקרוב ללבי, זה האוצר שלנו. אנחנו חברה של אנשים ולא של מכונות וברזל. אנחנו מתמודדים עם משבר יום-יומי. האתגרים גדולים וכמות כוח האדם שנדרשת עצומה. ארבעה מוסדות אקדמיים שמשחררים עובדים, לא מספיקים כדי למלא את החסר. מדובר גם בעובדי ביצוע וגם במנהלים. בועת ההייטק מאיימת עלינו ומושכת מהנדסים אזרחיים לעולם שונה ונוח. זה דור אחר של מהנדסים שרוצה להיות מחובר ולהיות שייך. תהליכי הבקרה היום קפדניים יותר וכוח האדם נדרש להיות גדול יותר כדי להוביל פרויקטים מורכבים", כך מתאר גיא שם טוב, מנכ"ל מנרב הנדסה, בפאנל עם הנהגת הביצוע וההנדסה, בהנחיית העיתונאי מתן חודורוב מחדשות 13.
לדברי שם טוב, "קשה לצפות עליות מחירים ומצד שני יש מזמיני עבודה שזו שיטה שלהם. כשאתה מבצע עבודות למשרד הביטחון ואין התייחסות להתייקרות, אתה חייב לקחת בחשבון בהצעה שלך. אנחנו לא פותחים חוזים או עוצרים עבודה. עומדים מאחורי המספרים שלנו ומסיימים את הפרויקטים לשביעות רצון המזמין, רק לומדים מהניסיון ועושים עסקאות שישמרו על עצמנו. אחת לשבוע מפיקים לקחים מהאתרים שלנו. קבלנים קטנים ובינוניים נמצאים בקושי עצום. מבחינת תחושות, בהחלט רואים את הקושי של אותו מגזר קבלנים שפחות חזק מאיתנו".
דוד יהלומי, יו"ר מטה תשתיות ובנייה חוזית בקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, אומר כי "מדינת ישראל נמצאת בתחתית המדדים של OECD בהיבט של תשתיות. צפיפות בגנים, מיטות לחולים. בכל אלה אנחנו בפער גדול. על זאת נוסיף את המשבר הקיים והמיתון העולמי, לצד המלחמה באוקראינה – כל אלה בטווח המיידי מסכנים את הענף כולו".
נוסיף גם את הפשיעה הכלכלית", ביקש יהלומי להתייחס לסוגיה חשובה. "מדברים על פרוטקשן ואנחנו מדברים על פשיעה כלכלית. ההבדל הוא שבפרוטקשן הארגון שומר על העסק. הפשיעה הכלכלית רוצה להשתלט על העסק". עוד אמר כי "הפשיעה היום היא מעבר לפרוטקשן – יש קבלני מזוודה שמעבירים אליהם פרויקטים ויש חקירות במשטרה על זה. זו תופעה של קרחונים בים. רואים רק חלק קטן והרוב מתחת לפני המים. הסיפור העצוב הוא שמרבית הקבלנים חוששים לדווח על איומים וסחיטות וכך אנחנו משלמים פעמיים. בסופו של דבר ארגוני פשיעה משתלטים על מכרזים שלמים ויש לך מצבים עם זוכה אחד ומציע אחר. המשטרה מנסה לעשות סדר אבל לא מספיקה. הצגנו תוכנית חירום לאומית בפני הממשלה וראשי המפלגות ואמרנו שצריך להקים גוף בין-משרדי עם כל זרועות הביטחון והפרקליטות כדי שהכוחות האלה יילחמו בפשיעה וימגרו אותה. זה רק עניין של החלטה וראינו מה קרה בפרוטקשן כשארגוני פשיעה קיבלו תיאבון".
יהלומי גם התייחס לסוגיית הזינוק במחירי חומרי הגלם, דבר שלא מגולם במכרזים: "בעיקר בשלטון המקומי, יש מכרזים שיוצאים ללא הצמדה ומדברים על התייקרות של עשרות אחוזים בחומרי הגלם. אלה מכרזים שההפסד בהם בטוח. במקרים מסוימים, בעיקר בשלטון המקומי, אין פיצוי. בעולם בהרבה מדינות מכירים בהתייקרות וקבלני הביצוע קיבלו פיצוי. עד היום ממשלת ישראל לא ראתה לנכון לתת פיצוי. לפחות תנו לקבלני ביצוע לחיות. מדברים על רווחים בסדר גודל של 5%. זה לא נותן מקום למרווח טעות או להתייקרות ולבעיות בשרשרת האספקה".
