"שלושה חודשים אחרי שקיבלתי טופס 4 ונכנסנו לבית שבנינו, נאלצנו להתפנות," משתף ראש עיריית קריית שמונה אביחי שטרן, בסיפור אישי שמעיד על המציאות הלא פשוטה בעיר. השיחה עם אתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי מתקיימת על רקע מה שנראה כניסיונות לחזרה לשגרה בצפון ובעיר הכי צפונית בישראל – אבל בפועל העניינים עדיין מתנהלים בעצלתיים.

שטרן מנסה לנווט את העיר על רקע מאמצי השיקום לאחר המלחמה בצפון, כשהעיר שספגה למעלה מ-1,000 פגיעות – עדיין כמעט ריקה מתושבים. על פי נתוני הלמ"ס (השלכה המרכזית לסטטיסטיקה), מתגוררים בקריית שמונה כ-25 אלף תושבים. לאחר פינוי התושבים בתחילת המלחמה באוקטובר 2023, נותרו בה כ-1,400 איש, רובם בעלי תפקידים נדרשים, ומעטים שהחליטו לא לעזוב. כיום, מעריכים בעירייה, נמצאים בעיר כ-6,000 איש, "אבל לא ברור אם הם בכלל נשארים לישון בעיר, אלא באים מדי פעם לראות מה מצב הבית, לפנות זבל, לטפל במה שאפשר", מסביר שטרן.

כן, העיר מתחילה להתעורר. "המגזר העסקי התחיל לחזור. בנקים, קניונים, קופות חולים כבר נפתחו בחזרה והעובדים מתחילים לחזור. אם רוב התושבים אומרים לעצמם – אני לא חוזר אם אין לי מסגרות חינוך לילדים, וזה לא קורה עכשיו. בשביל להחזיר תושבים, צריך גני ילדים ובתי ספר, אנשים לא יכולים לחזור בלי זה. זו המשימה הראשונה שלנו".

-כשאתה מסתכל סביבך, מה הנזקים שיש בעיר?

"יש לנו לא מעט נזקים, מהירי של חיזבאללה וגם מצה"ל".

קריית שמונה נפגעה קשה במהלך מלחמת חרבות ברזל. על פי נתוני העירייה, נגרם נזק ל-382 מבנים, מתוכם 73 נפגעו באופן קשה או בינוני. "יש גם נזקים לתשתיות עירוניות שעדיין לא ניתן לאמוד במלואם", מציין שטרן. "ירי הטילים והשימוש בכבישים על ידי כוחות צה"ל גרמו לנזקים חמורים. חברת סקר נזקי-תשתיות כבר החלה לעבוד, אבל תהליך ההערכה ייקח זמן".

לדבריו, התשתיות שנפגעו כוללות כבישים, מדרכות ואף תשתיות תת-קרקעיות: "אנחנו רואים גם נזקים עקיפים, כמו שברי יירוט שפגעו בגגות והציתו רעפים. יש לנו מעל 1,000 פגיעות בתוך העיר, והרבה נזקים לא מתועדים. זה נזק מאד גדול, בהיקפים גדולים בהרבה מאלה שהיו במלחמת לבנון השנייה ב-2006".

ראש העירייה אומר כי התמיכה הממשלתית לא מספקת בשל זה. "הוקצה תקציב של 200 מיליון שקל לכל אזור הצפון, מתוכם 89 מיליון שקלים לקריית שמונה, מטולה ושלומי – לנו זה יוצא כ-60 מיליון. הסכום הזה רחוק מלהספיק אפילו לשיקום הבסיסי". לדבריו, התקציב לא מכסה את הפערים הגדולים בין עלויות השיקום בפועל למה שהמדינה מכירה בו: "הייתה פגיעה ישירה של טיל במחסנים של שפ"ע (שיפור פני העיר, א"כ), והלכה לי למשל משאית טיאוט ישנה שהייתה לנו ששווה 60 אלף שקל לפי מס רכוש. אבל לקנות חדשה עולה 480 אלף שקל. זו הדלתא שאני כל הזמן מדבר עליה, הפער בין מה שהיה למה שצריך. אני רוצה להחזיר את העיר למצב הטוב ביותר האפשרי, לא רק למצב שהיה".

-המדינה מדברת על הכפלת מספר התושבים בצפון. זה בכלל ריאלי במצב הנוכחי?

