השבוע השלימה חברת אקסטל את רכישת קרקעות אדמות הפטריארכיה בירושלים, מקבוצת ניות, תמורת 750 מיליון שקלים, לא כולל מיסים ועלויות נוספות. מדובר בעסקת ענק הנחשבת לאחת הגדולות ביותר ב-100 השנים האחרונות בירושלים, כשנה לאחר שנחתם הסכם עם קבוצת ניות לרכישת הקרקע בשטח כ-520 דונם.

הקרקעות נמצאות בשכונות טלביה, רחביה וניות, ועל פניו מדובר בעסקה יוקרתית ומשתלמת מאד עבור המוכרת – קבוצת ניות, ועבור הרוכשת – אקסטל של גארי ברנט. ואולם, מזה שנים חוששים מעל 1,000 משפחות שלהן דירות בשטחי הכנסייה, לעתידם היות שהם רכשו דירות שהוחכרו לכנסייה בשנות ה-50 לתקופה של 100 שנה, שיסתיימו בעוד כדור.

ראש עיריית ירושלים משה ליאון, נוקט בעת האחרונה בגישה מרעננת על פניו – כשהחליט להתנגד למהלכים של רמ"י שעשויים לפגוע בשטחים פתוחים וביערות בתחומי העיר, והוא גם מתייצב לצידם של הדיירים בשטחי הכנסייה שנמכרו כעת לאקסטל.

אמש הצהיר ליאון כי הוא יתייצב "לימין החוכרים תושבי ירושלים. מדובר בשאלה לאומית ולא בשאלה של זכות קניינית רגילה. עיריית ירושלים תפעל על מנת להגן על זכויות החוכרים. אני מתכוון לקחת חלק במציאת פתרון למען החוכרים וכבר פניתי בעניין לקק"ל ולממשלה. ככל שממשלת ישראל וקק"ל יפעלו לטובת פתרון, שלא על חשבון החוכרים, הן ימצאו בעיריית ירושלים ובי שותפים פעילים ובעל יכולת והשפעה לצידם".

החיים הקשים שמתוכננים לרוכשת הקרקעות

מה שלא אומר ליאון, אבל סגנו יוסי חביליו, יו"ר רשימת האיחוד הירושלמי, לא מסתיר, הוא שהעירייה צריכה ואולי אף מתכווננת לעשות חיים קשים לתוכניות של אקסטל למתחמים שנרכשו. עד כמה קשים? בסופו של דבר, התוכניות עשויות להיתקל בקשיים בוועדות התכנון העירוניות, שם הן יקבלו ברקס. בהמשך, לעירייה יש גם כוח בוועדה המחוזית.

המהלך נראה ברור: עד שלא ימצאו פתרונות לבעלי הדירות במתחמים אלו, העירייה נדרשת לא לאשר תוכניות. כבר פורסם בעבר כי היזמים הקודמים שרכשו לפני כעשור את הקרקע, ניות, פנו לדיירים והציעו להם לרכוש את הבעלות על הקרקע עליה ממוקמים בתיהם, ב-38% משווי הדירה. יש לזכור כי הדיירים כבר רכשו אי-שם לפני עשרות שנים את הקרקע בכסף מלא, וכעת למעשה נדרשים לשלם כ-1-1.5 מיליון שקלים לכל בית אב. אחד הדיירים אמר לפני מספר חודשים לאתר חדשות מרכז הבנייה, כי ככל שהזמן הולך ועובר, היזמים מעלים את גובה הדרישה, והדיירים – רובם לא אנשים אמידים, וכולם אובדי עצות.

כך מתכוונת העירייה "לשכנע" בכלים העומדים בפניה, את היזם החדש, להסדיר את מצבם של כ-1,100 בתי אב שחיים שנים באי-ודאות. בהודעת אקסטל מתחילת השבוע, נמסר כי "היא שואפת להגיע להסכם הוגן וקבוע עם קק”ל ועם הדיירים השונים לטובת קידום פרויקטי פינוי-בינוי על הקרקע שנרכשה. החברה מתכוונת לנהל מו”מ עם כל הצדדים המעורבים, ובפרט עם הדיירים לטובת מציאת פתרון מקיף והוגן לדברי החברה, שעשוי לכלול חתימה על הסכמי מכירה והעברת הבעלות". בעירייה אומרים: הוגן זה לעמוד בדרישות ההוגנות של הדיירים.

המכתב של סגן ראש העירייה

חביליו, חבר בקואליציה של ליאון אך גם מתמודד בבחירות לראשות העירייה שיתקיימו בעוד כחודש וחצי, מאמין כי העירייה לא פעלה מספיק, ואף פחות מכך, בכל סוגיית קרקעות הכנסייה. הבוקר שלח חביליו מכתב לראש העירייה ובכירים נוספים, בו כתב: "בשנים האחרונות נחשפו בירושלים עשרות עסקאות מכר של כנסיות שונות (היוונית -אורתודוקסית, הקתולית, הארמנית ועוד) לגופים עסקיים עלומים השוכנים במקלטי-מס ברחבי הגלובוס. עסקאות המקרקעין הללו, שבמקרים רבים 'נמכרו בנזיד עדשים', יוצרות בעיה כלכלית וחברתית קשה לאלפי המשפחות החוכרות השוכנות על הקרקעות. משפחות אלו עומדות בפני שוקת שבורה מזה שנים. מחד, הן שילמו מחיר מלא על דירותיהן, ומאידך, עומדים יזמים אשר חותרים להרוויח אלפי אחוזים על הקרקע ומאיימים לפנות את המשפחות עם תום הסכמי החכירה. תופעה זו הפכה למגפה של ממש בירושלים, ובמסגרתה ערך הדירות קפא, חוסר הוודאות התכנוני והמשפטי עולה, ומצוקת המשפחות הירושלמיות זועקת לשמים".