יאיר אהרון, מנכ"ל אלקטרה בנייה, התייחס אף הוא לאתגר כוח האדם, ולדבריו "רואים אותו בכל שלב של הפרויקטים, דרך הרישוי והביצוע. אני חושב שההכשרה האמיתית נעשית היום בחברות עצמן. חברה שלא תשכיל לקחת את זה כפרויקט ולחנך אנשים ולבנות אותם ל-ד.נ.א שלה לאורך זמן – תסבול. תיקון שכר הוא חלק מהעסק. האנשים חיים באותו עולם של אינפלציה והתייקרות ורואים חברים בענפים אחרים שעובדים בזום וצריך להתחרות בזה. הדרך לעשות זאת היא להבין ששכר זה חלק מהסיפור. משפחה וערכים הם גם חלק מזה".
"פעם כשהיית מדבר עם מנהל פרויקט, היה מדבר על משולש של תקציב-איכות-לוח זמנים. היום הוא מתחלף במשולש אופייני יותר של כוח אדם-בטיחות-עולם גלובלי. התייקרות הפרויקטים שהפכו להיות מורכבים ומיוחדים יותר, עם חומרי בנייה מיוחדים, ובהתאמה מנהל פרויקט צריך היות עם עיניים למה שקורה. כשאתה מבין שיש מלחמה באוקראינה, חייבים לעשות התאמות ולאפיין זכוכית אחרת ולשים עיניים בצורה אחרת על הפרויקט.
"כל מי שאין לו רזרבה או שלא פיזר נכון את צבר העבודות, ונכנס למשבר עם צבר לא מספיק, עלול למצוא עצמו בבעיה רצינית. עסקת גידור צריך לדעת לתזמן ולא בטוח שכרגע זה נכון. האופציה תלויה בחוסן הכלכלי. לצאת מהלופ כרגע זה מאתגר. הביטון עולה בישראל כי הענף שלנו מאגד כל מה שקורה מסביב, ואם כל אחד חווה קושי בנסיעה בגוש דן, זה מתגלגל גם לנהגי בטון שלא רוצים להיכנס לפקקים בתל אביב".
יוסי שלו, מנכ"ל ושותף בווקסמן גוברין גבע, מספר כי "המשבר של רוסיה-אוקראינה יצר מחסור בזכוכית בגלל מחסור בגז, אבל אם נתחיל מוקדם, כבר בשלב התכנון ותוכניות הייצור, נצליח להגיע בזמן. הנושא של הרישוי הוא פנים אחרות לקיצור לוחות זמנים. היתרי בנייה שהנתיב הקריטי הוא הגובה, אנחנו מפצלים היתרי בנייה להיתר חפירה ודיפון, כי הוא מהיר יותר. ככה מייצרים רצף ביצוע וקיצור לוחות זמנים, כי קל להשיג יותר היתר לחפור ואחר כך יש זמן להוציא היתר מלא. חושב שמי שראה ב-2010 גילה הרבה בורות אחרי המשבר הקודם ויכול להבין רשויות שחוששות מבורות. הן פועלות בכמה דרכים ומקשות, כדי לוודא שזה אכן הבניין שנבנה ומבקשות ערבויות מיזמים כדי לוודא שבונים. אני חושב שהענף שלנו קטן, הקבלנים הטובים הוכיחו ניסיון ויש רף כניסה גבוה לפרויקטים גדולים ומורכבים. היזמים גם מנוסים. אנחנו מאמינים גדולים בטכנולוגיה, אבל כדי לקצר משך זמן הבנייה זה אתגר. החוזים שלנו היו צמודים למדד המחירים לצרכן, ולא התייחס לשכר המהנדסים, ולכן מוצאים עצמנו בחסרון".
