נדמה כי אין מישהו בישראל שאינו מוטרד מהצורך בפתרונות דיור לאוכלוסייה ההולכת וגדלה בכל רחבי המדינה. האצת הבנייה והקמת שכונות ויישובים חדשים, דורשות השקעה משמעותית בתשתיות, הרי בית לא יכול להיבנות בלי שירותים ואלה אינם יכולים להיבנות בלי פתרונות סביבתיים וכלכליים לסילוק הביוב והפיכתו למים לחקלאות.

הימים של הזרמת השפכים לים או לנחלים עברו כבר מזמן מהעולם, לשמחתנו, ואנו נמצאים כעת בתקופה שבה לפני כל הקמת שכונה, יש לבנות את התשתיות הלאומיות ביניהן מכון לטיהור שפכים – מט"ש. אין בית בלי חיבור לביוב ואין שכונה בלי מט"ש. כמו כן, אין מט"ש בלי מאגר מים שצמוד אליו שמטרתו להשמיש את המים לצורכי חקלאות.

המדינה חייבת להיערך להמשך הגידול הטבעי של האוכלוסייה ולקליטה של עולים נוספים מה שמחייב בנייה משמעותית והגדלת ייצור המזון הטרי לצורכי האוכלוסייה.

ישראל נחשבת בעולם כולו כמובילה בפתרון בעיית השפכים, ועל ידי פתרונות זולים יחסית, הופכת את השפכים למוצר חשוב לחקלאות מתקדמת. החקלאים ויתרו בעבר על מים שפירים תמורת הסדרת השימוש במי קולחין, והמדינה יכלה לדחות ולצמצם עלויות של התפלה בשנים שעברו.

בחוק ההסדרים 2023 החליטה המדינה, ביוזמת מים לישראל – כלל אגודות המים לחקלאות בארץ, בעידוד רשות המים ומשרד האוצר, להתייחס למט"ש כתשתית לאומית ולהרחיב הקמת מתקני תשתית אלה ולהצמיד אליהם מאגרי מים בסמוך. מאגרים אלו יכילו את המים שעברו טיהור לצורכי חקלאות וגידול תוצרת, תוך שהם משמשים פתרון רווחי לכל הצדדים.

היתרון בהקמת מאגרי המים לחקלאות הוא כפול: מצד אחד, העיר יכולה להתפתח הודות לפתרונות ביוב שאינם פוגעים בסביבה, ומצד שני, בהתאם להחלטת שר החקלאות, החקלאי יוכל לקבל מי קולחין בעלות נמוכה, על מנת לאפשר לחקלאים לייצר תוצרת מקומית טרייה ואיכותית, כזו שכולנו הבנו את חשיבותה לפני כשלוש שנים כאשר הקורונה פרצה לעולמנו ומדינות החליטו להשאיר אצלן את התוצרת החקלאית שגידלו.

רשות המים הציגה לאחרונה תוכנית לאומית בהיקף של למעלה מחמישה מיליארד שקלים להולכת מי הקולחין לאזורים שאין בהם קולחין, ויש לאשר את התוכנית בהקדם. ללא הסיוע הכספי, החקלאים לא יוכלו לעשות שימוש חוזר במים ומדינת ישראל תיפגע כמו גם תוכניות הצמיחה. השימוש במי הקולחין הוא אינטרס של העיר ולא רק של החקלאות והחקלאים.

הגיע הזמן שהמדינה תוביל מדיניות בכל מה שקשור לחקלאות ולחקלאים ותקצה לשם כך את המשאבים. החקלאות היא אינטרס ציבורי ויעד לאומי, ולא עסק פרטי של החקלאים, ולכן הם הפתרון ולא הבעיה.

חשוב לזכור, מאחר שהחקלאים מיצו את השימוש במים שפירים, הם חסכו למדינה כסף רב, לכן ההוצאות בהתפלת מים לא יכולות להיות מושתות על החקלאים כחלק ממחירי המים. אנו נמצאים בצומת דרכים שבה הצורך בסילוק מי קולחין משרת את העיר ולא רק את החקלאות. אם הממשלה לא תסייע לחקלאים, הם לא יוכלו לעשות שימוש במים אלו, והעיריות יידרשו להתמודד עם בעיית מי הקולחין.

מוטב כי ממשלת ישראל תקבל החלטות על הייעדים של החקלאים, הן בייצור תוצרת חקלאית טריה והן בנושא סיוע בטיפול בשפכים, ותסייע להם לעמוד במשימות שמוטלות עליהם.

איתן ברושי הוא יו"ר ארגון "מים לישראל' – אגודה שיתופית חקלאית המאגדת תחתיה צרכני, מפיקי וספקי מים, הן לחקלאות והן לצריכה ביתית, הפועלים במרחבים החקלאיים-כפריים