"המגורים בעוטף מספקים מציאות לא הגיונית – לכן העיצובים שלנו שמחים", אמרה לנו מעצבת הפנים שריתה פלד בחודש מאי 2023, בריאיון זוגי עם בעלה, הנדסאי הבניין והמעצב הפנים רון פלד, לאחר מבצע "מגן וחץ" שנמשך כמה ימים נגד ארגון הג'יהאד האיסלמי. "כשאתה חי באי-ודאות, אתה לוקח את החיים בצורה אחרת", הוסיף רון.
שמונה חודשים לאחר מכן, עמוק לתוך מלחמת "חרבות ברזל" וכשזיכרונות 7 באוקטובר חקוקים כל כך עמוק בתוכנו, הדברים שאמרו לנו אז שריתה ורון פלד, מקבלים בחלק מן המקרים משמעות מצמררת.
בני הזוג פלד עברו לפני כ-22 שנה מהמרכז למושב שדה אברהם, שלושה ק"מ מהגבול עם מצרים, צמודים לגבול עם רצועת עזה. שם הקימו משרד לאדריכלות ועיצוב פנים בשם "סטודיו ECHO DESIGN". בהחלט שינוי מרחיק לכת ביחס לחיים לפני כן, במרכז. המעבר לדרום, אמרו לנו השניים בזמנו, נבע מהרצון ליישב את הנגב, למרות חוסר הנוחות והקושי. "כשירדנו לכאן עוד לא התחילו הקסאמים", ציינה בזמנו שריתה. "זה התחיל בצורה לא מדווחת כשנתיים אחרי. ולאט לאט זה הפך להיות שגרה יומיומית שמשמעותה טפטופים של אזעקות ובמקרה הפחות טוב מבצעים צבאיים רשמיים שמשמעותם – פינוי".
ואז הגיע 7 באוקטובר. אלפי מחבלי חמאס והמון מוסת, פרצו את גבולות, חדרו לישובי העוטף ובסיסי צה"ל, רצחו, טבחו, אנסו וחטפו. שדה אברהם ניצל מהטבח, אך תושביו, כמו כל מושבי וקיבוצי העוטף, פונו מבתיהם. גם המשרד של שריתה ורון העתיק את מיקומו למרכז רופין שבעמק חפר, על חמשת עובדיו. בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, מספרים שריתה ורון פלד על התחושות הקשות, ומה יגרום להם לחזור להתגורר בישוב הפסטורלי ממנו נאלצו לעקור.
-אתם מתגוררים במושב שדה אברהם, שאומנם לא ספג את המתקפה הרצחנית, אבל לידכם בחולית נרצחו 17 אנשים ונחטפו ארבעה. איך התחושה הייתה באותם ימים? מה יחזיר אתכם הביתה?
רון: "התחושה באופן כללי הייתה של הפקרות. היא לא תחושה חדשה, כי נדמה כבר ממזמן שכל מה שקורה בעוטף – זה בסדר – כי זה בעוטף. אבל אין מה לומר, ההפקרות הייתה יותר מוחשית וקיבלה הוכחה דה-פקטו בשטח. כדי לחזור הביתה, אנחנו צריכים שהמקום יהיה שקט בדיוק כמו בשאר אזורי הארץ. עד עכשיו זה המקום היחידי שמדינת ישראל התירה שיהיה בו טילים, חדירות ועוד. אנחנו נחזור הביתה כשיהיה ביטחון – אבל לא רק ביטחון פיזי. נחזור הביתה כשכל הקהילה שלנו תחזור. כרגע מעל 30% מהקהילה לא חוזרת. הביטחון הוא גם כלכלי, כי בעלי העסקים הקטנים נותרו עם פחות עבודה בצורה משמעותית. עסקים ניזוקו קשות וחלק מהם ממש מתחילים מאפס".
-בריאיון לנדל"ן ניוז לפני כשמונה חודשים, אמרתם שהמעבר לעוטף נבע מהרצון ליישב את הנגב, ולמרות שלל הסבבים והקשיים, עדיין הייתה לכם שמחת חיים. זה עוד נותר אחרי 7 באוקטובר?
