שריתה ורון פלד גרים במושב שדה אברהם, שלושה ק"מ מהגבול עם מצרים, וצמוד צמוד לחלקה הדרומי של רצועת עזה. עם בעוטף עזה כבר למעלה מ-21 שנה, לשם עברו כשנולד בנם הבכור נתיב, ובמקביל הקימו את עסק לאדריכלות ועיצוב פנים, בשם סטודיוECHO DESIGN. בהחלט שינוי מרחיק לכת ביחס לחיים לפני כן, במרכז.
היא סיימה את לימודי עיצוב פנים והוא בעל תואר ראשון הנדסאי בנין, ותואר שני בעיצוב אורבני מבצלאל. את ההחלטה לבחור לגור בדרום הם
המעבר לדרום נבע מהרצון ליישב את הנגב, למרות חוסר הנוחות והקושי. "כשירדנו לכאן עוד לא התחילו הקסאמים", נזכרת שריתה. "זה התחיל בצורה לא מדווחת כשנתיים אחרי. ולאט לאט זה הפך להיות שגרה יומיומית שמשמעותה טפטופים של אזעקות ובמקרה הפחות טוב מבצעים צבאיים רשמיים שמשמעותם – פינוי".
לשוחח עם תושבי העוטף זה דבר מעורר השראה, על החיים באזור עם יופי מתעתע – כי לצד הנוף המדברי, לא חסרים הדי פיצוצים, הן של צה"ל והן של הפלסטינים, שלא לדבר עם חיים בלוקיישן שחטף רבבות מרגמות ורקטות ב-20 השנים האחרונות. זה מעורר השראה עוד יותר, כשהשיחה מתקיימת לאחר מבצע "מגן וחץ" שהסתיים בשבת האחרונה. וזה אפילו מעורר פליאה כשעל אף הקשיים האלה – מדובר בזוג עם שמחת חיים טבעית. ונתייחס לכך בהמשך. המתינו.
"כשאתה חי אי ודאות, אתה לוקח את החיים בצורה אחרת", אומר רון כשהוא מתייחס להחלטה לגור לא במרכז העניינים, באזור שלא חסרות בו סכנות. "בחרנו להסתכל על החיים ברמה הארעית, לצחוק, לחייך ולא לקחת שום דבר ברצינות, למעט התקציב של הלקוחות והמשפחה".
וכאן, מרחק של כשעתיים מתל אביב, קהל הלקוחות עשוי להיות מוגבל כשאתה לא חי בצנטרום של הפיילה. "בעבר זה היה מורכב ומתקבל בהרמות גבה", אומר רון, "איכשהו, הקורונה – לצד האזעקות שנשמעו גם בתל אביב לפני כשנתיים – גרמו לקהל הלקוחות להבין שהמרחק פתיר, גם בזכות כניסת הזום לחיינו, ולהיות אמפטיים ובעיקר לפרגן. זה המצב. מי שבוחר לעבוד איתנו, מקבל את המכלול. העיצוב והאדריכלות השמחים והאופטימיים, התחושה והחשיבות שאנו נותנים לחוץ, למרחב ולגינה. גם אם זוהי מרפסת בת 15 מ"ר, נתכנן את הפרויקט כך שהחוץ יהיה דומיננטי. והחשוב ביותר – ההבנה העמוקה שתפקידו של הבית הוא אך ורק לשרת את בני ביתו, ולא הפוך".
איפה ממקמים את הממ"ד כשיש 7 שניות להיכנס אליו
כשמתגוררים באזור שספג לאורך השנים אלפים על גבי אלפים של רקטות, גם הראייה המקצועית משתנה. "ברמה התכנונית, כשאנו מתכננים פרויקטים בעוטף, יש השפעה ללוקיישן", אומרת שריתה, "לדוגמה יש חשיבה לגבי מיקום הממ"ד מאחר ויש לנו שבע שניות להגיע אליו. כך שהעניין משפיע על סידור ותכנון החדרים".
"בבית שלנו הממ"ד ממוקם בחדר ארונות במתחם יחידת ההורים, ובסמוך כמובן חדר רחצה ושירותים, ויש יציאה לפטיו וקרני השמש חודרות ומאירות אותנו", ממשיכה שריתה, "זהו מתחם מצוין, שם אנחנו משכנים את הילדים במידת הצורך. אנחנו קוראים למתחם 'חדר מלחמה'. אנחנו ממליצים לכל הלקוחות שלנו באזור על כך. זה סוג של לוקסוס, כי בפועל אנחנו מוסיפים חדר לבית. מתחם הממ"ד יכול לשמש כחדר עבודה או חדר ילדים, העיקר שיהיה במיקום מרכזי".
