מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, צמד המילים "היום שאחרי" חזר לא אחת – בהקשר של התנהלות ישראל מול עזה, אבל לגבי השיקום הנרחב בדרום ובצפון. כעת, עם כניסתה לתוקף של הפסקת האש בצפון לאחר לחימה עזה של כמעט 14 חודשים, אנחנו נמצאים ממש על סיפו של "היום שאחרי", ואיך נגיד את זה בעדינות – האופק לא נראה מאד מבטיח.

אבל נתחיל רגע עם הנתונים היבשים. על פי נתוני מינהלת אופק צפוני שהגיעו לידי אתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, עולה כי 1,669 מבני מגורים ו-213 מבני ציבור נפגעו בצפון במהלך המלחמה. לגבי מספר הדירות, אין נתון מדויק, אבל אפשר להעריך שמדובר בקרוב ל-10,000. על פי נתון שפורסם ב-ynet השבוע, התקבלו במס רכוש כ-8,800 פניות לגבי נזקים שנגרמו ליחידות מגורים, אולם יש לציין כי לא כולם הגישו עדיין תלונות.

עוד עולה מהנתונים של אופק צפוני, כי בקריית שמונה נרשמו 382 פגיעות, בשלומי 359 בנהריה 291, במנרה 164 ובמטולה – 123. אולם יש לציין כי מנרה ומטולה הם ישובים קטנים יחסית, כך שהיחס בין הפגיעות לכלל המבנים שנפגעו – גבוה מאד.

בניגוד לדרום בו הוקמה מינהלת תקומה שהחלה כבר בשבועות שלאחר 7 באוקטובר להכין תוכניות לשיקום חבל הארץ שנפגע, בצפון הדברים היו הרבה יותר איטיים, היו קשיים במינוי פרויקטור, כעת מונה פוליטיקאי שיפקח וינהל את העניינים מלמעלה, אבל תוכניות פעולה עדיין לא קיימות. ואנחנו לא מדברים כעת בכלל על חששות התושבים המפונים מחזרה הביתה לאזור שספג אלפי רקטות וטילים, והפחד האמיתי מניסיונות פגיעה נוספים של חיזבאללה בהמשך.

מהנדסת עיריית קריית שמונה, טל עוזיאל, נשמעת מיואשת מהתנהלות המדינה – על אף הפסקת האש. "יש תוכנית עבודה שנתנו לממשלה כבר לפני חודשים רבים – אבל אף אחד שם לא שם עליה. במאי השנה התקבלה החלטת ממשלה לגבי מענים מיידיים – שחלקם הגיעו לחינוך ורווחה, אבל לתכנון ושיקום כלום לא הגיע".

-כלומר, התכוננתם כדי להכין את "היום שאחרי", אבל הריבון לא מתקצב ואפילו לא מתייחס

"פנינו למשרדי ממשלה, אבל לא הקצו כלום לתכנון, ניהול וביצוע. דווקא מס רכוש היו בסדר גמור. בקריית שמונה נרשמו פגיעות ישירות ביותר מ-300 מבנים ותשתיות, ואני מעריכה שעם ההדף והרסיסים מדובר על מספרים של פי 10. וזה נשאר ככה. יש לנו כבישים שלמים שטנקים ונגמ"שים נסעו עליהם והם נהרסו, ואין מימון. 30 מבני ציבור נפגעו בעיר ואין מה לעשות".

"איך אנשים יחזרו לסיטואציה כזאת – אני לא יודעת", היא אומרת בעצב. "יש אנשים שפשוט שלא יחזרו לבתים שלהם. אפילו למצוא בעלי מקצוע שיסכימו להגיע, לראות ואולי לתקן קצת – אי אפשר היה עד עכשיו. המדינה ממש לא באירוע הזה.

"השר זאב אלקין (שמונה לאחראי על מינהלת תקומה ומינהלת אופק צפוני, א"כ) היה בשבוע שעבר והופתע בעצמו שהמדינה לא עושה כלום. מי שעזר לנו לתכלל את התוכנית, זה לא המינהלת או הממשלה, אלא ג'וינט אלכא – גוף פילנטרופי".