שריתה: "שמחת החיים היא פנימית. היכולת שלה לפרוח תלוי במצע עליו היא יושבת. עברנו 15 שנה של מבצעים באזור ועוד כמה שנים לפני, של אזור לא שקט ולא יציב הסובל באופן מתמיד מהפצצות, הרבה לפני עופרת יצוקה. הצלחנו לשמור על שמחת החיים, כי באופי של בני האדם מי שגר בעוטף הם אנשים של FIGHT (בתאוריה של FFF_FIGHT_FLIGHT_FREEZE, א"כ) .הדיסונאנס בין היופי עוצר הנשימה של הנגב המערבי, הקהילה המקומית, החיים במרחבים האינסופיים – כל אלו עמדו מנגד להתקפות האינסופיות. המדינה הפקירה אותנו וגם לא עזרה כלכלית. עד האירוע הנוכחי, אנשי העוטף לא קיבלו סיוע כלכלי בזמן שנאלצו לעזוב את ביתם לצורך שהות או לינה, למעט מספר ישובים שהסיבה לכך שהם מומנו, תמוהה".
-בזמנו דיברנו על איך למקם ממ"ד באזור בו יש שבע שניות להגיע אליו, ובכלל – על המושג "ביתי הוא מבצרי". האם עכשיו לסל השיקולים האדריכליים, נכנסו אלמנטים נוספים?
שריתה: "סל השיקולים האדריכליים במדינת ישראל לא יכול ואסור שיהיה מושתת על תפיסה הגנתית. ניסינו במשך שני עשורים וגילינו שחוץ מזה שהטילים הופכים לקטלניים ומהירים יותר, דבר שהצריך כל פעם לשנות את מבנה הממ"ד ומאפייניו ואף ייקר אותו – הוצאה 'שנפלה' על האזרח הקטן ולא על הממשלה, הרי ששום דבר לא השתנה. אנו האזור שבו יש לנו שבע שניות להגיע לממ"ד. אם אתה לא קרוב לממ"ד, אתה נשכב ומתפלל".
-"למעט הממ”ד, כשאנו מתכננים בית בעוטף עזה, אנו עושים תחקיר מעמיק על מנת להבין מי הלקוח, לא רק ברמה העיצובית הבסיסית, אלא ברמת הפחד והחשש. עד כמה הבית צריך ויכול להיות פתוח, מהו מפלס החרדה, האם הכל צריך להיות אטום הרמטית, ועוד ועוד שאלות שקשורות לסיטואציה של החיים בעוטף. זו הסתכלות שלמה על המצב". הדברים האלה מתקבלים משנה תוקף אחרי 7 באוקטובר
רון: "לפני מספר ימים שאלו אותי אם עכשיו נוסיף גם שירותים לממ"ד. השבתי בצחוק 'אולי נעבור למגורים תת קרקעיים כי אז בכלל היכולת לחדור למבנה תהיה אפסית'. אנחנו זקוקים לשינוי תפיסתי ביטחוני – לא לשינוי תפיסתי אדריכלי. ביתו של אדם אמור להיות מבצרו – לי מרגיש שהמושג בית עבר תהפוכות. אצל תושבי העוטף והצפון, המושג בית קיבל מימד אחר לגמרי, בגלל שהבית לא היה מבצר וכבר כמה חודשים שהם לא בבית".
-אתם תחזרו הביתה?
"ללא ספק, כתוצאה מהטראומה רבת השנים והרגישות שלנו יחד עם התפיסה שהבית הוא הדהוד של היושבים בו, ברור שבהליך תכנון של הבית מחייב מחקר מעמיק של היושבים בו. בהתאם לפחדים וטראומות אלה – ברור לכולנו למה לאנשים קשה לחשוב על לחזור לגור בבית. אנשים לא מסוגלים פיזית להיכנס לבתים שלהם שמסמלים מעכשיו טראומה והקצנה של חוסר ביטחון פיזי הכי קיומי שיש, לבטח לממ"דים בהם הם שהו לבד בלי חשמל ובלי עזרה, מעל 30 שעות. איך מבקשים מהאנשים לחזור לשם כשהדי המלחמה נשמעים טוב טוב ברקע והמצב – גם אם בשליטת צה"ל? הרי ברור שהמצב רחוק מלהיות בשליטה, או לכיוון פתרון אמיתי סופי".
> הצג תגובות