ברמה של תפיסת העיצוב, אנחנו מבינים בזכות מקום המגורים שבחרנו, שהכל ארעי ובר חלוף. מצד אחד, 'ביתי הוא מבצרי' ומצד שני – החיים עצמם והמציאות מוכיחה שהכל ארעי. במהות שלנו, אנחנו לוקחים את החיים בקלות. העיצוב היא ממקום שהבית ישרת את יושביו. לדוגמה – יש מעצבים שהיו 'מתים' אם הלקוחות לא בוחרים בדיוק את הספה, האריחים, או המטבח שהם בחרו עבורם. אנחנו מבינים שבסופו של דבר, אותה ספה תשרת את בני הבית ולא אותנו. טרנדים הם ברי חלוף, הבחירות שלנו הן ממקום אחר, המקום שצריך לשרת אותי".
בני זוג פלד לא מסתירים את שמחת החיים שלהם, וכמו במגע של קסם – זה מדבק וגם אתה פשוט שמח לידם. לדברי שריתה, "לאור כמות התהפוכות בחיים, קיים בנו הצורך לשמור על השמחה והאופטימיות, וזה ניכר בכל חלל וחלל ובכל פרויקט, בין אם הוא בית או משרד. הרי בתכל'ס, המגורים בעוטף מספקים מציאות לא הגיונית. העיצובים שלנו הם שמחים. אנחנו לא מחפשים עיצוב FINE או דיוק על המילימטר".
תקרות עמידות לקסאמים – ולא לשכוח צבעים
"למעט הממ"ד, כשאנו מתכננים בית בעוטף עזה, אנו עושים תחקיר מעמיק על מנת להבין מי הלקוח", "לא רק ברמה העיצובית הבסיסית, אלא ברמת הפחד והחשש", מתאר רון. "עד כמה הבית צריך ויכול להיות פתוח, מהו מפלס החרדה, האם הכל צריך להיות אטום הרמטית, ועוד ועוד שאלות שקשורות לסיטואציה של החיים בעוטף. זו הסתכלות שלמה על המצב. אנו כמובן גם עושים שימוש בתקרות עבות ועמידות לקסאמים ומסבירים לאלו שרוצים עיצוב כפרי, את המשמעות של תקרות חשופות מעץ, ואת הצורך בתקרות בטון. אנחנו בקשב רב לצרכי הלקוח, ואם הוא רוצה כפרי, אנחנו נשלב בדרכים שונות את העיצוב הכפרי, בלי לפגוע בפאן הבטיחותי".
הפרקטיות שנגזרת מהלוקיישן המאתגר לצידי רצועת עזה, ממשיך גם בפרויקטים נוספים שלהם. "תכננו מועדונים ציבוריים בעוטף הכוללים התקהלות של מאות אנשים", רון מציין, "כמובן שלא לוקחים צ'אנס והתכנון לוקח בחשבון את הסצנות הקיצוניות, שלצערי כבר הפכו לפחות קיצוניות לאורך השנים. תכננו למשל מרכז גיל שלישי בנאות בארי, שם מן הסתם נתנו את הדעת לכך שבני המקום לא יכולים לרוץ לממ"ד, ולכן נעשתה חשיבה שונה. תכננו ועיצבנו גם את המרכז הקהילתי 'דיונה' ביישוב אבשלום, ופרויקט 'תרבותא' ובכולם אנו משקללים את השיקולים הבטיחותיים. גילינו שיטות בנייה מיוחדות, ובנינו לא מעט בתים בשיטות בנייה עם החומרים הנכונים והעמידים ביותר. בנייה אלטרנטיבית לא רלוונטית לאזורינו".
אם נשים את המצב הביטחוני בצד, וננסה לרגע לשכוח מהרקטות והצבע האדום, העוטף הוא אזור פסטורלי, עם שדות, חורשות, מרבדי פרחים, וככל שמדרימים, מגיעות הדיונות והמדבר הנהדר. "קיים בנו צורך עז בחיבור לטבע", אומרת שריתה, "ואותו אנו מביאים לכל פרויקט. יש להבין כי המדבר הוא שממה. אין כאן נוף, צבע או הבדלי גובה. אנחנו מהנדסים את הסביבה סביב הפרויקטים שלנו, כדי ליצור קשר בין הבית לטבע. זה מה שמסביר את הצורך שלנו בצבעוניות. היום אנחנו מבינים לעומק את ההשפעה של הצבע על מצב הרוח. אנחנו לא יכולים לשנות את הנוף או הצבע החד-גוני של המדבר, אבל כן יכולים ליצור פנטזיה משמחת".
> הצג תגובות