רשימת התפקידים הציבוריים שמילא וממלא חגי רזניק, ארוכה, ובעיקר מרשימה – במיוחד בהתחשב בנקודת הפתיחה שלו בחיים, כילד שהוצא בצו בית משפט מידי הוריו בצעירותו, והגיע כילד חוץ לקיבוץ רביבים בדרום. כיום הוא ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, ויועץ לאקדמיה למקצועות הבנייה מיסודה של הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה. בעבר מזכיר קיבוץ רביבים, מנהל פנימייה במדרשת שדה בוקר, מנכ"ל המועצה האזורית רמת נגב, יועץ לשר הבינוי והשיכון לשעבר יואב גלנט ובהמשך מנכ"ל אותו משרד, מנכ"ל המשרד לחיזוק וקידום קהילתי, מנהל פנימינה וגם עמד בראש ועדת הדיור של רפורמת "נפש אחת" לנכי צה"ל.

לרשימה הזאת אפשר להוסיף כעת גם את יו"ר הקרן לחיילים משוחררים, תפקיד אליו מונה השבוע על ידי גלנט, הפעם בתפקידו כשר הביטחון.

-מזל טוב על המינוי ליו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון. יש לך קשר ארוך שנים עם שר הביטחון. איך ההצעה הגיעה?

"את יואב גלנט הכרתי שהייתי חייל חסר עורף משפחתי באוגדת עזה. אני חייל פשוט והוא מפקד אוגדה מטאור שרק סיים את הפיקוד על שייטת 13. נוצר קשר מיוחד שנמשך שנים, כשאני כבר מנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב והוא מתמנה לשר שיכון. הוא מינה אותי ליועצו ולאחר מכן כמנכ"ל המשרד, וזכינו יחד לבצע שינוי במדיניות המשרד כגוף חברתי בשיקום השכונות, בדיור הציבורי ועוד. כשהוא הציע לי את תפקיד יו"ר הקרן, מובן שהתרגשתי ולאחר שעברה מועמדותי בוועדת המינויים, אני נכנס בהתרגשות לתפקיד ואעשה הכל להבטיח את עתידם של חיילי ישראל המשוחררים יחד עם הצוות המסור שכבר פועל באגף ובקרן. "אני אסיר תודה לשר גלנט וכמו שהוא היה קשוב לי כחייל ללא עורף משפחתי, מבטיח להיות קשוב לכל חייל משוחרר".

-מה הדברים הראשונים שתרצה לעשות בתפקיד החדש, בהנחה שאין מכשולים והכל נהדר וניתן לביצוע?

"ראשית, בכל תפקיד אליו נכנסתי, למדתי את עקרונות הפעולה של הארגון, את הצוות ואת הניהול השותף. בקרן יש מנהל מצוין, איל הנס, ובעזרת מטה ומנכ"ל משרד הביטחון, אני בטוח שהדבר יאפשר לי כניסה נכונה כדי להמשיך ולהוביל יחד עם הנהלת הקרן את השוטף לצד פרויקטים לאומיים משמעותיים. השר גלנט תופס את המשתחררים כחלק מרכזי מהחוסן הלאומי. מי ששירת, מגיע לו שער יציאה הכי חלק שיאפשר לו הגשמה אישית מתאימה.

"בנוסף יש בי רגישות מיוחדת באופן טבעי לחיילים בודדים משוחררים שלהם אני מתכוון להקדיש זמן רב באופן אישי יחד עם כלל הגורמים".

-שנים מדברים על הקצאת קרקעות לחיילים משוחררים, בדרום, בצפון, בפריפריה. במעמדך החדש תוכל לסייע בכך?

"משאב הקרקע במדינת ישראל הוא משאב מרכזי שיכול בהחלט להיות זרז משמעותי בדרך לפתרונות של סוגיות חברתיות, בהן גם מתן הטבות והנחות לחיילים משתחררים. כתושב הנגב מעל 35 שנה, אני יכול להעיד שהנגב והגליל הם מרחבים ערכיים, ואני בטוח שיחד עם רשות מקרקעי ישראל וגורמים נוספים, יהיה אפשר להגיע לכיוונים מעניינים. אני חושב שמוקדם לצאת בהצהרות, אבל אני מניח שהידע שרכשתי בתפקידיי הציבוריים, יכול לשמש עזר בהצעה וקידום פתרונות שכאלו".

