עם ירידה של 50% ברכישת דירות בחודשים האחרונים, שוק הנדל"ן הישראלי נמצא בקיפאון עמוק בשל הריביות שזינקו. ואולם, לא נראה שהחשש של הציבור הכללי לקחת משכנתא בעולם של החזרים שהולכים וגדלים בשל הריבית, משפיע בכל הגזרות – למשל בשוק צמודי הקרקע היוקרתיים.

"המשבר פחות רלוונטי לבתים פרטים גדולים, משום שאין בפרויקטים כאלו מינוף או משכנתאות", מסביר האדריכל דן ישראלביץ' בראיון עם מי שעד לא מזמן הייתה אישתו, האדריכלית הילה ישראלביץ', לפורטל נדל"ן ניוז של מרכז הבנייה הישראלי. מבחינת הביזנס, הם ממשיכים בשותפות.

הילה ודן ישראלביץ' שמפעילים כבר מעל 20 שנה משרד ביפו עם מעל 10 עובדים, מתמחים בפלח ייחודי בעולם הבנייה – וילות יוקרתיות, עם הטאץ' האישי שלהם. מדובר על מבנים מאסיביים, עם בטון חשוף, אלמנטים מתכתיים ועץ, כאלה שקשה להתעלם מהם כשחולפים לידם או להיות אדיש אליהם – לחיוב או לשלילה.

המשיכה מילדות למבנים ציבוריים

דן ישראלביץ' נמשך כבר בצעירותו למבנים ברחובות שהקיפו את בית ילדותו בצפון תל אביב, וניכר כי הסתקרן מהם באופן בלתי רגיל. "הייתי ילד פרא, ילד רחוב", הוא נזכר, "הסתובבתי ברחובותיה של תל אביב, רואה את האורות בבתי השכנים דולקים וחושב כילד קטן – 'הלוואי וזה היה הבית שלי'. נשאבתי למראה המבנים הציבוריים שעמדו בשכונה, בהם בית ההסתדרות שתוכנן בידי דב כרמי, בית לשכת המס בעל חלונות הרפפות הסמוך שתוכנן בידי מרדכי בן חורין וגן יעקב שבהיכל התרבות שתוכנן על ידי יעקב רכטר ואברהם קרוון. הם, כמו גם נוספים, היו כמו הזמנות כניסה לעולמות אחרים, בכל אחד מהם היה איזה קסם לא מוסבר".

"כיום, כאדריכל, אני אוהב להיכנס לבית דרך הארובה: החזית לא מגלה טפח ממה שמתחולל בפנים מעבר לגדר הכניסה, אבל אחרי שעוברים את הסף, מקבלים את בריכת ההשתקפות הפנימית שמתבררת להיות בריכת שחייה. בית שבנוי בצורת ר' ונראה כחסר או לא גמור, בית שנראה כצלחת מעופפת או בית שהסלון בו ממוקם מעל בריכת השתקפות, לצדייה יש עצים פרועים שחודרים את התקרה.

אני מתחבר לדברים שאינם ברורים או מקוטלגים, מסתקרן מאלמנטים שלא נמסרים בקלות. כך, כמתכנן, אני יוצר מסתורין ומגרה את סקרנות הצופה. הבית שאני מבקש ליצור הוא מרחב שמאפשר ללב להיפתח ולנפש להירגע, מקום שיש בו ריבוי שכבות ומפלסים, עירוב של אורבני וטבעי, עיר וכפר, מודע ולא מודע. בית מושג ולא מושג בעת ובעונה אחת".

דרכה של הילה ישראלביץ' לאדריכלות החלה בהשראת בני משפחתה. "סבי הגדול היה אומן ועל שמו קיים מכון אומנות "בית שנידרמן", ומאז שאני זוכרת את עצמי אני מציירת, מפסלת  ומשרטטת. למדתי ציור אצל ציירים, מגמות אומנות ושירות צבאי כשרטטת מטוסים בחיל האוויר. תוך כדי התאהבתי בעולם שמשלב אמנות ואומנות – יכולת אמנותית שנסמכת על ביצוע טכני מדויק" .

"אלבום הילדות מלא בתמונות שלי עם אבי, טייס במקצועו, שבנה בשדה התעופה בהרצליה מטוס מוסטנג ממלחמת העולם השנייה, תוך שהוא מסביר לי מה בדיוק עושים ולמה. הימים והשעות הללו תרמו במידה רבה ליכולות הטכניות ולירידה לפרטים שאני מקפידה ליישם כיום כמתכננת. אני נהנית ממציאת פתרונות לאתגרים שעולים בבניין".

–מהן הדרישות של הלקוחות בפרויקטים יוקרתיים?

