העברת זכויות בין בני זוג בשל גירושין, נעשית במרבית המקרים בנקודת זמן בה הם לא באמת "נפגשים עם הכסף", ולמעשה מדובר בהעברת זכויות "פנים ארגוניות", להבדיל ממכירה אמיתית.

כידוע, עסקאות במקרקעין מאופיינות בריבוי המיסים ותשלומי החובה החלים או עשויים לחול עליהן. המחוקק חוקק את סעיף 4א לחוק מיסוי מקרקעין הקובע הוראה ספציפית לנכסים שהמועברים אגב הליך גירושין:

"העברת זכויות בזכות במקרקעין או בזכות באיגוד מקרקעין, הנעשית על פי פסק דין שניתן אגב הליכי גירושין, לא יראוה כמכירה או כפעולה באיגוד לעניין חוק זה, בין אם היא העברה בין בני הזוג ובין אם היא העברה מהם לילדיהם …".

בהתאם להוראת הסעיף, העברת זכות במקרקעין שנעשית על פי פסק דין שניתן בהליכי גירושין, אינה מהווה "מכירה". קביעה זו מביאה לכך שאירוע ההעברה אינו מהווה אירוע מס, אין צורך לדווח עליו לרשות המסים ולא יחולו המיסים שבחוק. למעשה, זו דחייה של תשלום מס השבח עד למועד בו הזכויות במקרקעין ימכרו לצד ג'.

כאשר הדירה מועברת בשלמות לאחד מבני הזוג במסגרת העברה אגב גירושין, לפי סעיף 4א לחוק, הוא יהיה זכאי למכור אותה בפטור ממס שבח באופן מידי רק אם בני הזוג היו בעלי זכויות בה לפחות 18 חודשים. אם טרם חלף המועד, על המוכר להמתין עד שחולף המועד מרכישת הדירה על ידי בני הזוג כדי להיות זכאי לפטור ממס שבח.

בשונה מחוק מיסוי מקרקעין, הוראות התוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה אינן כוללות הוראה מפורשת המתייחסת להעברת זכויות הנעשית במסגרת הליך גירושין. הסעיף הרלוונטי היחיד הוא סעיף 1 לתוספת השלישית, המגדיר מהו מימוש במקרקעין וקובע, כי העברה מכח דין והעברה ללא תמורה מאדם לקרובו, לא תחשב כמימוש זכויות.

בפסקי דין שונים נקבע כי "העברה מכח דין" לעניין התוספת השלישית, היא העברה הנוצרת במישרין מכח חוק, להבדיל ממצב שבו החוק מסדיר העברה שהורתה בפעולה רצונית של המעביר, נותן לה תוקף ואף מחייבה. לא כל העברה המוסדרת בחוק – ואף לא כל העברה שהחוק נותן לה "שיניים" ואוכף אותה – היא העברה מכח דין.

לפיכך, כל העברה של נכס ללא תמורה כספית, צריכה להיבחן לגופו של עניין. ומומלץ להתייעץ עם עורכי דין ומומחי מיסוי לנוכח העובדה שכאשר קיבלתם נכס ב"מתנה", הרי שלא תמיד אתם ערוכים כלכלית להוצאות הכספיות הכרוכות בקבלת מ"מתנה" המדוברת.

הכותבים עו"ד צבי שוב ועו"ד סער כהן הם ממשרד שוב ושות'