"לא כולם יחזרו לעיר וזה ברור. אחרי כל מלחמה, יש הגירה שלילית. אבל המלחמה האיצה לנו הרבה מאד תוכניות שהחלו לקרום עור וגידים. הנה, מכללת תל חי תהפוך לאוניברסיטה כולל כל האקו-סיסטם שמסביב, למשל חממות פודטק ותעשיות טכנולוגיות מתקדמות. זה יכול לשנות את המפה הכלכלית של העיר. אני גם מעריך שתוך 10 שנים תהיה גם רכבת לקריית שמונה.

"המלחמה גרמה לנו לדחוף קדימה פרויקטים שהתעכבו. אנחנו מדברים על הקמת שלוש שכונות חדשות – יובלים, רובע הנחלים ועוד, לצד תוכניות להתחדשות עירונית. יצרנו התחדשות תעשייתית לאזור התעשייה שלנו – שנחדש אותו", מסביר שטרן, שאומר כי המלחמה הצליחה גם להוליד תופעות חיוביות, כמו למשל האצת תוכניות פיתוח שהיו "על השולחן" במשך שנים.

כך למשל, הוא אומר שהעירייה מתכננת תב"ע התחדשות עירונית כוללת לכל קריית שמונה. "זה פרויקט שאמור לקחת שנים. דיברתי עם בועז יוסף (יו"ר הוועדה המחוזית צפון, א"כ) על זה, והוא אמר לי שאפשר יהיה להכין את זה בתוך חצי שנה עד שנה, אם המדינה תירתם.

• בלעדי | חמישה מתחמים חדשים של התחדשות עירונית בקריית שמונה – לחצו כאן

"יש לנו מסמך מדיניות שאושר בוועדה. יש לנו עוד 1,400 יחידות להתחדשות במרכז העיר, נבצע עירוב שימושים. יש לנו תוכנית אב שמדברת על שילוב של מגורים, תעשייה ומסחר. אנחנו עובדים גם על אזור תעשייה חדש ועל חיזוק אזור התעשייה הקיים. אנחנו מקדמים פרויקטים בתחום המלונאות והתיירות".

-היו לא מעט תוכניות לתיירות בעיר שלא הצליחו עוד לפני המלחמה. מה עכשיו?

"מכרזי מלונאות (של רמ"י) לפני המלחמה כשלו, למרות שהקרקע הייתה ניתנת בחינם ויש הטבה של 90% מעלויות הפיתוח. תוכננו חמישה מתחמים של מלונאות ומתחם שהעירייה יזמה של גלמפינג, ואז הריבית זינקה ואחר כך התחילה מלחמה. עכשיו נתחיל לבנות תוכניות חדשות".

-איך אתם מתמודדים עם האתגרים הבירוקרטיים והמימוניים בשיקום ובפיתוח העיר?

"ראשית, אין ממשלה באירוע. זה לא אירוע רק של קריית שמונה, אלא של כך הצפון. לגבינו, אם היינו עיר של 70 אלף תושבים, אולי האויב היה חושב פעמיים לפני שהוא יורה עלינו, כמו שחשבו הרבה עד שהחליטו  לירות על נהריה למשל. אנחנו צריכים לשלש את העיר שלנו, אנחנו מדברים על כך שב-2030 קריית שמונה תמנה 80 אלף איש, עם שכונות חדשות ועוד מתחמי התחדשות. אנחנו כרגע לפני חתימה למשל על הסכם גג מול רמ"י. מבחינת בנייה למגורים – יש לי מספיק לכמה שנים קדימה.

"עיריית קריית שמונה דורשת מהמדינה להכיר בכל הבתים בעיר, כנפגעי מלחמה ולממן את כל הנזקים. במקביל, רשות המיסים בוחנת פתרונות לסוגיית הנזקים העקיפים. אבל אנחנו גם מתמודדים עם בעיות רבות אחרות. הנה, משרד הרווחה נתן לי מלא תקנים, אבל אף אחד לא רוצה לבוא לעבוד כאן. קשה לי למצוא מורים ועובדים סוציאליים. המדינה צריכה לבנות תוכנית – שמי שבא לקריית שמונה, יקבל תמריץ. עשו את זה פעם, זזה עבד מצוין. חלק מהתוכנית שלנו ליום שאחרי הוא להכין תמריצים, פטורים, הטבות במיסוי – אנחנו עובדים על סל תמריצים שלם".