-בדרום זה נשמע קצת שונה. נראה ששם המינהלת כן עובדת בעצימות כלשהי

"היינו בשיחה עם עיריית שדרות, והם התפלאו – מה, לא קיבלתם כלום? אז כן, לא קיבלו כלום, אפילו לא כתבי כמויות לפרויקטים. העירייה מנסה לייצר תקציב לשיקום של דברים שוטפים – אז זה תקציב עם גבול מסוים".

חייבים עוד עובדים זרים – ותוכניות לשיקום תשתיות

לדברי נשיא התאחדות קבלנים בוני הארץ, ראול סרוגו, "משימת העל שמחויבת במציאות שהממשלה יצרה, היא החלטה שלה על שחרור של הכבלים שמונעים עכשיו הבאת עובדים זרים לישראל. אנחנו צריכים מיידית עשרות אלפי עובדים שאינם פה. כל תוכנית שאיננה מתחילה בזה, תכשל. צריך להבין שעד לרגע זה, מעבר למחסור בעובדי בניין, לא החליטה הממשלה עדיין איך להביא לכאן עובדי תשתיות. המדינה צריכה לאפשר הבאה ישירה של עובדים על ידי חברות בנייה והעברתם להעסקה על ידי תאגידי כוח אדם שהממשלה החליטה כי הם יהיו המעסיקים הישירים של העובדים הזרים ולא הקבלן. אנחנו יודעים לעשות את זה ולערכתי, אם זה יאושר נמלא את המכסה שכבר אושרה בתוך שבועות. בהמשך נזדקק לעוד עובדים רבים כדי להתניע את כל החלקים האחרים של הענף. בסך הכל אנחנו צריכים פה 100 אלף עובדים. אנחנו בפחות מחצי מזה".

-מה המדינה צריכה לעשות כדי שאפשר יהיה למגן בצורה הרבה יותר הרמטית את הצפון, שספג במלחמה הזאת מכה רצינית?

"הממשלה חייבת לשנות פאזה ולייצר כלים שיעודדו בנייה בפריפריה מיד. נדרשת התחדשות עירונית בהיקפי ענק בדרום ובצפון. אנחנו כבר ביום שאחרי ואנחנו ללא שום כלים שיאפשרו לנו לצאת לבנייה בחלק גדול מהיישובים. חסרים מאות אלפי ממ"דים. מי בדיוק יטפל בזה? העיריות? הממשלה? הם צריכים לאפשר לנו כדאיות כלכלית כדי שנוכל לצאת לבנות. חייבת לבוא תוכנית שכוללת TAX CREDIT, כלומר פיצוי במס בפרויקטים באזורי ביקוש תמורת בנייה לא כלכלית בפריפריה. בנוסף, המדינה חייבת לכלול בתוכניות שיקום התשתיות פעילות PPP שבא המגזר הפרטי ישקיע במערכות תשתית במודלים כמו של כביש שש למשל, ויגבו דמי שימוש מהציבור ויבנו אותן ויחתזקו אותן שנים. זה נכון גם בתחום הדיור להשכרה שצפוי להתרחב בשל הקושי הגובר לרכוש דירה, ולכן המדינה תהיה חייבת להפחית את המס על המשקיעים בדיור כדי לעודד אותם לרכוש דירות ולהשכיר אותן. זה כלי שיאיץ מאוד את חזרת הענף לעבודה מלאה".

לדברי סרוגו, "אנחנו נמצאים בקשר עם כל חלקי הממשלה הרלוונטיים לזה. ישבנו כבר עם השר אלקין שצפוי לרכז את השיקום. אני מניח שהוא יכנס במהירות לעובי הקורה ומצפה ממנו לייצר תוכניות אופרטיביות. גם עם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ישבתי בימים האחרונים והצגתי לו את עיקרי הצרכים של הענף בכלל ואת הצורך בתמיכת הממשלה בשיקום בפרט. אני מאוד מקווה שהם 'יכנסו תחת האלונקה' עם הקבלנים היזמים שהפעם לא יוכלו לבדם לסחוב את המשא הכבד הזה".

סוגיית התשתיות ההרוסות שיצטרכו שיקום, אמור להדיר שינה מעיני כולנו. קיימים מכשולים המחייבים פתרונות מיידיים וממוקדים כדי להבטיח חידוש מהיר ויעיל של האזור שנפגע", אומר עוזי לוי, סמנכ"ל מנרב תשתיות מקבוצת מנרב.