דן: "אנחנו מגדירים את הפרויקטים שלנו כפרויקטי high end – בתים עם נוכחות ארכיטקטונית ואמירה אדריכלית חזקה שמושתתת על הרצון ליצור, להעניק ולהעביר תחושות למשתמש, הרי למעשה 'הכל בראש'. לכן, בדומה לציור אבסטרקטי שמעביר תחושות, כך האדריכלות שלנו נועדה להעביר ולגרום לתחושות אצל המשתמש. בתים לא חייבים או אמורים להיראות בתים – הם אמורים לספק בטחון, הגנה, ותחושות חיוביות ואת כל אלה אפשר ליצור בדרכים סוריאליסטיות ויצירתיות".

לדבריו, "זאת בקשה שעולה מצד הלקוחות אך זו בעיקר דרישה שלנו מעצמנו – ליצור יש מאין, לעבוד עם פרטי גמרי מדויקים, לתכנן ארכיטקטורה עם ערך מוסף אמנותי אמיתי ולדאוג לחיבור מיטבי בין השטח למבנה עצמו. הרציונל הוא לספק עבורם חללים שאינם נגמרים, מיזוג אמיתי והוליסטי בין החוץ לפנים שמייצר חווית מגורים שונה ויוצאת מגדר הרגיל.

"לשיטתנו, אנחנו לא מתכננים בתים אלא סביבות מגורים, שואפים לייצר תפיסת מגורים גבוהה שגורמות לשאר רוח ולהתעלות הנפש והמחשבה. לעובדה שברז עלה 30 אלף שקל או שמערכת הישיבה עלתה חצי מיליון, אין בכלל חשיבות בפרויקטים מהסוג הזה".

כיום, באמצע 2023, אנחנו נוטים, או אפילו רוצים לשכוח את תקופת הקורונה, אבל לאותו נגיף שהוביל למשבר כלל-עולמי, הייתה השפעה על תפיסת המגורים שלנו, כשהיינו ספונים חודשים בבתים. ולמרות זאת, כנראה שבסופו של דבר, בתכנון וילות מפוארות ורחבות ידיים, ההשפעה לא הייתה משמעותית במיוחד. "יש שיאמרו שהקורונה השפיעה במידה ניכרת על תפיסת המגורים בעולם ובתוך כך גם אצלנו בישראל, אבל לתחושתנו ההבדלים בין התכנון פרה ופוסט הקורונה הם מינוריים מאוד, עד לא קיימים", אומרת הילה. "לקהל הלקוחות שלנו היו חשובים המרחבים והטיפול המדויק והמוקפד בשטחי החוץ גם טרום המגפה, ונראה שגם לגבי פנים הבית ההשפעה היא משנית. יתכן שבמקרים מסוימים, בעלי נכס כזה או אחר יחליטו להשקיע יותר, מתוך המחשבה שיאלצו שוב ביום מן הימים להסתגר שוב בבתים. ב-over all, אנחנו לא רואים שינוי תכנוני ממשי".

הדיסוננס בין התכנון בתל אביב לפריפריה שלה

-ובכלל, מה דעתכם על האדריכלות הישראלית, כיצד היא שינתה את פניה?

דן: "יש נטייה לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר, אבל בפועל האדריכלות הישראלית לא שונה או נופלת מזאת שבחו"ל. כמו בכל מקום גם כאן יש את אלה שנכונים להשקיע יותר ואת אלה שפחות, ולא רק באספקט הכלכלי. האדריכלות הפרטית בישראל במגמת נסיקה והיא משפיעה גם על הבנייה הרוויה, לפחות בגוש דן. אנחנו רואים השקעה בפיתוח השטח ובחזיתות המבנים, באוריינטציה שמאוד מזכירה את הבנייה הפרטית, ואלה דברים שלא ראינו בעבר".

"ועדיין, יש מה לשפר וודאי באספקט הבתים משותפים. הפרופורציות השתנו, הלובאים גדלו ויש דגש על יוקרה ופאר, אבל אסור שה-show off יבוא על חשבון איכות החיים. לובי בגובה 16 מטרים לא יכול להחליף או לבוא על חשבון גינה לשימוש המבוגרים והילדים. לא מן הנמנע שדרושה בפרויקטים הללו 'רפורמה תכנונית' שתסייע להגדיר היררכיה מדויקת יותר של הפרוגרמה וחשוב מכל, של הצרכים.  

