הפוטנציאל של קריית שמונה קיים שנים רבות. המיקום הנהדר המשקיף אל החרמון ורמת הגולן, האזור הטבעי, הנחלים מסביב והיופי הצפוני – נתקלו תמיד בהזנחה מצד המדינה, בעיות ביטחוניות והרבה מאד תסכול בקרב אנשי הקרייה.
דווקא בשנים האחרונות, החלה העיר הצפונית לזכות לתוכניות פיתוח גדולות לעיר שמונה כ-24 אלף תושבים, שאמורות היו להגדיל את העיר ל-60 אלף איש בתוך 20 שנה. ואז הגיעה מלחמת "חרבות ברזל", הזירה הצפונית התחממה ותושבי העיר וקו העימות פונו מבתיהם. העיר סופגת פגיעות של רקטות ונזק רב נגרם לרכוש ולתשתיות, שבשל המצב טרם תוקנו וגם לא יתוקנו עד שתסיים המלחמה ויימצאו תקציבים.
על פי נתוני רשות המסים ועל פי ניתוח של אתר מדלן עבור אתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, בין 7 באוקטובר 2022 ועד ל-26 במרץ 2023, בוצעו בעיר כ-230 עסקות לרכישת דירות ובתים פרטיים. וכמה בתקופה המקבילה שנה לאחר מכן, מאז פרוץ המלחמה ועד השבוע? שבע בלבד – צמוד קרקע ושש דירות.
מנכ"ל מדל"ן, טל קופל, מצליח לראות זווית חיובית. "למרות שקריית שמונה פונתה עוד ב-20 באוקטובר, מעניין לראות ששוק הנדל"ן בעיר לא שבק לחלוטין, עם שתי עסקאות שנערכו למשל באוקטובר-נובמבר. עסקה אחת, חשוב לציין, נערכה ב-4 באוקטובר, עוד לפני השבת השחורה, אך העסקה השנייה נערכה כבר תוך כדי לחימה, ב-2 בנובמבר. במסגרת עסקה זו נמכרה דירה חדשה בת 3 חדרים בשטח של 100 מ"ר ב-1.19 מיליון שקל, ככל הנראה למי שמאמין שהמלחמה תסתיים בקרוב".
גם כפיר בן ארי, בעלי חברת כפיר נכסים שמעניקה שירותי נדל"ן בקריית שמונה והגליל העליון, בדגש על רכישת נכסים והשבחתם לאוכלוסייה סטודנטיאלית במכללת תל חי, רואה את חצי הכוס המלאה, ומאמין שהגליל העליון וקריית שמונה יזנקו אחרי המלחמה. "המצב הנוכחי הפינוי של העיר לא מפחיד אף קונה פוטנציאלי. אני מקבל על בסיס יום יומי טלפונים מלקוחות פוטנציאלים, ואפילו יותר מאשר לפני המלחמה. המון מתקשרים. אז בחודשים האחרונים יש הרבה פחות עסקאות, כי כל המצב לא מרגיש טוב וזה לא נחמד, אבל יש המון פוטנציאל. בסופו של יום, המוכרים לא ממהרים למכור את הדירות שלהם, אנשים לא גמישים כמו שזה נשמע. אנשים מבינים שבסופו של יום, המלחמה הזאת תיגמר, ואז תהיה השקעה אדירה בתשתיות – האוניברסיטה, הרכבת".
-אבל לא כולם עם סבלנות או שיכולים להמתין. כמה הם מפסידים?
"הייתה לי עסקה שנסגרה ב-200 אלף שקל פחות. אבל זה לא שהמוכר הפסיד, הוא הרוויח פחות אחרי שקנה את הדירה לפני כמה שנים ב-400 אלף שקל ומכר אותה עכשיו ב-700 אלף. מי שיש לו טיפה אורך רוח, ממתין. אם תוסיף את אנשי הצבא שיבואו לגור פה, ועוד המון סטודנטים – זה סופר משמעותי. לא יהיה מספיק דירות לכולם".
-אז יזמים צריכים דווקא להתחיל לקנות קרקעות ל"בוסט" שיגיע?
"זה לא יהיה רעיון רע. יש חברות שכבר עכשיו מתעניינות במגרשים. עד שירכשו ויבנו יעברו כמה שנים".
מהפכה חשיבתית ותפיסתית לגבי העיר – ותוכניות הפיתוח
מהנדסת עיריית קריית שמונה טל עוזיאל כרמל, אומרת בשיחה עם חדשות מרכז הבנייה כי "למרות שקריית שמונה נמצאת במצב ביטחוני אקוטי כבר משנות ה-60, העיר עשתה בחמש השנים האחרונות מהפכה חשיבתית. מאז מלחמת לבנון השנייה היה זמן לחשוב איך העיר הזאת רוצה לראות את עצמה, ולא איך המדינה מסתכלת עליה מלמעלה – כעיירת פיתוח".