"הפתרון הנכון לדעתי", ממשיך חביליו, הוא "חקיקה שתפתור את הבעיה, תיתן פיצוי סביר ליזמים ותסדיר את מעמד החוכרים שהינם חוכרים לדורות ששילמו מחיר מלא עבור דירותיהם. אני הייתי מצפה שעיריית ירושלים תעמוד לצד תושביה, ותפעל מול ממשלת ישראל לקידום פתרון כזה, אולם לצערי דבר לא נעשה בחמש שנים האחרונות ובכלל. לא על ידי הממשלה, ולא על ידי העירייה. בחלק מהקרקעות, הפתרון יכול להינתן גם על ידי הקרן הקיימת לישראל, אולם שוב, למיטב ידיעתי בחמש השנים האחרונות לא הייתה שום התקדמות בעניין זה".

וההצעה: "אני סבור שראוי שעיריית ירושלים תקשה ככל יכולתה, כמובן ככל שהדבר ניתן על פי הדין, על יזמים שרכשו 'קרקעות כנסייה' כל עוד לא נפתרה בעיית החוכרים. ממש בימים אלה, מקודמות שתי תוכניות של יזמים שרכשו קרקעות כנסייה באזור סן סימון ובאזור גבעת התנ"ך, אשר מקדמים את התוכניות באמצעות חברת "קרונטי אינבסטמנטס הולדינגס לימיטד". חביליון מתייחס לתוכנית "מלון מצודת האייל" בסמוך לכנסייה הסקוטית ולתוכנית מתחם סן סימון. "אני פונה אליכם בדרישה לעצור ולעכב את קידום תוכניות אלה, וזאת עד לאחר הסדרת נושא קרקעות הכנסייה ומעמד החוכרים בהן", המשיך חביליו, "כך שלא יהיה מצב בו משפחות יהיו בסכנה של פינוי מביתן או מצב בו המשפחות אינן יכולות לממש את הנכס, ובאותה עת, עיריית ירושלים מסייעת ליזמים להרוויח הון עתק מקרקעות הכנסייה".

לחביליו ברור שעשויה להיות בעיה משפטית בהתנהלות כזו, אולם על העירייה למצוא דרך לפעול לטובת התושבים: "נימוק נוסף להימנע מקידום כל התוכניות על 'קרקע כנסייה' הינו העובדה שהציבור אינו יודע מי היזמים האמיתיים ומי עומד מאחורי החברות העלומות שרכשו את הקרקעות ומגישות את התוכניות. אני חושב שדבר זה יכול להוות סיכון בטחוני, ובכל מקרה מדובר בנימוק לגיטימי שלא לקדם את התוכניות ולא לדון בהן. כנראה שלא סתם היזמים האמיתיים מבקשים להסתתר".

קיצור תולדות הבלגן

אי-שם בשנות ה-50, חכרה קק”ל 520 דונם בשלושה הסכמים שונים, מהכנסייה היוונית אורתודוקסית, לפרק זמן של כ-100 שנים. על השטח הזה ממוקמים כמה מהאייקונים הירושלמים המוכרים ביותר, בהם מוזיאון ישראל, חלק מבית הכנסת הגדול, ומלונות ענבל, דן פנורמה ופרימה.

ב-2016 השלימה הכנסייה בכמה פעימות את מכירת השטח לחברת “ניות קוממיות”. הסיפור הגדול כאמור הוא אותם 1,100 בתי אב שחוכרים זה עשרות שנים את הקרקע מקק”ל, ולפני מספר שנים אותה קרקע עברה לידיים פרטיות. חששם של בעלי הדירות הוא כי הפיכת הקרקע לפרטית, עשויה להוביל לאיבוד נכסיהם עם תום תקופת החכירה.

השבוע אמר המטה לחכירה הוגנת שמייצג את תושבי השכונות, כי “השלמת העסקה מאפשרת לחברה זרה להשתלט על שכונות שלמות בירושלים שבהם מתגוררים אלפי אנשים, ולאיים בגירושם מבתיהם. בכל העולם המערבי החוק אוסר על כך ורק בירושלים המדינה וקק״ל שותקות ולא נוקפות אצבע ומותירות את החוכרים טרף לספסרי קרקעות. זאת בניגוד להתחייבויות של קק״ל והמדינה להגן על החוכרים. ממשלת ישראל קק״ל ועיריית ירושלים מחלקות את ירושלים לכל המרבה במחיר”.