מבלי להתעלם מהאחריות של יתר מקבלי ההחלטות בממשלה ובכלל, דומה שהפיאסקו הכלכלי הגדול של השנה האחרונה היה החלטת הנגיד להעלות את הריבית 10 פעמים ברציפות. לכאורה היה בכך הגיון, שהרי מטרת העלאות ריבית היא מקדמת דנא למתן את הפעילות הכלכלית במשק ובכך למנוע סכנת אינפלציה.

ובכן, איני מזלזל כלל ועיקר בסכנה זו. המבוגרים שבינינו זוכרים היטב את האינפלציה שהשתוללה אצלנו בשנות ה-80 של המאה שעברה, הגיעה עד יותר מ-400% לשנה ואיימה למוטט את כלכלת ישראל. אולם, וזה אולם גדול, באותה עת, בשנת 1984, הוקמה ממשלת אחדות לאומי ששקדה בראש וראשונה על תכנית כלכלית מקיפה, שכללה בתוכה הן את ההסתדרות,  הן את התעשיינים ואת כל יתר הגורמים המובילים במשק, ואכן הצליחה תוך שנה בלבד לדכא את האינפלציה.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, 10 העלאות ריבית רצופות, שכבודן במקומם מונח, אינן כלל ועיקר תחליף למדיניות כלכלית. העלאות אלה הינן בבחינת אקמול (!), זאת כאשר כלכלת ישראל בכלל ושוק הדיור בפרט זקוק בדחיפות לאנטיביוטיקה.

יתרה מכך: הציבור הרחב איננו טיפש. הוא רואה מידי חודש בחודשו שלמרות העלאות הריבית, האינפלציה נותרת על עמדה, ואז נוהג בדיוק להיפך ממה שמצפים ממנו: הוא קונה יותר וצורך יותר, זאת מתוך ציפייה (מוצדקת!) שבחודש הבא המשכנתא תתייקר יותר והאשראי הבנקאי יתייקר יותר.

ונשאלת השאלה: האם אין זה מתפקידו של בנק ישראל ושל הנגיד פרופ' אמיר ירון העומד בראשו, לא להסתפק רק בהעלאות ריבית? האם אין זה מתפקידו, למשל, לפקח על כך שהבנקים לא ימהרו להעלות את מימון המשכנתאות ולעשות "קופה" שמנה של שישה מיליארדי שקלים על חשבון הציבור הרחב? ומדוע ראשי הבנק המרכזי אינם מוטרדים מכך שהמימון לקבלנים והיזמים יתייקר כתוצאה מהעלאות הריבית עד כדי כך שחלקם הגדול נקלעו לקשיים עד כדי פשיטות רגל, חלקם לא ניגשו כלל למכרזי קרקע חדשים, וחלק גדול מאלה שכבר ניגשו למכרזים, בחר לסגת מהם?

והאם העובדה שמכרזי רמ"י ממשיכים כסדרם, בבחינת עולם כנהגו נוהג, למרות הירידה התלולה במספר הקבלנים שניגשים אליהם, ולמרות זאת אין כלל כוונה לשנות את שיטת המכרזים של "המרבה במחיר" שהתבררה בשנים האחרונות כרעה החולה שרק תדלקה שלא לצורך את מחירי מהדיור?

גם העובדה שהנגיד הכריז לאחרונה שייתכן מאוד שלקראת הקיץ הוא יפסיק את העלאות הריבית, אינה מנחמת איש והיא בבחינת "מעט מידי ומאוחר מידי", זאת לאחר ששוק הדיור קרס לחלוטין במהלך מחצית השנה האחרונה עד כדי בקושי 50% ממספר העסקות לעומת אשתקד, שלא לדבר על קריסת שוק המשכנתאות.

ומדוע, למשל, לא עלה בדעתו של הנגיד פרופ' ירון במהלך השנה תמימה לעשות "ניסוי כלים" ובחודש אחד לעצור ולא להעלות כלל את הריבית – למעט בחודש יולי (אז הריבית נותרה על 4.75%)? שמא דווקא ניסיון שכזה היה תורם ב"הפוך על הפוך" להתייצבות המשק? ולמה בכלל היה צריך ללכת על "טייס אוטומטי" ולנהוג בדיוק כפי שנהג נגיד הפד האמריקאי או יתר הנגידים במערב אירופה, שעה שתנאי השוק שם שונים במובנים רבים מאשר אצלנו?

את כל אלה, מן הסתם, תשפוט ההיסטוריה וישפטו אותם סטודנטים כלכלה שנה א' שילמדו וישננו מפי מוריהם איך להקריב מדיניות כלכלית נכונה ואיך להקריב משק משגשג, כפי שהיה לנו עד אשתקד, זאת על חשבון המלחמה ב"מפלצת אינפלציה", מפלצת שבסופו של יום התגמדה מול "מפלצת מיטוט המשק הישראלי"!

רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"