"בתוך כך, הן בבנייה הציבורית, הן בפרטית והן בבנייה הרוויה, שמים דגש גדול על הנראות, ועדיין – יש הרבה מאוד פערים ברמה הגיאוגרפית שמשפיעים על ההיבט התכנוני. בעוד המעגל הקרוב מטופח, במעגל הרחוק סובלים יותר. קשה להתעלם מהדיסוננס המטורף בין הבנייה במטרופולין תל אביב לבין זאת שמחוצה לו. בתל אביב רבתי יש שימת דגש על חזיתות מושקעות וטיפול בפרטים, ובפריפריה לצערנו כמעט ואין. המגמה היא לתכנן ולצופף כמה שיותר דירות, ואנחנו עדים להרבה פרויקטים שאינם מתייחסים לרווחת הדיירים. התוצאה היא מעין סלמס מודרני נטול פרטיות. הפתחים קטנים, ההעמדה על המגרש לא נכונה, הצללת המרפסות לוקה בחסר ונראה שגם אם מאוד מתאמצים קשה שלא לשמוע את מה שמתרחש בדירה בבניין ממול".

-אוקיי, אז מהן הטעויות התכנוניות-אדריכליות הכי בולטות כאן בישראל?

"יש לא מעט פרויקטים שניכר שאין בהם נשמה", אומרת הילה. "אין בהם חשיבה תכנונית רב-מערכתית או חשיבה הוליסטית. בתים שנעשו במינימום כסף ולכן גם לא הושקעה בהם מחשבה. קשה להיות אדריכל טוב כל עוד עיקר העיסוק הוא בפוזה. אם אתה לא חי את המקצוע, בלתי אפשרי לתכנן בתים עם ערך מוסף אמיתי. חללי מגורים שעונים במדויק על הרצונות, הצרכים והמאוויים של כל אחת ואחד מבני הבית, ולשם כך אנחנו כאן".

-נעבור אליכם. בקצרה, מה הפרויקט שהכי מאפיין את העבודה שלכם?

הילה: "אין אחד, יש רבים ובכולם אנחנו מבקשים להטמיע תפיסת תכנון בה רב הנסתר על הגלוי – בתים מסקרנים שלא נקראים באחת, אלא בשלבים, בתים שהמעטפת שלהם לאו דווקא מספרת, ודאי שאינה חושפת, את מה שמתרחש בפנים. הקשר בין החוץ לפנים מבחינתנו הוא טוטאלי והמטרה היא לטשטש בין הזירות ברמה שלא תמיד מבינים היכן הגינה והיכן הסלון- הפונקציות מתאחדות והקשר בינן הוא כמעט בלתי אמצעי".

האדריכלים ישראלביץ' מנסים לא להשתחצן, אבל סבורים ש"מעבר להשפעה שלנו על בתים וכפועל יוצא על האנשים שגרים בהם, הצלחנו גם להשפיע על אדריכלים עמיתים שעקבו ועוקבים אחר העשייה שלנו לאורך השנים", כפי שאומר דן. "אנחנו רואים את זה בעיקר בשימוש באלמנטים שפיתחנו כבר לפני שנים כמו הסבכות והצללות הייחודיות, יישומים מאוד ספציפיים של פטיואים ופרטי בניין מורכבים. אנחנו שמחים וגאים להיות פורצי דרך ומקור להשראה, לא קופאים על השמרים וממשיכים לחדש ולפתח תמות ורעיונות בכל רגע נתון".

ישראל היא כר נוח לעבודה, אבל עדיין מדובר במדינה קטנה, וכמו בתחומים רבים, הפריצה לחו"ל היא חלומם של רבים. מבחינת הישראלביצ'ים, המוקד יישאר בישראל, עם קריצה גם למקומות נוספים: "אנחנו מאוד ממוקדים בעשיה שלנו בארץ ומנסים לשלב בין פרויקטים בישראל לבין פרויקטים בחו"ל, בעיקר בשל רמת העניין והצורך לחקור מחוזות חדשים", אומרת הילה. "תכננו בעבר פרויקטים בארה"ב וגם כיום יש מספר עבודות בשלבים התחלתיים ביוון ובהוליווד".

-לאן תתפתח האדריכלות? איפה אתם תהיו בעוד עשור למשל?

דן: "ככל שמזג האוויר יוסיף להתחמם והאקלים בישראל יהפוך לטרופי יותר, אנחנו נמשיך לפתח ולחזק אלמנטים מרחפים, פרגולות ענק וסבכות למיון האור. אלה דברים שאנחנו משלבים בעבודות שלנו באופן אינטואיטיבי כבר שנים, אבל המציאות חזקה מהכל וכבר עכשיו ברור שיהיו לא מעט ימים שקשה יהיה לשבת במהלכם בחוץ. הצללות, קירות ופטיואים הם דרך פנטסטית מבחינתנו למזג את הבניין באופן טבעי".

"בתוך כך", הוא מציין, "אנחנו נחושים להמשיך לפתח פרויקטים ייחודיים, לחקור, לגלות ולפרוץ דרך תוך שמירה על ערך האדם – לתכנן עבורו מבנה פרקטי ושימושי שיישאר דינמי ומסקרן כל העת".