לכאורה היכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל הוא פרויקט עם נרטיב לקוני, כפי שמתואר למשל בוויקיפדיה: "…הוקם על ידי משרד הביטחון להנצחת זכרם של כל חללי מערכות ישראל בהגנה על הארץ ומחוצה לה מאז שנת 1860 ועד היום. ההיכל החליף את רחבת הטקסים המרכזית בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בה התקיימו עד שנת 2016  טקסי יום הזיכרון המרכזיים בהשתתפות ראשי המדינה. ההיכל נחנך רשמית ב-30 באפריל 2017 ונפתח לקהל מספר חודשים לאחר מכן".

אבל זה כמובן "לכאורה". בעת הזו, כשנדמה שלעולם נחיה על חרבינו, היכל הזיכרון בהר הרצל, שתכנן משרד קימל אשכולות אדריכלים בשיתוף עם קלוש צ'ציק אדריכלים, הוא ההמחשה המובהקת ביותר לאדריכלות ישראלית בקונטקסט מקומי ריאליסטי ומצמרר במיוחד.

כאשר הוטלה משימת התיכנון על האדריכל איתן קימל, היה זה פרויקט נוסף מסדרה של פרויקטים לאומיים שמשרדו התמחה בהם במהלך השנים. הפרוגרמה הגדירה למעשה שלושה תחומים שזכו למענה בתכנון והקמת היכל הזיכרון. הראשון הוא הצורך הנרטיבי שלנו כעם לספר את סיפורה של מדינת ישראל ושל הבנים שנפלו על הקמתה והגנתה. מענה השני הוא הצורך בהנצחה לאומית כוללת, שעם השנים הגיעה מציבור המשפחות השכולות, נוכח העובדה שעד להקמת ההיכל לא היה בארץ אתר המזכיר ומנציח את כל חללי צבא ההגנה לישראל. באנדרטאות ובאתרי ההנצחה החיליים או המקומיים, מוזכרים רבים מן הנופלים, אך ישנם אלפים שאינם מונצחים באף אחד מאתרי ההנצחה. הצורך השלישי נבע מצורך הטקסי כאשר במהלך השנים, הפך הר הרצל לאתר ביקורים ממלכתיים אותו פקדו ופוקדים ראשי מדינות ואישים המגיעים לישראל מרחבי העולם.

האתגר המרכזי שעמד בפני האדריכלים, היה לזהות את האופן הנכון ביותר להביע באמצעים אדריכליים, את עוצמת החוויה המתאימה למעמד ההנצחה. במהלך השנים עבר הפרויקט תהליך של אבולוציה הבשלה והעמקה עד שהגיע לתכנון הנוכחי. ההיכל חפור בהר מעליו מתנשא הר האבן. הוא פתוח לשמיים והאור הטבעי משמש בו ככלי להעצמת החוויה. בהיותו מנותק מסביבת העיר הרועשת, שוטף האור את החלל ויוצר ניתוק מוחלט מהעולם החיצון, תוך שהוא מייצר תחושה של התייחדות עם כאב השכול ועם זיכרון הנופלים.

האלמנט המרכזי זכה לכינוי "פעמון האור" והוא מרחף מעל ההיכל. מדובר באתגר הנדסי שתוכנן יחד עם טובי מהנדסי הפיתוח של צה"ל, על מנת לייצר פתרונות קיצוניים וחדשניים המצליחים כמעט ולסתור את כוח המשיכה.

בהיקפו הרדיאלי של ההיכל, עומד קיר השמות ובו חרוט שמו של כל אחד מהחללים על לבנת זיכרון אחידה. הקיר שאורכו כ-260 מטר, מתחיל מהכניסה להיכל, מקיף ועוטף אותו ומוביל את המבקר במסלול ספירלי עד ליציאה בגג המבנה. לבנת ההנצחה האישית, שהיא נרטיב אדריכלי מרכזי בהיכל, ממחישה את חשיבותו של כל אחד מהנופלים למען ביטחון ישראל. ביחד הם בונים את הקיר כולו – כפי שמדינת ישראל קיימת בזכות כל אחד ואחת מהם.

ההנצחה האישית, לצד העוצמה הטמונה בהרכבת כלל הלבנים לכדי קיר גדול, ממחישה את היחס שבין השכול האישי לאבל הלאומי ומעידה על חלקו של כל חלל בבניין הארץ. "היה לנו חשוב להעניק לכל אחת מהמשפחות השכולות את המקום שלה, המשמר את זכרו של הבן שנפל, ובה בעת מסמן באופן ברור את המחיר ששילמנו, כמדינה, בכדי לחיות כאן בביטחון", מסביר קימל.

לדבריו, "פרויקט היכל הזיכרון הלאומי היה עבורנו אתגר עצום והיה נתון לפרשנויות שונות לנושא בחירת הדרך הנכונה להכלת השכול האובדן והזיכרון. במקביל הייתה זו הזדמנות להתמודד עם אתגר שהוא הרבה מעבר לארכיטקטורה – פרויקט הנושא עימו מטען רגשי עמוק, בהיבט האישי והלאומי".

סביב פעמון האור, נמתח "קיר השמות" בהיקף הרמפה הסובבת בהיכל. על כל אחת מ-25 אלף הלבנים המרכיבות את הקיר הארוך, מונצח שם של נופל ותאריך נפילתו. כל לבנה מוארת בתאריך הנפילה.

כלפי חוץ, גג המבנה משחזר את טופוגרפית ההר בקווים רכים של אבן ירושלמית ומשתלב בנוף של בית העלמין הסמוך. על קצה הר הרצל, מקום משכבו של חוזה הציונות ואתר ההנצחה הלאומי של ישראל, ההיכל חולק כבוד למקום המבודד והשקט שבו הוא הוקם.   הפרויקט זכה במספר פרסים בינלאומיים יוקרתיים, בהם פרס RIBA הבריטי ופרס DEDALO MINOSSE האיטלקי. 

מתוך מחשבה פרקטית, נעשתה בחירה להעניק לבנה אישית לכל אחד מהנופלים, אך נדרש היה למצוא את הדרך הנכונה להתמודד עם הצורך לשמור את קיר השמות מעודכן, מתוך הבנה מצמררת שמספר חללי צה"ל ילך ויגדל.  

קימל מאשר בצער שהמבנה מותאם להכלת כמות לא נתפסת של שמות בפרק זמן קצר. "כשנחנך ההיכל ב-2017 ומתוך מודעות למציאות הישראלית, תוכנן המבנה כהיכל שמכיל בתוכו את הימים שיבואו ואת השמות שעוד יתווספו אל קיר השמות. בימים אלו של לחימה לצד השכול, קיר ההנצחה ממשיך לדאבוננו לגדול ומאז 7 באוקטובר, נחרטו שמות של עוד מאות חללים נוספים מצה"ל, משטרת ישראל, שב"כ וחברי כיתות הכוננות, שנפלו במהלך הקרבות. הדרך בה תוכנן ההיכל והאופן בו על פי תכנון פרמטרי חדשני, מיושמת האבן במרחב – מסמלים את עוצמתה של ישראל ככל שמתרבים השמות, וזוהי גדולתה של ההנצחה באדריכלות המותאמת לה".

היכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל

אדריכלות: קימל אשכולות אדריכלים (בשיתוף קלוש צ'ציק אדריכלים).

אדריכלים אחראיים: איתן קימל, לימור עמרני

לקוח:  משרד הבטחון, אגף משפחות והנצחה

קונסטרוקציה: חיים ויחיאל שטיינברג מהנדסים

קבלן מבצע: גרין מבנים