מגדל אייפל יישאר נכון לעכשיו, המגדל הגבוה ביותר בפריז, לאחר שבשבוע שעבר אישרה מועצת העירייה את התוכנית העירונית של העיר ה-PLU, המגבילה את גובה הבניינים החדשים ל-12 קומות או 37 מטרים בלבד (הנמוך מבניהם).

כאשר בניינים גבוהים צצו לראשונה בסוף המאה ה-19, תחילה בשיקגו ואחר כך בניו יורק, היו הערים האירופיות המרכזיות מצופפות במבנים היסטוריים מפוארים וחללים ציבוריים, שהשאירו מעט מקום למבנים חדשים גדולים. מרבית ערי אירופה באותה תקופה היו מחולקות בצורה שוויונית ולא נדרשו להתמודד עם הביקוש הרב לשטחי רצפה במחוזות מפתח, דרישה שבדרך כלל מניעה את פיתוחם והקמתם של בנייני רבי קומות. בנוסף, נדמה היה שאירופה ביקשה לשמר את המורשת שלה, את המבנים הקלאסיים והמרקם העירוני המסורתי הישן.

עם תום מלחמת העולם השנייה, רבים חשבו שערי אירופה תתחדשנה ותחלנה בהקמתם של גורדי השחקים שצמחו ברחבי צפון אמריקה, אלא שבמערב אירופה, שבה בערים רבות נחרבו מבנים היסטוריים, שיקום התרבות ובניית הערים מחדש, התאפיינה ברצון לשחזר את מה שנהרס ולהחזיר עטרה ליושנה.

בצעד חריג, שנתפס עד היום כטעות היסטורית, תוכנן ונבנה על חורבותיה של  תחנת הרכבת הישנה בפריז, מגדל מונטפרנאס שמתנשא לגובה של 210 מטרים, ואוכלס ב-1970. כתוצאה מהזעזוע התרבותי שיצרה חזותו של הבניין שבולט באופן חריג ומתריס לא פחות, בגלל חזיתות האלומיניום והזכוכית שלו, הזדרזו ב-1977 בעיריית פריז לקבוע תקנות שאינן מאשרות בנייה לגובה של מעל 12 קומות או 37 מטר (הנמוך מבינהם). תקנות אלו עודכנו ב-2010 וכללו את האפשרות לבנות שוב לגובה ברובעים שונים בעיר.

בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20, החלה בפריז בנייה לגובה בעיקר ליעוד של משרדים ובנייה זו של  מגדלים ובניינים רבי קומות "הוגלו" לפרברי העיר, למתחם הדפאנס.

עם הגעתו של המילניום, החלה תנופת בנייה לגובה ברחבי אירופה, בעיקר בערים שהפכו למרכזי עסקים בינלאומיים כמו לונדון, ברלין ואפילו מילאנו. מדובר בערים שמקדישות תשומת לב רבה לשימור האדריכלות ההיסטורית והן משמרות אזורים שלמים באמצעות מדיניות שימור קפדנית. אבל יחד עם זאת, הרצון להשתייך לקהילת העסקים וההייטק הבינלאומיים, דרש הקמתם של פרויקטים המיועדים לחברות גלובליות לטובת מינוף הכלכלה המקומית.

לונדון היא דוגמה מובהקת לתרבות שמרנית שבכל זאת השכילה לשרטט קו רקיע חדש לחלוטין בשלושה מוקדים במרכז העיר, על גדות התמזה. ב-15 השנים האחרונות, הוקמו בלונדון כ-30 מגדלים אייקונים בעלי גאומטריות וטכנולוגיות מתקדמות, שתוכננו על ידי משרדים ואדריכלים מובילים, כמו רנצו פיאנו, נורמן פוסטר, רפאל וינולי, ריצ'רד רוג'רס, הרצוג ודה מירון ואחרים.

ברלין של 2023 משופעת בנייה לגובה ובגבולותיה כ-40 בניינים המתנשאים לגובה של בין 100 ל-200 מטרים. העיר מקדמת בעשור הקרוב מגדלים ממותגים כמו זה החדש בתכנונו של ביארקה אינגלס המיועד לשמש מטה מרכזי של חברת אמזון.

מילאנו שהוכיחה במתחם ה-City Life שחזון עירוב השימושים מייצר סינרגיה עם המירקם הקלאסי ותכליתו התרבותית והתיירותית, נחשבת היום לבירת המגדלים הירוקים ומתוכננים בה מספר לא מבוטל של מגדלי מגורים המבוססים על דירות וקומות עשירות בגנים ורטיקאליים.

ואחרי שכל זה נאמר, מתברר שפריז מתבדלת. אין ספק שעיר האורות הרוויחה ביושר את הזכות להישאר נאמנה למרקם הנמוך הדומיננטי כל-כך שמתנקז לצמתים ומרחבים עירוניים בעלי אופי פריזאי מובהק. למרות היותה ביתו של אחד המבנים הגבוהים האייקוניים בעולם, מגדל אייפל, "נלחמה" זמן רב כדי להישאר עיר נמוכה. החזרת המדיניות להגבלת גובה של 12 קומות או 37 מטרים ובעיתוי הנוכחי החזרת המגבלות תומכת, לשיטתה של מועצת העירייה, גם באג'נדה האקולוגית, לצד האידיאולוגיה התרבותית.

במהלך העשור האחרון נעשו ניסיונות במחלקות התכנון האורבני של עיריית פריז, לייצר תוכניות שתגרומנה לבירה הצרפתית להיראות יותר כמו מקבילתה הבריטית, לונדון. אדריכל העל ז'אן נובל, שמתכנן ברחבי העולם מגדלים וגורדי שחקים תקדימיים מבחינה אדריכלית והנדסית והספיק לסיים לחנוך ב-2022 את Tours Duo – שני מגדלים ברובע 13 שנחשבים לגורדי שחקים במונחים של העיר פריז, (האחד מתנשא לגובה 29 קומות והשני ל-39 קומות), נשמע בלתי מסויג בנוגע לצורך לפתח את פריז גם לגובה, אבל פריזאים רבים דחו את הרעיונות הללו והליך שיתוף הציבור הכריע את הכף בנושא.

מגבלת הגובה של 1977 שעודכנה כאמור ב-2010 על ידי ראש העירייה לשעבר ברטרנד דלאנו לטובת מגבלה של 180 מטר למגדלי משרדים ו-50 מטר למגדלי מגורים, הוחזרה כתקנה מחייבת בשבוע שעבר. ההגבלות הוכנסו מחדש לתוכנית העירונית כחלק מהאג'נדה של ראשת העיר אן הידלגו על מנת להפחית את פליטות הפחמן של העיר, ולכן חודשה תחת השם "התוכנית העירונית הביו-אקלימית המקומית החדשה".

סיבה נוספת מאחורי ההחלטה, נעוצה בבנייה השנויה במחלוקת של מגדל Tour Triangle שתוכנן על ידי הסטודיו השוויצרי Herzog & de Meuron ובנייתו החלה בשנת 2021. המגדל בצורת פירמידה מתוכנן להסתיים בשנת 2026 ועם השלמתו יהיה זה הבניין השלישי בגובהו בעיר.

החלטת מועצת עיריית פריז נכנסת בימים אלו כהגבלות PLU (תכנית האב של פריז) וממשיכה מגמה עולמית הולכת וגוברת של הגבלות על גבהי בניין בדומה לאלו שנכנסו לפני שנה בסין, כאשר הממשלה הגבילה את גובה גורדי השחקים ל-250 מטרים.