לדבריו, האתגרים המרכזיים הם המחסור בכוח אדם מקצועי, כפי שכולם יודעים: "הצפון סובל ממחסור במומחים בתחומי ההנדסה והתשתיות, ובעיקר במהנדסי בינוי ותשתיות. המחסור הזה צפוי להקשות על קידום מהיר של תכנון וביצוע הפרויקטים. יש מחסור בכוח אדם ביצועי – בשנה האחרונה כוח האדם בתחום התשתיות קטן באופן משמעותי בעקבות הסגרים. בנוסף, כוח האדם הזר לא איכותי מספיק".

לוי מתייחס גם לסוגיית הבירוקרטיה: "תהליכים בירוקרטיים מסורבלים מציבים אתגר משמעותי. מדובר בחסמים שעלולים לעכב את תחילת העבודות ולגרום לעיכובים שיגרמו נזק לאזור ולתושביו. איך אפשר לזרז את השיקום? חייבים פישוט הבירוקרטיה – ייעול תהליכים ממשלתיים והסרת חסמים בירוקרטיים יאפשרו להתחיל בעבודות מהר יותר, תוך שיפור היעילות הכוללת של תהליך השיקום. צריך תוכניות להכשרת מהנדסים והנדסאים, שיוכלו להבטיח מענה למחסור הקיים בכוח אדם מקצועי ולמנוע עיכובים נוספים".

-ענף התשתיות אוהב את שיטת PPP. איך מעלים שם הילוך?

"צריך מעבר לשיטת PPP. מודל השותפות הציבורית-פרטית עולה כאפשרות מרכזית. שיטה זו משלבת את המגזר הציבורי והפרטי במטרה להבטיח מימון נוסף, מומחיות מקצועית וייעול של ניהול הפרויקטים. מעבר למודל, זה עשוי להוות כלי מרכזי בשיקום הצפון ולשפר משמעותית את התהליך. השורה התחתונה היא שכדי להתמודד עם האתגרים, יש צורך בפעולה מהירה, יזומה ואחראית של כל הגורמים המעורבים. אם תהליכים ייושמו כראוי, ניתן יהיה להבטיח שיקום איכותי ויעיל שיחזיר את הצפון למסלול במהרה".

קצב העובדים הזרים המגיעים לישראל לא מספק. האם הכשרת עובדים ישראלים לעבודות רטובות, יכול לתת איזשהו מענה? דוד יהלומי, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, מספר כי בארבעת החודשים האחרונים – לאחר תהליך ארוך של הכנת התשתית להכשרת ישראלים לענפי הבניין והשגת מימון מהמדינה לתהליכי ההכשרה ולמענקים למתמידים – הוכשרו כ-2,000 עובדים, ורובם כבר הושמו בחברות השונות בענף. "לאור ההצלחה של ה-2,000 האלה, אנחנו נמצאים בעיצומה של הגשה נוספת של קול קורא של משרד הכלכלה לעוד 1,500 ישראלים שנכשיר, ויש עוד מיזם משותף עם משרד הבינוי והשיכון שמדבר על עוד 500 ישראלים. ככה שב-2025 יהיה לנו תקצוב נוסף לעוד 3,000-4000 נוספים".

-התקצוב הוא עבור ההכשרות, או גם כבר הבטחתם את התקצוב למענקים לאותם אנשים שהוכשרו, ויוכלו לקבל 21 אלף שקלים?

התקצוב הוא להכשרות. אנחנו ממשיכים לפעול להביא עוד תקצוב לשנת 2025. תראה, עובדה שהממשלה תקצבה ב-2025 את הנושא כי מבינים שם את החשיבות ושיש לזה היתכנות. הצלחנו להביא 2,000 ישראלים ונצליח להביא עוד אלפים אחרים. לגבי המענקים של עד 21 אלף שקל לעובד, אנחנו פועלים כדי שאלה ימשיכו להינתן לעובדים שיעברו הכשרה. מדובר על עשרות מיליוני שקלים בשנה".

-אבל שיש להם תכלית

"יש תפיסה שבעת משבר, אתה צריך לעשות הבחנה בין הוצאה לבין השקעה. ככל שמדובר בהשקעה, ומדובר כאן בהשקעה שמחזיקה את עצמה ומביאה פריון – כל הכשרה כזו מביאה עובד ישראלי ומחזירה למדינה תשואה חיובית. ולכן – נהפוכו, במצב משברי, זה הדבר הנכון לעשות אותו, זה מייצר צמיחה".