לדבריה, מאז בניית שכונה בעיר בשנות ה-90, העיר סבלה לאורך עשורים ממחסור בפיתוח אפשרויות דיור חדשות. "עברו 20 שנה מההחלטה להעביר את הקרקע לבניית שכונת יובלים (שנבנית בצפון העיר ואמורה להתחבר לתל חי, א"כ) לקריית שמונה, ועד האכלוס הראשון. אלה תהליכים מאד ארוכים. עד שאתה רואה שופל בשטח, עוברות 10-15 שנים. אבל כרגע העיר נמצאת בבנייה מתקדמת ויפה של שתי שכונות – החלק החדש של שכונת יובלים שיכלול 1,100 יחידות דיור, ושכונת בימת תל חי שאושרה לפני שנים ותכלול כ-700 יחידות דיור, למרות שהתב"ע שלה אושרה לפני כ-20 שנה".
בשנים האחרונות עבדו בעירייה על תוכנית עתידית לעיר שדווקא במהלך מתחילים לראות את הבשלת פירותיה. "עשינו עבודת עומק של מה צריך כדי שהעיר תהיה מוצלחת וטובה ולעתיד. יש את התב"ע של מסילת הרכבת, הפיכת מכללת תל חי לאוניברסיטה, תמ"א 1/20 במסגרתו הקצתה העירייה 70 דונם להקמת בית חולים גריאטרי וחירום. יש כמה תוכניות התחדשות עירונית 'שכונתיות', יש תוכניות של יזמים פרטיים שהתחילו לקדם, ולפני כחודשיים-שלושה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית הכריזה על עוד חמישה מתחמים שהם הולכים לקדם במסלול רשויות".
לדבריה, "יש לנו בתכנון עוד שלוש תוכניות חדשות – רובע הנחלים במזרח העיר בתוך תחום השיפוט של קריית שמונה לבניית כ-4,500 יחידות דיור ומקודמת על ידי רמ"י, ותכלול מוסדות חינוך, הרחבת אזור התעסוקה וטיפול בנחלים. יש תוכנית נוספת לשכונת רובע האוניברסיטה בצפון העיר שמקודמת על ידי משרד השיכון עם 1,500 יחידות דיור, שתחברת את שכונת יובלים לאוניברסיטה, ושכונה שלישית – רובע הרכבת שהוכרזה לפני כמה חודשים כתוכנית ותמ"לית. זו תוכנית שנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של קריית שמונה (בתחום השיפוט של המועצה האזורית גליל עליון, וצפויה להיקבע שם שינויו גבולות מוניציפאליים, א"כ) – וכוללת את אזור הרכבת, אזור בית החולים, הרחבת אזור תעשייה דרומי ותוסיף גם כ-2,000 יחידות דיור.
"לאחרונה למשל קיבלנו עבור תוכנית 'עיר הנחלים' כ-3.7 מיליון שקל מרמ"י וכ-15 מיליון שקל מקק"ל כדי לפתח אותה. חוץ מההתחדשות עירונית והשכונות, אנחנו נמצאים בקידום של תוכניות נקודתיות יותר כמו למשל הקמה של קריית ממשלה במרכז העיר עם מנהל הדיור הממשלתי, הוצאת התחנה המרכזית שנמצאת במרכז העיר דרומה לאזור הרכבת – כך שהמתחם המפונה של נצבא, יהפוך למתחם נעים כמו שרונה למשל של עירוב שימושים – דיור, מסחר ותעסוקה, עם מסוך אוטובוסים".
אתרי בנייה סגורים, אבל הוועדה המקומית מתכנסת
-אז יש תוכניות בפיתוח, אבל עכשיו העיר ריקה ולא יודעים מה יילד יום
"המלחמה לא עושה טוב לשיווק של העיר. אנשים עזבו, אנחנו לא יודעים כמה מהם יחזרו – בעיקר אנשים עם ילדים קטנים שצריכים לסיים את שנת הלימודים איפשהו. רוב אתרי הבנייה סגורים. בעיר שדרות רואים את האופק, אצלנו בגבול הלבנון לא ברור מה קורה, בעיקר שכשמדברים על כך שהזירה הצפונית עוד בכלל לא התחילה. אבל היזמים רובם מתקדמים כרגיל מול הוועדה המקומית שעובדת".
-אבל לקח זמן להניע הכל מחדש, לפחות בגזרה שלך
"בחודשיים הראשונים לא עבדנו. בשבועיים הראשונים בכלל כולם היו בהלם. אלה היו ימי של פינוי אוכלוסייה ולא הצלחנו לעבוד בפרקטיקה. לאחר כחודש כבר קיימו ישיבת ועדה ראשונה, והייתה לנו עוד אחת בהמשך. אין הרבה חומר לדיון בוועדה, אבל יש בקשות להיתרים. יש לנו שתי בודקות, אחת בחופשת לידה והשנייה מפונה לתל אביב. אז מינהל התכנון בא לקראתנו ועשה עצירת זמנים. למשל הכינו את תיקוני הממ"ד ללא היתר. אז עושים את זה ממש בלייב, מתקנים וישר משגרים".
