עד מתקפת הטרור ב-7 באוקטובר ותחילת מלחמת "חרבות ברזל", הועסקו בישראל כ-90 אלף פועלי בניין פלסטינים בהיתר, רובם מיהודה ושומרון, וכ-14 אלף מרצועת עזה. כוח אדם של כ-100 אלף פועלים שהתאדה באחת, ופגע קשות בענף הבנייה, שמנסה מאז ללקק את פצעיו.

בעת האחרונה ביקשו שירותי הביטחון – צה"ל והשב"כ – מהממשלה להוציא אל הפועל פיילוט במסגרתו יוכנסו בשלב הראשוני כ-5,000 פועלים לישראל, לאחר שיעברו בדיקות ביטחוניות מקיפות.

יש לכך סיבה מרכזית: הראשונה היא החשש במערכת הביטחון כי אזור יהודה ושומרון נמצאים על סף פיצוץ בשל האבטלה הגואה, לאחר הפסקת העבודה מצד המעסיק הגדול ביותר – ישראל. במערכת הביטחון גם רואים עלייה משמעותית במספר השוהים הבלתי חוקיים שמסתננים לישראל – חלקם עשויים גם לבצע פיגועים בתוככי ישראל. הסיבה המשנית, שלא בתחום אחריותה של מערכת הביטחון, היא ניסיון להניע שוב את ענפי הבנייה והחקלאות, שהתבססו בצורה משמעותית על כוח האדם הזול מהשטחים.

כאמור, ישראל הייתה גורם משמעותי בכלכלה הפלסטינית בזכות העסקתם של עובדי בניין ועובדים בענפי כפיים אחרים, כמו חקלאות למשל. הקונספציה הייתה שככל שנעסיק יותר פועלים ובכך יוזרם יותר כסף לחברה הפלסטינית, ישתפר מצבם הכלכלי ותפחת העוינות.

מתקפת הטרור הרצחנית בעוטף, שינתה את המשוואה, והגיע הזמן שתשנה את צורת החשיבה של הישראלים והפלסטינים כאחד – אומר פרופ' ירון זליכה, ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו, ומי שהיה לפני כשני עשורים החשב הכללי באוצר, בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי. "צריך לנתח את הסוגייה הזאת משני הצדדים – ההשלכות שלה על הכלכלה הפלסטינאית, וההשלכות שלה על זו הישראלית".

"יש עיקרון-על שצריך לזכור – אין ארוחות חינם. ברור שמה שאני מציע הוא לטווח הקרוב. התועלת תהיה הרבה יותר גבוהה מהעלות. בכלכלה הפלסטינית יש 100-150 אלף איש שמצאנו להם לנו עבודה, וזה אחלה. אבל בפועל אנחנו מתמרצים באופן שלילי את הכלכלה הפלסטינית, פעמיים: אנחנו מושכים פועלים החוצה מהשטחים, ולא מעמתים אותם עם המעסיקים המקומיים. הרי שאם היינו משלמים להם את אותה משכורת שהם היו מקבלים ברשות הפלסטינית, הם לא היו באים. כאן שילמנו להם שכר הרבה יותר משמעותי, ואנחנו מושכים את העובדים היותר יעילים, ומשאיר שם את הפחות טובים. כך אתה מפחית את התמריץ להשקיע ברשות הפלסטינית. אם אתה איש עסקים פלסטיני ורצית להקים מפעל ברשות ולשלם למשל 3,500 שקל משכורת, הישראלים משלמים למשל 7,000 ופוגעים לך בכדאיות להשקיע".

-וזה פוגע למעשה בכלכלה הפלסטינית

"זה מקטין את המוטיבציה של הרשות להשקיע בתעסוקה. יש הרי מישהו שדואג להם לעבודה, והרשות לא צריכה להשקיע בזה בכלל. הרשות הפלסטינית לא אחראית על שום יציבות, מישהו אחר דואג לעובדים שלה, בכל מצב".

-אז מה צריך לעשות?

כאן נותן זליכה דוגמה דווקא מהכלכלה הישראלית, אך מדגיש כמובן כי מדובר במקרים שונים לחלוטין, אך היא איזשהו מכנה משותף דומה: "עד 2003, הממשלה הייתה משלמת לעובדי מדינה גם אם שבתו. שבתת 100 ימים? תקבל משכורת. ב-2003 הפסקנו את זה. שביתה זה עיקרון דמוקרטי חשוב במעלה, אבל לא משלמים. על אותו משקל – 150 אלף משפחות יודעות שאם הם רצחו יהודים, עדיין תהיה להם עבודה בישראל. עכשיו הם ידעו שאם הם רוצחים, לא תהיה עבודה".

-אז השורה התחתונה שלך היא להתנתק כלכלית

"כדי להתפרנס, הם יצטרכו לפתוח מפעלים. במצב הנוכחי, שום מעשה שלהם לא יוריד את כל העבודה לטמיון. עכשיו בוא נראה אותם פותחים בעימות נגדנו ושורפים את כל מה שהם עצמם בנו".

זליכה נוגע בנושא נוסף, והוא החיבור הלא בריא בין שתי אוכלוסיות שהפערים החברתיים והכלכליים ביניהן גדולים. "מגע קרוב יוצר עוינות", הוא אומר, "אני לא רוצה שיבואו לפה ויראו את המדינה הנהדרת שבנינו, יגיעו הביתה ואחר כך יחזרו אלינו עם יותר עוינות. שיבנו לעצמם את הבניינים שלהם, המפעלים".

-דיברנו על החברה הפלסטינית, אבל מה איתנו? הרי חסרים פה אלפי פועלים

"הקבלנים בונים בשיטות בנייה של המאה שעברה, ומסתמכים יותר מדי על כוח עבודה זול. ככל שהיא זולה יותר, שיווי המשקל נוטה ליותר עבודה ולפחות ציוד. זו העת לקבלנים להתחיל להיות יעילים. וכן, אם אנחנו רוצים כל כך פועלים, תמיד אפשר להביא מסין, מלזיה, הודו, אינדונזיה, מכל מקום שרוצים לבוא לעבוד פה ופחות רוצים להרוג אותנו".