-אגב, אחרי כמה חודשים של הכשרות והשמות – אתה יכול כבר לספר על הפרופיל של אותם אנשים?

"מרביתם אלה עובדים בעבודות רטובות שאלה מקצועות הליבה בענף הבניין, אלה העבודות המסורתיות. בסבבים הבאים נתמקד גם בשיטות בנייה מתקדמות – שחשובות מאד לענף והן עבודות שמתאימות יותר לישראל. אגב, רוב האנשים שעברו הכשרות הם מאוכלוסיות מודרות בציבור – הכשרנו עשרות רבות של חרדים, חיילים משוחררים. אנחנו גם פונים עכשיו למילואימניקים – כאלה שאיבדו את העסק שלהם או את מקום העבודה, שיהיו חלק מאד משמעותי בענף. אנחנו מציעים להם קריירה".

התחדשות עירונית משמעותית בצפון?

"המלחמה בצפון פגעה בצורה קשה גם באזור חיפה, נשר והקריות שספגו מטחי רקטות ופגיעות רבות", מספר מנכ"ל חברת רמות בעיר, אליאב מימון. "כבר שנים רבות שמדברים על התחדשות עירונית, אך עדיין, בסוף שנת 2024, תושבים רבים נאלצים לרדת ארבע קומות במדרגות למקלט, אם בכלל קיים כזה, או להסתתר בחדר מדרגות, כולל אנשים מבוגרים והורים עם ילדים קטנים על הידיים. הגיע הזמן להפנים את הדחיפות בהתחדשות עירונית אמיתית בצפון ובאזור חיפה, שתעניק גם פתרונות מיגון לתושבים. מקבלי ההחלטות צריכים לשנות את אופן החשיבה בכך שמדובר בחיי אדם".

-ואז זה ייתקע בבירוקרטיה

"אין יותר זמן לבזבז על בירוקרטיה מיותרת ומסורבלת ולבחון במשך שנים האם המכפיל לפרויקט יהיה כך או אחר. שנת 2025 צריכה להיות שנת בשורה בתחום ההתחדשות העירונית ואני מקווה שנראה פריצת דרך בהקדם".

זיו אומיד, מנכ"ל ובעלים של קבוצת מרום שעוסקת בתחום ההתחדשות העירונית, טועןכי "כדי להצליח לשקם את הצפון בהקדם, יש צורך בהתגייסות של כלל משרדי הממשלה והגופים התיכנוניים וההנדסיים בישראל. ראינו שכאשר המדינה רוצה לקדם פרויקטים, היא יודעת לעבוד מהר ולקדם דברים. זה בדיוק המצב כרגע. על המדינה להקל ולתת ליזמים השונים לעבוד. אני חושב שיש כאן מהלך לאומי שבו על כולם להתגייס יחד וזה לא הזמן לבירוקרטיות שיאטו את הקצב".

-מה זה אומר על התחדשות עירונית? ערים שלמות יצטרכו מהפך

"נכון. אני רואה בזה הזדמנות לקדם את הפריפריה ולהעמיד אותה בשורה אחת כמו הבנייה במרכז מבחינת איכות הבנייה וכן התשתיות השונות. בעיניי, ככל שנפעל מהר יותר כדי להיעזר בטכנולוגיות בנייה שונות ובפעילות אינטנסיבית זה אפשרי. ניתן לשנות את הנוף של הצפון כך שיהיו בו הרבה פחות בניינים ישנים.

סמנכ"ל התחדשות עירונית בקבוצת י.ד. ברזאני, יונתן אזר מסביר מה החסמים הקיימים לדעתו, וגם הוא תומך בתימרוץ היזמים והרשויות המקומיות: "על המדינה לקדם מתחמי התחדשות עירונית רבים ומשמעותיים באזור. ערים רבות בצפון, לאורך שנים רבות, לא זכו להתייחסות בתוכניות הממשלתיות וכתוצאה מכך, לא נחשבו לאטרקטיביות ליזמים, הן בשל רמת ביקושים נמוכה הנובעת מהריחוק מהמרכז, והן בשל ערכי הקרקע הנמוכים. הדבר הזה גרם לכך שאזורי הפריפריה בכללותם חסרי כדאיות כלכלית וסובלים מהעדר במשאבים. צריך לפשט את החסמים האלה על ידי מתן תמריצים לרשויות המקומיות על-ידי הסכמי מסגרת, הגדלת זכויות בנייה והסבת משאבים. מה שיאפשר לחולל בעוד מספר שנים מציאות חדשה באזורים אלה".