שי אתרוגי, מנכ״ל אשטרום קבלנות, דיבר על הזינוק בריביות: "העולם מתעורר לאחר עשור של ריבית אפס. כסף לא עלה ועכשיו המטוטלת עוברת בחדות לצד השני. מאפריל עוברים לפריים 4.75 ומדברים על זה שנהיה באזור 5.5 אחוז. זה דוחף קהל פוטנציאלי של רוכשים לשבת על הגדר ומגדיל את הביקושים הכבושים. זה לא שייצאו מהשוק. אפילו ראש הממשלה דייק לנו ונקב במספר של יחידות דיור נדרשות. המדינה צריכה לשנות את דרך שיווק הקרקע ולהצמיד לה לוחות זמנים, לטייב ולתמרץ מחלקות הנדסה בעיריות כדי שנקבל היתרי בנייה מהירים ואישורי אכלוס. ברגע שזה יקרה, אפשר יהיה לנצל חלון זמן שבין הסיטואציה הנוכחית של מחיר כסף גבוה ששם אנשים על הגדר, לבין התקופה שבה יוכלו לקחת ולהצטייד בקרקע ולהרגיע את השווקים. התוספת של המימון היא דרך משהו שצריך לשלם בדרך. זה לא מה שישנה. בעולם של מחסור, הדירות ימשיכו להימכר והיזמים מוכרים על הנייר בלי להשקיע שקל בבנייה, ומהטעם הזה עלויות המימון יצטמצמו ולא הייתי מצפה להוזלה מהכיוון הזה.
הדרך האופטימלית היא להציף את השוק בקרקע. אמנם יש תמיד חסמים של תשתיות, אבל צריך להרגיע את השווקים. המחסור היום מוערך ב-165 אלף יחידות דיור, כשהריבוי היא2% בשנה, ובשנה האחרונה עלו 50 אלף עולים מרוסיה ואוקראינה, שמתווספים למחסור. יחד עם מחיר הכסף, יש בלנד לא נעים. בונים 55 אלף יחידות דיור ועלינו השנה ל-75 אלף, אבל בגלל הריבית זה מתחיל לרדת. הגרעון הוא 165 אלף. לפני עשור המשקיעים היו 30% מהשוק ואז הם גורשו על ידי מס רכישה גבוה וריבית שהופכת שכירות להשקעה לא מעניינת. כשאורזים הכל יחד, רואים שאם נמשיך לכיוון הזה, נמצא עצמו עם ריבית יורדת ואינפלציה שתרד, אותם רוכשים ירדו מהגדר וירוצו למשרדי המכירות ויגלו מחסור אדיר. ראינו מה קורה כי לא יהיו גם דירות להשכרה".
שמואל דונרשטיין, נציג תעשיות הבנייה והטכנולוגיות, בעלים קבוצת רב בריח, אמר בפאנל כי "רב בריח מחזיקה בשמונה מפעלים עם 1,500 עובדים. היום יש לנו מוצרים מהרגע שחופרים ועד המפתח. רוצה להזכיר שמי ששורד זה לא החזק, אלא מי שיודע להסתגל. במשבר האחרון דווקא לא מעט יזמים ובעיקר קבלני ביצוע, הבינו שבשרשרת האספקה – טוב שיהיו ספקים גדולים ואמינים בישראל. אנחנו בונים היום מפעל שתכננו לפני ארבע שנים שיעבוד ב-2025. כלומר תעשיין צריך חזון ולראות קדימה. בתוך זה, צריך לקום כל בוקר ולהגיד מה חדש ומה אני עושה כדי להתמודד עם החדש הזה. חלק מהחדשנות שלנו היא בייצור עצמו. קנינו הרבה טכנולוגיה בייצור כדי להתחרות במחיר של הסינים. משיקים דלת חכמה שמזהה פנים, שכל התכולה שלה בתוך הדלת. מתחברים לחשמל החכם ואפשר לשבת בסלון ולראות בעינית מי מגיע, או לפתוח לילד ששכח את המפתח. בימים אלה משיקים ליזמים מערכת של לוקרים שבנויה על אלגוריתם שיאפשר לחברות הובלה להגיע ולהשאיר לדיירים חבילות".
צחי פז, מנכ״ל חברת סייפגארד שנתנה חסות לפאנל, סיפר על החזון של החברה: "מדובר על חזון שאפתני לעשות מהפכה בענף הבנייה בעולם, וכולו אמונה של האנשים שעובדים איתנו. מהגדילה שלנו לאורך הדרך ואנשים שליוו אותנו, להצלחה שותפים רבים וזה לא תהליך שנגמר – אלא מתמשך. בשנים האחרונות אנחנו עובדים על רמה נוספת של עבודה – זו רמת המידע. השאיפה שלנו היא שבן אדם יפתח אפליקציה והמערכת תכתיב מה ההחלטה הבאה הנכונה. ברגולציה כבר טיפלנו אבל רוצים לוודא שטעויות אנוש נמנעות. באמצעות מידע עושים עבודה כדי להגיע לטעות בקצה ולשנות אותה".
> הצג תגובות