עוד מעט ילדינו יחזרו מן הקרב, מדי החאקי יגוהצו בקפידה ויוחזרו אל הארון. תרועת החצוצרות תידום, ושירי ההלל יאופסנו בספרייה האינסופית של יוטיוב. הלוחמים יחזרו אל הקרב הקשה לא פחות: הקרב על הפרנסה, על קורת גג ופיסת בית לגדל בה את דור ההמשך. על הזכות לחיות חיים סבירים בארץ עליה חירפו את נפשם.

עלות ישירה לבניית דירה היא כ-800 אלף שקלים בלבד. כל השאר הם נתחים עסיסיים שקורעות לעצמן המדינה והרשויות המקומיות על מנת להעשיר את קופתם. מחירה של דירה בישראל כיום נמדד בכ-17 שנות עבודה (203 חודשים על פי נתוני הלמ"ס לשנה זו) לעומת כחמש שנות עבודה בשנות ה-60. יותר ויותר זוגות צעירים מתקשים לעמוד בנטל המשכנתא שעומד על כ-62% מהשכר הממוצע ברוטו.  

זכותו של אדם למגורים סבירים במקום אותו בחר, היא זכות יסוד על פי אמנת זכויות האדם הבינלאומית. חובתה של המדינה לספק צורך זה לאדם, קל וחומר כאשר היא דורשת מהאדם להגן ולסכן את חייו עבורה.  

סיבות רבות לעובדה שמחירי הדירות בישראל שוברים שיאים עולמיים. בואו נתייחס לשתיים מרכזיות: היצע קרקעות שאינו תואם את הביקוש, ושוק ענפי ריכוזי (אוליגופול).

ספקית הקרקעות הבלעדית של קרקעות ישראל היא רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) שבשליטת משרד הבינוי ושיכון. מדובר למעשה במונופול שכללי המונופול שבדין, אינם חלים עליו. רמ"י משווקת בדרך כלל פחות קרקע מצרכי השוק, עובדה שמעשירה את קופת המדינה אך פוגעת בצרכנים. בשנות ה-90 מספר התחלות הבנייה המריא לממוצע שנתי של כ-90 אלף דירות, זמן בו האוכלוסייה בישראל הייתה קטנה פי שניים וחצי לעומת היום (בתחילת שנות ה-90 היו כארבעה מיליון ישראל, בסופם – כחמישה מיליון). כיום מספר התחלות הבנייה עומד על כ-60 אלף בלבד, עובדה אמפירית המלמדת על דיכוי מכוון של היצע הדיור, או שימוש לקוי באמצעי הייצור של המשק.

בעבודת מחקר שנעשתה בלשכת הקבלנים בישראל, נמצא שרמ"י משווקת 95% מהקרקע במתחמי ענק המתאימים רק לכ-20% בלבד מהקבלנים בישראל, כולם תאגידי ענק, בדרך כלל חברות ציבוריות, זאת למרות שבקלות יכלה לפצל חלק ניכר מהמתחמים, כך שיתאימו לרוב הקבלנים בישראל. "שיטת רמ"י" זו מחוללת אוליגופול ששולט בהיצע ובמחירים ומנציח את פערי המעמדות בישראל.

יתר 80% מקבלני ישראל, שמודרים מרוב מכריע של מכרזי רמ"י, מתחרים על מיעוט הקרקעות שבשוק הפרטי, והתוצאה בהתאם: נסיקה תלולה של מחירי הקרקע הפרטית, שמדביקה את מחירי הקרקעות של רמ"י וחוזר חלילה במעגל שוטה שאין לו סוף.

"שיטת רמ"י" פועלת באופן מסונכרן ומשלים עם שיטת "רשם הקבלנים". רשמי הקבלנים לדורותיהם במשרד הבינוי והשיכון, פועלים ככלי המונע צמיחתם של קבלנים קטנים, ולדילול קבוצת הקבלנים הגדולים. הם עושים זאת באמצעות עידוד תקנות ונהלים הדורשים מקבלנים מאפיינים של חברות ציבוריות שהם לא יכולים לעמוד בהם, לדוגמה – בנייה גם במקום בו אין רווח (תקנת המעקב), והעסקת מהנדסים במקום בו הם אינם נדרשים כלל (מהנדסים לצרכי סיווג).

כל אלה גורמים לכך שהיצע נמוך של קרקע הממוען לתאגידי ענק בלבד, ביחד עם דיכוי צמיחתם של פירמות, מייצרים חממה בה מחירי הדירות נוסקים אל על ופוגעים בזכותם הבסיסית של האזרחים למקום מגורים סביר.

אנו בלשכת הקבלנים מקווים ומצפים ששר השיכון הנוכחי הרב יצחק גולדקנופף, יחד עם רשם הקבלנים החדש עמית גריידי, יהיו אמיצים ונאמנים לאינטרס הציבורי, ויפתחו פתח לתקווה ועתיד טוב יותר עבור רוכשי הדירות, באמצעות הגדלת היצע הקרקע והנגשתה לכלל הקבלנים, על מנת לעודד שוק חופשי חופשי, תחרותי ושוויוני שבו מחירי הדירות בישראל יהיו ברי השגה לזוגות הצעירים ולדורות הבאים.

משה נחום הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי חברה הבנייה "גאות השקעות"