כיכר צה"ל, מקום מרכזי ומוכר בירושלים, ממוקמת בצומת הרחובות יפו ושלמה המלך בסמוך לשער יפו והשער החדש. הכיכר התפתחה כחלק מתהליך היציאה מחומות העיר העתיקה באמצע המאה ה-19, בתקופת השלטון העות'מאני בארץ, והייתה מקום מפגש של הצירים שהובילו לירושלים – דרך יפו (רחוב יפו של ימינו), דרך חברון, ציר התחבורה ליריחו, הדרך לשכם, ודרך עזה, כי בסוף כל הדרכים מובילות לירושלים.
במקביל ליציאה מהחומות, החלו גם המעצמות הנוצריות האירופאיות להקים מסביב לחומות העיר העתיקה כנסיות ומנזרים לאורך חלקים מחומות העיר, ותנועת עגלות חמורים והולכי רגל זרמו לאורך צירי התנועה.
מאוחר יותר הקים השלטון העות'מאני את בית הדואר בסמוך לכיכר, ושמה שונה לכיכר הדואר. סביר להניח שהדואר בתקופה העות'מאנית הגיע מהר יותר מדואר ישראל של ימינו.
עם סיום תקופת הטורקים, וכיבוש הארץ על ידי הבריטים בהנהגת הגנרל אדמונד אלנבי, הקימו הבריטים בכיכר בשנת 1924 את מגדל השעון שהחליף את מגדל השעון העות'מאני שנבנה ופורק בשער יפו הסמוך. שמה של הכיכר הוחלף לכיכר אלנבי, ועוד כובש זר הטביע את חותמו בעיר.
ב-1930 הוקם בסמוך לכיכר בית עיריית ירושלים החדש, וסניף בנק ברקליס הבריטי שכן בחזיתו הדרומית הפונה לכיכר. קשה להאמין, אבל לפני 90 שנה יכולת לגשת לסניף הבנק בירושלים, לפנות לפקיד אנגלי חמור סבר ולקבל מצב חשבון במבטא אנגלי כבד עם כוס תה חם של אחר הצהריים באמצע אוגוסט הלוהט של הלבנט.
בשנת 1934 החל פירוקו של מגדל השעון החדש בכיכר אלנבי, בטענה שהוא מפריע לתנועה בכיכר. בסמוך לכיכר הוקמו בתי מלון קטנים ואכסניות זולות לצליינים שהגיעו לארץ הקודש. כאן בתמונה – הכיכר בשנת 1940.
עם סיום המנדט הבריטי בארץ ופרוץ מלחמת העצמאות, הפכה הכיכר לנקודת הגבול בין העיר החדשה ממערב לעיר העתיקה ממזרח וקו הגבול החדש חצה את כיכר לאורכה. בכיכר פוזרו מוקשים, וקיר בטון מעוגל הוקם בכדי להגן על האוכלוסייה היהודית מפגיעת צלפים ירדנים שהסתתרו מאחורי החרכים שבחומות העיר העתיקה.
בית העירייה נותר על כנו, ועל גג הבניין ועל בניינים נוספים באזור, הוקמו עמדות צה"ל לתצפית והגנה על קו הגבול. עובדי העירייה הפכו לגיבורים בעל כורחם בזמן שעבדו בבניין על קו הגבול ויצאו להפסקת קפה מתחת לכדורים השורקים מהצד הירדני, כי מי יתלונן על עיכוב שלא נגמר בקבלת היתר בנייה, מול פקיד תחת אש. מי שמבקר באזור בימינו, יכול עדיין לראות את סימני פגיעות כדורי הרובים על הקירות.
לפני 56 שנה אוחדה העיר במלחמת ששת הימים. שמה של הכיכר שונה בפעם האחרונה ולתמיד לכיכר צה"ל. קיר המגן מהבטון פורק, המבנים הרבים שהוקמו בצד הירדני לאורך חומות העיר העתיקה נהרסו, והציר משמש כיום כטיילת המחברת בין הכיכר לשער יפו וחומות העיר העתיקה שופצו. הכיכר חזרה להיות צומת ראשי של צירי תנועה ונקודת החיבור בין העיר העתיקה לעיר החדשה.
בשנת 2005 נחפרה מתחת לכיכר מנהרה שמחברת את התנועה משער שכם לשער יפו.
הכיכר שופצה וקיבלה מראה חדש בהנחיית האדריכל משה ספדיה, והיוותה את התשתית לציר הרכבת הקלה שהחלה לפעול במקום בשנת 2011.
זאת ירושלים שלנו. כיום הרכבת הקלה עוברת בכיכר שכבר אין בה מגדל שעון, אין מוקשים או צלפים ירדניים, אין עגלות חמורים, ואין פקידי בנק בריטיים חמורי סבר במבטא בריטי כבד. נשארו רק הפקקים.
שבת של שלום לרחוק ולקרוב מירושלים❤️
אורן כהן הוא המנכ"ל והבעלים של "אורן כהן גרופ" הפעילה בתחום הנדל"ן היוקרתי בירושלים כבר 27 שנה
לבלוג של אורן כהן על ירושלים "שישי של פעם" – לחצו כאן
> הצג תגובות