-וככה ההתחדשות תגיע גם לנקודות הכי לא כלכליות בצפון?

"המדינה צריכה ליישם תוכנית מקיפה שתתכלכל מספר נושאים בו זמנית, כמו הקצאת  תקנים ותקציבים ליישום התוכנית לרשויות המקומיות והוועדות המחוזיות, קביעת מכפיל יחידות דיור ביחס לערכי הקרקע ויכולת הרשות להכיל גידול באוכלוסייה תוך התייחסות למשמעויות התכנוניות הנובעות מגובה המכפיל, כמו צפיפות וגובה הבנייה. צריך לקבוע תמורה אחידה לכלל הפרויקטים, מה שיאפשר קיצור לוחות זמנים במו"מ של היזמים אל מול בעלי הדירות, צריך לקבוע גובה סבסוד או מענק ליזם על כל יחידות דיור בהתאם למכפיל שנקבע, ויש לתת תגמול כספי לרשויות שיעמדו ביעדים ולוחות הזמנים שיקבעו ועוד".

השיקום יצריך חומרי בנייה. גם כאן המצב לא להיט

השיקום העתידי יצריך גם לא מעט חומרי גלם, בין היתר מלט וברזל. "התקופה הזאת מגוונת באתגריה", אומר אלדד בן משה, יו"ר ומנכ"ל מפעל נשר. "יש ביקוש ויש היצע – הביקוש הוא לא חד-ערכי. כמה ידרשו למשל? יש משמעות לקצב צריכה, ואם מסתכלים על הדרום למשל – השיקום מתקדם בעצלתיים".

-כלומר, זה לא שיצטרכו פתאום מסה של מלט לשיקום, אלא זה יתפרס על פני כמה שנים

"בדיוק. יש גם את השאלה על איזה סוג פתרונות בדיוק מדינת ישראל תנקוט. האם היא תחליט על שיקום ובנייה של בתים סטנדרטיים או שמא תבחר בבניית מבנים מבוטנים יותר – וגם לכך תהיה משמעות בהיבט של צריכת המלט למשל".

"בצד ההיצע, צריך להפריד לשניים. מצד אחד אמצעי ייצור כמנופים וציוד בנייה ותשומות בנייה כמוצרים וחומרי גלם, ומהצד השני – העובדים. בכמעט 14 החודשים החולפים לא מעט מאמצעי הייצור במדינת ישראל נותרו יתומים, וזה קשור לפרמטר השני – המחסור בכוח אדם, גם של עובדי בנייה וגם של עובדי ייצור. מדינת ישראל תצטרך לחרוג ממנהגה ולקבל החלטות ערכיות, ראויות ובראייה רב ממדית. כשמסתכלים על כל מה שדיברנו עכשיו – זה הולך להיות מאד מאתגר".

-נניח שיצליחו לקדם כמו שצריך את ההכנות לשיקום, האם נצליח לעמוד בביקושים?

"רק על יכולת הייצור בתעשייה הישראלית צריך להקים ועדת חקירה, שתבחן את מדיניות הקברניטים בנוגע לתעשייה המקומית. לפני מספר עשורים היינו מדינה קטנה עם שלושה מפעלי מלט, ועכשיו אנחנו עם מפעל אחד בודד ויחיד – כשגם הקיום שלו הוא בגדר נס. מפעל נשר יודע לספק כ-4-4.5 מיליון טון מלט בשנה. בתקופות סבירות, מדינת ישראל צריכה כ-10 מיליון טון – כלומר  אנחנו יודעים לספק כ-40%. ברגע שהביקוש יעלה, ישראל תצטרך לסמוך על מלט מיובא לצערנו, ומעניין איך המדינה תתמודד עם רמת הצריכה שתגדל מאד".