-ועל רקע הירי על קריית שמונה, מצב המיגון בעיר לא מרשים
"כל שכונת יובלים ותל חי ממוגנות עם ממ"דים. כל בניין חדש שנבנה כאן ב-30 השנה האחרונות, עם ממ"ד. בשכונת הישנות יש מיגון שפעם היה תיקני והיום לא – אבל כל העיר מרושתת במקלטים עירוניים ומקלטים בבניינים. בקריית שמונה מתחזקים את המקלטים במצב מעולה. גם המקלטים של מוסדות החינוך מתוחזקים במצב מעולה. לפני כשנה הסתיים סקר מאד מקיף של פיקוד העורף מבחינת מיקוד ורעידות אדמה, של צוותי מהנדסים שעברו בכל הבתים – כחלק מתוכנית 'מגן הצפון', אבל הממשלה עצרה את התקציב. עצרו גם את תקציב התכנון – וכל פעם אומרים לנו שעוד שבועיים תהיה תשובה. אני מאד מקווה שיגידו לנו שחוזרים לדרך. יש בניינים בעיר שנמליץ עליהם מקצועית לעשות מיגון, ויש כאלה שנמליץ ללכת על פינוי-בינוי".
בלי תמיכה, בלי אופק – ועם מחשבות עזיבה
אסף חיון, בעלי חברת "אגא שח עבודות עפר" שפעילה בקריית שמונה ובצפון, נשמע מיואש. לחברה דירות להשכרה באזור קריית שמונה, שנותרו ריקות לאחר שהדיירים עזבו את המקום ומצאו דירות להשכרה באזורים דרומיים יותר. גם מבחינת חוק מענקי הממ"דים, שמעניק כ-10,000 שקל עבור כל ממ"ד, לא רואה חיון החזרים, ופרויקט שהוא בונה בקצרין – תקוע כי אין עובדים ומשרדי החברה פונו דרומה.
"המזל שלנו הוא שהצלחנו לשכן בקיץ 18 דירות בפרויקט בקריית שמונה, מהן 10 דירות בהתאם לחוק לעידוד השקעות הון", הוא אומר בשיחה עם חדשות מרכז הבנייה הישראלי. "ברגע שפינו את המשרדים שלנו והעובדים שלי נמצאים כרגע בין ראש פינה לאילת, אנחנו לא מצליחים להמשיך עם הפרויקט בקצרין".
הבעיה העיקרית לדבריו, היא האופק שהמדינה לא מייצרת לדבריו: "קיבלנו נוק-אאוט שהמדינה לא באה ומתדיינת איתנו. מה שחסר לנו כיזמים וכקבלנים, זה לחוש באיזושהי ודאות – האם מכללת תל חי תהפוך לאוניברסיטה, מה יקרה עם תחנת הרכבת בדרום קריית שמונה. אבל אף אחד לא מדבר איתנו, לא מראים לנו חזון ליום שאחרי. אני כיזם, צריך לבנות את התוכניות שלי ל-2025-2026, לראות איפה אני הולך להשקיע. איך אני יכול לעשות את זה? אנחנו בנזק אדיר".
"כולנו נדפקנו", הוא אומר בעצב. "העיר ננטשה. אתה נכנס לשם וזה כאילו אתה מגיע לצ'רנוביל. חוץ מחתולים גדולים, לא רואים כלום. אני שומע מחברים ואנשים שאני בקשר איתם, שהם מחפשים אלטרנטיבה, גם עובדים בחברה שלי. גם אני שמתגורר בשאר ישוב מתחבט עם המשפחה הרבה אם אנחנו רוצים להעתיק את המגורים שלנו למקום אחר. הבנים שלי לומדים בכפר גלעדי – לחשוב שעד 6 באוקטובר יכולתי להיות בפגישה בתל אביב ולהיות רגוע, ועכשיו אני ממש לא שם – כי בית הספר יכול לחטוף נ"ט. חושב אולי למכור את הבית שלנו, אבל אז יורידו לי את המחיר".
-וגם מי יקנה עכשיו בית שם?
"נכון, אבל יהיו כאלה שירצו אולי לשפר את איכות החיים שלהם במקום לדעתי הכי יפה בישראל".
-אתה ממש עם רגל אחת בחוץ?
"אני מתחבט אם נחזור בחזרה. גם החברה. אף אחד לא אמר לי שבגלל שאני חברה קבלנית, בוא ניתן לך עבודות. דווקא מזמיני עבודה, גרעו לי עבודות – למשל בחיפה, כי הם רצו פתרון ולא היה לי לספק להם אותו במצב הנוכחי. כל הסאגה של בואו נחכה עד שתסתיים המלחמה ואז נתחיל לשקם – או כאלה שהזמינו אצלי עבודות והממשלה סגרה להם את הברז, אז גם הם במצב גרוע. כאחד שגר כל חייו בצפון, כשאני באזור צומת גולני (אליו פונה עם משפחתו, א"כ), אני רואה יותר שיש לי יותר עבודות אפשריות, למשל בחיפה שנמצאת משם 40 דקות".
> הצג תגובות