-כראש מכון ריפמן שמתמקד בין היתר בטיפוח החברה הבדואית בנגב, המדינה מנסה לקדם את הסדרת ההתיישבות. זה בכלל אפשרי לרכז שבטים הרגילים לאורח חיים מסוים, למתאר עירוני?

"ראשית צריך להבין, דווקא מתפיסה ציונית, שאי-הסדרה וקידום החברה הבדואית בנגב, היא חסם לפיתוח הנגב כולו. לצד זאת, בהחלט יש הרבה בשאלתך. שכן הערים והעיירות הבדואיות, כולן בדירוג סוציו-אקונומי אחד מתוך סולם של 10 אשכולות. כך שצריך שתהיה חקיקה תומכת לרשות הבדואית מתוקף החלטת ממשלה, טיפול רב משרדי בסוגיה לאומית בוערת והכנסה מסיבית של תשתיות תעסוקה והכשרה מקצועית. למעשה, מכון ריפמן מחזיק היום בתפיסת מדיניות רחבה ועובד בשיתוף פעולה עם מקבלי ההחלטות עד שהתפיסות השונות בעניין זה יחלחלו".

-עם אלו בעיות מתקשה המדינה להתמודד ביישוב הנגב, אזור עם עתודות קרקע גדולות ופנויות?

"פיתוח הנגב היהודי תלוי בשגשוג, קידום והסדרה של ההתיישבות הבדואית. המוטיבציה שלי, יחד עם און ריפמן, בנו של שמוליק ריפמן ז"ל, ממנהיגי הנגב הבולטים, להקים מכון על שמו שמטפל דווקא בחברה הבדואית, משלבת גם תפיסה של שכנות נכונה ופיתוח משותף, אבל גם טיפול עומק המבוסס על ידע בחסם המרכזי לפיתוח משותף".

-בשנה האחרונה מתקשה המדינה לשווק קרקעות באמצעות רמ"י. מה הטעות הגדולה של המדינה בשיווק קרקעות, ואיך אפשר לפעול להורדה משמעותית במחיר הקרקע שתביא גם להורדה במחיר הדירה ללקוח הקצה?

"קרקע המדינה היא משאב משמעותי. ככל והמדינה תראה במשאב הקרקע אמצעי לשינוי חברתי – ולא רק מחולל הכנסות – היא תשנה את כללי המשחק. אגב, נעשים ונעשו ניסיונות נכונים בכיוון, אבל אני מקווה שיבשילו ותיוותר מדיניות קוהרנטית. העדר המשכיות הוא דבר משמעותי בשוק הדיור".

-לפני שנה הצעת רעיון מעניין, אבל נראה שלא מאד ישים: רכישת דירה בלי מרכיב הקרקע. תסביר איך כן אפשר להפוך את זה לרעיון ישים בשטח

"פרויקט 'ליסינג לדירה', כמו שתיארתי, הוא למעשה הפרדה בין מרכיב הקרקע למבנה עצמו, ומאפשר למשתכן לרכוש את המבנה כאשר המדינה נותרת כשותפה 'בהערת אזהרה' על מרכיב הקרקע. זוג צעיר יקבל למעשה שכירות הוגנת לתקופה, וככל שמצבו הכלכלי ישתפר, יוכל 'לסלק' את המדינה מהנכס. אחרת המדינה תשאר כשותף, והוא ימשיך להיות סוג של דייר מוגן. מודלים של בעלות משותפת קיימים אגב באירופה. זה דומה למה שעושות חברות הליסינג – דוחות את סוגיית הבעלות להכרעה לאחר תקופת תשלומים קבועים. אגב, זו בעיני תוכנית אפשרית, אבל מחייבת שינויי חקיקה דרמטיים ופעילות מטה מקיפה".

-ואיזו מילה על האקדמיה למקצועות הבניה מייסודה של הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה

"בקרן לעידוד ענף הבנייה תחת דוד יהלומי המנכ"ל הנמרץ ובחזון של ראול סרוגו נשיא התאחדות בוני הארץ, יצחק מויאל יו"ר הסתדרות עובדי הבניין וערן סיב יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, הניעו מיזם מופלא של רתימת אוכלוסיות מודרות לתוך עולם העבודה באמצעות ענף הבניין. חרדים, מיעוטים, אוכלוסיות רווחה ועוד. חשוב לשבח את משרדי הממשלה – בינוי ושיכון וכלכלה, שהבינו את הפוטנציאל ונכנסים לתמיכה בפרויקט. אני זוכה לייעץ מקצועית לנושא".