המחסור בכוח האדם מטריד גם את מירית כהן-זמיר, מנכ"לית מפעלי מתכת ש. כהן בע"מ. "צריך לשים לב לכך שעדיין אין עובדים בענף הנדל"ן – לא לבנייה ולא לתעשייה. ייתכן מאד שהביקושים יהיו מאד גדולים, אבל היכולת לבנות תהיה מאד מוגבלת בלי כוח אדם. בין המציאות לבין 'הדבר הגדול' של שיקום הצפון – הפער מאד גדול וזאת הנושא הכי קריטי. כבר שנה ומשהו שאנחנו מחכים לעובדים – ויש לנו היתרים. אז זה נחמד לומר שיהיה עודף ביקוש, אבל זה תרחיש שממש לא ברור כיצד ייצא לפועל".

לדברי כהן-זמיר, "אני לא רואה כיצד אפשר יהיה לבצע שיקום בצורה מאסיבית במצב הנוכחי, בלי לזרז הגעת עובדים זרים שיגיעו לישראל, ועם הבירוקרטיה של המכרזים וההיתרים לפינוי ההריסות בישובים שנפגעו. הדברים האלה ייקחו הרבה מאד זמן".

-נמצאו חלופות למחסור שנוצר בשל החרם הטורקי?

"מבחינת חומרי גלם, אנחנו נמצאים עדיין במופע הזה בלי טורקיה. נכון, מצאנו מקורות חלופיים – כולל סין. אז טכנית יש ירידת מחיר בגלל שנפתח לנו השוק הסיני, אבל יש הרבה מאד בעיות בגזרה הזאת – אי-אפשר להביא משם את כל חומרי הגלם, ולכן אנחנו צריכים לבצע רכש גדול מאד באירופה, ופערי המחירים מאד גבוהים. גם היבוא מסין בעייתי – אנחנו מחכים כבר ארבעה חודשים לחומרי גלם מסין, וגם מחוץ לנמלים יש תורים מאד ארוכים של אוניות שממתינות לפריקה – להבנתי כ-40 אוניות ממתינות כרגע. המצב הביטחוני גם עיכב פריקת אוניות בשל הירי לעבר חיפה, והספקים כבר הודיעו לנו שבגלל הסכנה ומשך הפריקה הארוך מאד – מחירי השילוח יעלו בצורה דרמטית. ועל כל אלה אפשר להוסיף את המחסור החמור שהיה במשאיות כי חלקן 'גויסו' לטובת המלחמה, וכרגע עדיין מגויסות וימשיכו לשרת את הצבא גם בתקופה הקרובה, ולכן גם כאן עשויה להיות בעיה".

לדבריה, "עד שטורקיה לא תיפתח חזרה לשוק הישראלי, וזה לא צפוי לקרות בקרוב, המחירים לא יירדו. להערכתי, כל אלה יגרמו לכך שהמחירים בשוק הסחורות יישארו יציבים".

עדנה לשיפוצניקים?

השיקום הצפוי פוגש גם את ענף השיפוצים – שאמור להינות מכך אחרי השנה הקשה ביותר שהשיפוצניקים הכירו מאז ומעולם. אם לפני המלחמה הועסקו בענף השיפוצים מעל 15 אלף עובדים פלסטינים, שהיוו כ-90% מכלל השיפוצניקים, הרי שבהתאחדות קבלני השיפוצים מעריכים כי הענף יזדקק כעת ליותר מ-30 אלף עובדים – שיצטרפו למלאכת השיקום – אם וכאשר זו תתחיל. כפי שנחשף לאחרונה באתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, החודש ערכו אנשי התאחדות קבלני השיפוצים מיונים בסרי לנקה לעובדים זרים, במסגרת המתווה עליו הוחלט לאחרונה בהובלתו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי.

יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים, ערן סיב אומר כי "הנזקים שנגרמו נאמדים בכשלושה מיליארד שקלים, מתוכם שניים בצפון ומיליארד בדרום, וזאת רק בתחום השיפוצים – ללא נזקים לתשתיות. אנחנו מעריכים שמדובר ביותר מ-10,000 מבנים שיצטרכו שיפוץ בצפון ובדרום. תיקון הנזקים עשוי להימשך שנתיים במקרה הטוב, ובמקרה הרע למעלה משלוש שנים, תלוי בהגעת כוח עבודה מתאים".