מה קורה לבניינים בישראל? קריסת הבניין ברחוב סרלין בחולון הגבירה את ערנותם של תושבי ישראל, שהרגישו לא אחת שהאדמה נשמטת להם מתחת לקרקע. מדוע קורסים בניינים בישראל, ומה ניתן לעשות כדי למנוע או למזער את התופעה?

בתחילת החודש קרס חלק מבניין במגדלי טיבולי (Tivoli Towers) בברוקלין, ניו יורק כאשר חלקים בחזית הבניין נפלו על גגות דירות אחרות. מדובר בבניין דירות גדול ורב קומות שבמשך שנים התושבים נתקלו בבעיות תחזוקה. בפלורידה שבארה"ב, שכבר ידעה קריסה שבעקבותיה קיפחו את חייהם 98 בני אדם, פונו בתחילת החודש תושבים המתגוררים בשישה בתים משותפים מול האוקיינוס בדייטונה ביץ' שורס (DAYTONA BEACH SHORES ) שבפלורידה. הפינוי נעשה לאחר ששחיקת החוף מסופת הוריקן ניקול העלתה חשש מקריסת בניינים. "הדבר האחרון שאנחנו רוצים לראות הוא עוד "סרף סייד" (הבניין שקרס בקיץ שעבר, רנ"ה, ראה בוקסה)  קורה בקהילה שלנו", כך אמר שריף המחוז, מייק צ'יטווד. 

קריסת הבניין ברחוב סרלין בחולון, לפני כשנה בלבד, הגבירה את ערנות הציבור, ומאז ועד היום ידענו מקרים נוספים של קריסות מבנים, חלקים ממנו, או חשש מקריסה. כך קרה בבניין שיכון ברחוב בר כוכבא בטבריה, ברחוב אנילביץ' בראשון לציון ובבית שמש. 

אפשר אולי להתנחם שקריסת בניינים היא לא בעיה בלעדית המתרחשת בתחומי ישראל בלבד. עם זאת, השאלה, מה נעשה בארץ לעומת מדינות המערב. בישראל, לצורך העניין, לא נעשה הרבה, אם בכלל. בכלל, ספק רב אם הרשויות המקומיות מבצעות מיפוי של בניינים מסוכנים. גם משרדי הממשלה לא בהכרח עוקבים אחר המתרחש בסוגיה ומשרד אחד מפנה את האחריות למשרד אחר וזה מפנה למשנהו. משרד הבינוי והשיכון לא מטפל בכך, כך גם לא הרשות להתחדשות עירונית. כמו-כן לאף אחד מהמשרדים, ובכלל זה מנהל התכנון והרשות לאכיפה במקרקעין, אין נתונים על המבנים שהוכרזו על ידי הרשויות המקומיות כמסוכנים ועל סטטוס הטיפול בהם. 

"משרדי הפנים והשיכון לא הנחו את הרשויות המקומיות לבצע סקר מבנים, לרבות פירוט של אופן הכנת הסקר, תדירות ההכנה הנדרשת וזהות הגורם הבודק", נכתב כך בדו"ח מבקר המדינה. "מתוך 40 רשויות שנדגמו בשאלון, 35 רשויות (87.5%) לא גיבשו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים ולטיפול בהם. עיריות באר שבע, בת ים, קריית ים ותל אביב-יפו לא ביצעו סקר מבנים מסוכנים ולא הכינו תוכניות עבודה לאיתור מבנים מסוכנים. יתרה מזו, אין לגורמי השלטון המרכזי שנבדקו – משרד הפנים, משרד השיכון, מינהל התכנון והרשות לאכיפה במקרקעין – מיפוי של האזורים עם פוטנציאל של מבנים בסיכון", כך נכתב בדו"ח המבקר. 

מדוע זה קורה?

קריסות מבנים, מדוע הן מתרחשות? אחת הסיבות לכך, טוענים מומחים בתחום נובעת בשל חוסר יכולת של חלק מהיזמים למקם כלונסאות במקומות הנכונים באזורים מלאי חול. ברגע שהכלונסאות לא מתחלקות בצורה שווה, מהיסוד, משום שיזמים ממהרים בעבודה או רוצים לחסוך בעלויות  – הבניין מתחיל לשקוע, ומאוחר יותר קורס ומתמוטט.  

כיצד אפשר למזער את הסיכון? בפלורידה, למשל, בעקבות הטרגדיה שאירעה לפני כשנה חוקק חוק המחייב בדיקה של יסודות בניינים בני שלוש קומות בפלורידה. הבדיקה תיערך 30 שנה לאחר הקמת הבניין ולאחר מכן כל 10 שנים. סטנדרטים נוקשים יותר נקבעו לגבי בניינים הממוקמים סמוך לרצועת החוף, הנדרשים לבצע בדיקה ראשונה 20 שנה לאחר הבנייה, ואחר כך כל 7 שנים. גם במדינת ניו יורק נוהגים כך. למעשה המדיניות הנהוגה בניו יורק מהווה מודל. שם, לצורך הדוגמא, אושרה לפני עשרות שנים חקיקה המחייבת לבדוק את מצבם הפיזי של בנייני קונדומיניום בני 6 קומות, בכל 5 שנים והשכרת מהנדס בניין שנדרש להגיש דו"ח על יציבות הבניין וחלקיו. החקיקה שחוקקה מתערבת גם בניהול הכספי של הבניין כדי לחייב כל ועד בניין להקצות סכום מיוחד עבור הוצאות מיוחדות לחיזוק ושיפוץ הבניין, לכל צרה שלא תבוא.

מומחים בתעשיית הסביבה הבנויה בישראל ובעולם קוראים לעשות שימוש בטכנולוגיות, לבלימת המגמה. בשנה האחרונה פותחו מספר טכנולוגיות מעניינות שחושפות מה קורה בבניין מהיסוד. אחת הטכנולוגיות נקראת Lordsfield Limited, שיודעת למדוד את יציבות הבניין ולזהות כשל מבני. הטכנולוגיה מכונה "צנזור", מסוגלת גם למדוד האם הבניין מתחיל ליטות, להתכופף ומתי הוא מגיע לנקודה שבה הוא כבר פונה. 

"אנחנו צריכים להתקדם ולהשתמש בטכנולוגיה כדי למנוע מבניינים להתמוטט. כששמים צנזור על בניין, אני יכול להישאר בבית אחר ולמדוד מה קורה. אני יכול להגדיר אזעקה בנקודה שבה המבנה זז לפני שהוא יהפוך לאסון שבו אנשים ימותו. במדינות מפותחות, ברגע שאתה שם צנזור, הוא מודד מה קורה בבניין מהיסוד ומעלה. לפני שזה יקרה, יהיה קל לפנות אנשים", אמר.