מספר העובדים הזרים בענף הבנייה בישראל, כבר עומד על כמעט 45 אלף – גבוה משמעותית מזה שהיה טרום פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר, שעמד על כ-30 אלף עובדים. כמובן שהענף משווע לעובדים רבים נוספים – לאחר הפסקת עבודתם עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל של כ-80 אלף עובדים פלסטינים שעבדו בישראל בהיתרים.

למרות התוכניות להביא כמות גדולה של עובדים, נכון להיום הממוצע החודשי עומד על כ-1,300 עובדים, עם תקווה להגדלה משמעותית במספר העובדים. לצד זאת, עומדת השאלה היכן משכנים את כל העובדים שמגיעים. אם עובדים פלסטינים היו מגיעים בבוקר לאתר הבנייה ועוזבים אחר הצהריים חזרה לביתם בשטחים, הרי שהעסקת עובדים זרים משנה בצורה משמעותית את המצב – ויש צורך במספר רב של מתחמי דיור.

הערב צפויה להתקיים פגישת מנכ"לים בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי, מנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ יגאל סלוביק, וראש מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה, משה נקש, שתדון בנושא. בתקופה האחרונה הועלו מספר הצעות כדי לקדם אפשרויות מגורים לעובדים הזרים. בין היתר כבר יוצאת השבוע חוות דעת תכנונית משפטית לוועדות המקומיות והמרחביות בכל הנוגע לאישורים לשימוש חורג – כדי לאפשר שיכון של פועלים באתרי בנייה ובמתחמים ייעודיים שיוקמו למשל באזורי תעסוקה.

בכנס נדל"ן שהתקיים השבוע, אמר מנכ"ל מינהל התכנון רפי אלמליח כי "יש 5,000 יחידות דיור שניתן להקים מהיום למחר בכל המרחב הכפרי במערב הנגב עם פטור מהיתר. הכל תלוי ברצון וביכולת של הישובים עצמם שיביעו נכונות לקבל תושבים נוספים ותקציבים לפיתוח. אם הממשלה תקצה תקציבים לפיתוח של אותן הרחבות מהיום למחר, יש לנו פתרון".

סלוביק מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ, אמר היום בכנס סמינר בג'ינס של מרכז הבנייה הישראלי, כי כדי לשכן את הפועלים שהגיעו ועוד מתוכננים להגיע (לאחר החלטת הממשלה לאשר כ-330 אלף עובדים זרים לכלל הענפים, מהם כ-65 אלף נוספים לענף הבניין, א"כ), "צריך 30-40 אלף דירות. אין היום במלאי 40 אלף דירות להשכרה. ובכלל, מה זה אומר עתידם של סטודנטים, זוגות צעירים וחיילים משוחררים אם יושכרו הדירות האלה לעובדים זרים? כולנו נעבור לגור במודל של הסבתא בסלון? עד כה הגיעו 14 אלף עובדים זרים חדשים".

סלוביק התייחס לעלויות השכר בענף שהשתנו משמעותית: "שיננו את שיטת העבודה כדי שתהיה כדאיות כלכלית, כי העובד הזר מרוויח פי שניים מהפלסטיני. אם לא ננצל את זה טוב, הוא לא יהיה רווחי. עובד פלסטיני יוצא מהבית ב-3:30 בבוקר, עובר מחסום, מגיע לאתר בשעה 7 בבוקר או 7:30. שותה קפה ומתחיל לעבוד. ב-15:00 הוא יוצא מהאתר כדי להגיע למחסור עד השעה 17:00. אצל העובד ההודי זה שונה: הוא זמין מ-7:00 בבוקר עד 19:00 בערב, ואם צריך – גם יותר. הם באו לפה לעבוד כדי להרוויח. בהודו הוא הרוויח 300 דולר בחודש, באמירויות 700 דולר, בבולגריה כ-1,200, ובישראל – 2,300 דולר".

בחודשים האחרונים היו ביקורות על איכות העובדים שהגיעו ארצה. סלוביק תוהה: מה האלטרנטיבה: "כשאני מדבר עם קבלנים, זה אירוע קשה. אומרים זה – זה עובד לא טוב. ואני שואל – יש לך מישהו אחר? אחרים אומרים לי – אני אחכה. הפלסטינים עוד רגע יחזרו. ואני עונה להם – לא כל כך מהר. מעכשיו והלאה צריך להתבסס על מאסה קריטית של עובדים זרים. הפלסטיני עלה לקבלן 44 שקלים לשעה, ההודי עולה 78 שקל לשעה. אבל יש לכם חלופה? זה מה שיש – אלה העובדים שיש.

ראש מינהל עובדים זרים ברשות האוכלוסין וההגירה, משה נקש סיפר על מספר העובדים הזרים שהגיעו ארצה מאז פרוץ המלחמה: "בעבר היו 30 אלף, כיום אנחנו כמעט על 45 אלף – גידול של 50%. מדינת ישראל לא הייתה רגילה להכניס כמות כזו של עובדים. לענף הבנייה נכנסו 23 אלף עבור התאגידים ו-4,500 עובדים לחברות הביצוע, בעיקר מהודו, מולדובה וסרילנקה. מתחילת מלחמת חרבות ברזל המכסה לעובדים זרים גדלה ל-95 אלף – ועד כה אוישו ב-44,500 עובדים".