לפני כחודש סיים אדריכל ינון בן דוד שירות של תשעה חודשים במילואים, כחבר בכיתת הכוננות ביישובו נטור בדרום רמת הגולן, לא רחוק מגמלא ורמות. הייתה זו תקופה מאתגרת, בו העסק שיצר ב-10 אצבעות, ניסה לתפקד גם כאשר הבוס שלו לא היה זמין במאת האחוזים עבורו.
"הייתי תשעה חודשים במילואים. להיות בכוננות כל הזמן, שמירות, אימונים. מהסדיר אני לא זוכר אותי במוכנות כזאת – ירי ואימונים כמו שעשינו בסדיר", הוא מספר בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי.
בן דוד למד אדריכלות במכללת תל חי, לא רחוק מהאזור אותו הוא כל כך אוהב. הוא גרוש בן 40 ואב לשלושה ילדים. עם סיום לימודיו, עבד כשכיר בכמה משרדים, עד שב-2014 פתח משרד עצמאי שבשנים הראשונות שלו, התמקד בעבודות לבתי קרקע ברמת הגולן ועמק הירדן. "לאט לאט התחלתי לעבוד גם באזור חיפה, ולפני ארבע שנים פתחנו את השלוחה בכפר סבא, במקביל למשרד ברמת הגולן שעובד במתכונת יותר מצומצמת, כאשר גם העבודות על פרויקטים ברמה כבר נעשים בכפר סבא. עכשיו אנחנו עושים אדריכלות בכל הארץ – בצפון כמובן, וגם במרכז ובירושלים. מגיעים אלינו בעיקר אנשים שיש להם מגרשים שמאפשרים את המשחק על הקרקע. אפילו בתל אביב יש לנו פרויקט של חצי דונם עם גינה גדולה. אנשים שמגיעים אלינו אלה אנשים שיש להם מגרשים, שיש עם מה לעבוד".
כיום הוא מעסיק שבעה עובדים, ועד המלחמה זמן ההמתנה לתחילת עבודה עם לקוח עמד על ארבעה לשמונה חודשים. בעקבות המלחמה, "היו פחות פגישות היכרות, וגם פחות סגירות".
להתאים את הבית לסביבה
המשרד של בן דוד מתמחה בבתים צמודי קרקע ומיוחדים. "אנחנו עושים בעיקר אדריכלות לבתי קרקע ווילות בכל הארץ, שמחפשים את הפרויקטים המעניינים, מבחינת המגרש, הנוף והטופוגרפיה".
-זה מתקשר למקום בו גדלת, רמת הגולן, נכון?
"זה מביא מאד את הדבר הזה שגדלתי בו. אני לא לוקח את רמת הגולן כרמת הגולן לפרויקטים שאני עובד עליהם, אבל כן לוקח את הטבע ומתאים לשפה של הלקוח ולסביבה. היא שואבת מוטיבים מרמת הגולן – אבן וקשתות, אבל לא אעשה בית מאבן בזלת במישור החוף כמו שאני מתכנן בגולן. צריך לעבוד עם הנוף, האוויר, השמש, הטופוגרפיה ולרוץ עם זה. איך למשל האור נכנס לבית, איך הוא עובד נכון. אני עובד עם אדריכלי נוף וחשוב לי שהגינה והצמחייה יתחברו לאזור בו נמצא הבית".
"האדריכלות שלנו לא מנסה בכוח להיות מפוארת יחסית, לא מנקרת עיניים. היא כן נובעת מהתנאים של המגרש, מתוך הרצונות של הלקוח. זו השפה שלנו. יש לנו הרבה לקוחות מעולמות ההייטק, לקוחות שרכשו נחלות. בדרך כלל מי שמגיע אלינו אלה כאלה שמכירים את המשרד, את השפה שלנו, קראו עלינו. אם פעם היו מגיעים הכל מהכל, היום הם מאד ממוקדים. מנהלת המשרד עושה שיחה מקדימה על השפה שלנו, התקציב.
"באים אלינו גם בעלי דירות שנעצב אותן לפי השפה שלנו, למרות שעיקר הלקוחות שלנו הם בעלי קרקע. יש לנו גם מחלקת עיצוב פנים במשרד. אז פונים אלינו, ואנחנו מנסים לשלב את זה אצלנו, מבחינת החומר, השפה והזרימה".
-למה להתמקד רק בווילות וצמודי קרקע?
"היו לנו גם כמה דברים ציבוריים כמו בית מלון על הכנרת שמחובר לטבע עם 60 חדרים. אני מאד מכוון את זה שניקח את היכולות שלנו גם לדברים יותר ציבוריים – כמו תיירות מיוחדת. לפני המלחמה תכננו את 'דג על הדן' – עיצוב של המסעדה ושל מעדנייה, כולל הדמיות. בגלל המצב, זה נתקע".
-אתם פעילים מאד באזור שנמצא עכשיו במצב לא פשוט
"יש לנו פרויקט ביסוד המעלה שממשיכים לבנות אותו בזמן המלחמה. יש הרבה לחץ אצל המשפחה שבונה את הבית ביסוד המעלה סביב המלחמה. היה פרויקט במנרה אחרי היתרים, שניה לפני תחילת בנייה, ובגלל המלחמה הוא נתקע והלקוחות עזבו לדנמרק. הבעל היה הייטקיסט בן קיבוץ מנרה, שעשה חצי שבוע בתל אביב וחצי במנרה. מרגישים מאד את הלחץ בצפון. בני הזוג אמרו שהם לא חושבים שהם יחזרו לשם".
-איך אתה מתנהל מול משפחות שרוצות להקים בית בצפון, כבר יש היתרים ואז הכל נתקע?
"לאורך כל התקופה הזאת צריך להיות מאד רגישים. אתה רואה אנשים בלחצים כאלה שאתה לא מכיר. צריך להיות יותר סבלניים. גם לי יש את התחושה הזאת – אנחנו כן באזור מלחמה. הילדים שלי גם חיים כאן. יש תחושה של חוסר ודאות.
"מצד שני, חייבים להמשיך. אני כן מאמין שאחרי התקופה הזאת, הצפון יהיה טוב ויפרח. זה מה שאני מנסה לשדר ללקוחות שלי – וגם לילדים שלי. בעצם, לכל מי שאני פוגש".
"החיים במרכז נמשכו"
-איך זה לנהל עסק כאשר הצפון תחת מלחמה, ואתה מנהל אותו בשלט רחוק כאשר חודשים ארוכים היית בכלל במילואים?
"המשרד יחסית רחוק מאיפה שאני גר. הקשר במשך השבוע הוא עבודה בשלט רחוק – גם בזמינות שלי וגם במרחק. זה לא שאני קופץ למשרד בכפר סבא בכל יום. גם הבנות במשרד נתקעו על הרבה פרויקטים. בהתחלה הייתה יותר הבנה מהלקוחות, אבל אחר כך היו כאלה שהתחילו לאבד את הסבלנות, כשהייתי במילואים. במרכז החיים המשיכו. אחרי שלושה חודשים, התחלתי לנסוע למשרד בכפר סבא פעם בשבוע, ובשאר השבוע הייתי בצפון והתאמנו וביצענו שירות מילואים.
"באיזשהו שלב התחלתי להבין שהעסק מתחיל להיות במקום לא טוב מבחינת לקוחות. גם היה לי מאד קשה לגייס את עצמי להביא פרויקטים, לתכנן. זה לא מאד זרם במציאות ההזויה שהיינו. השילוב הזה של מילואים ומלחמה ובמקביל שהחיים ממשיכים – היה קשה. כשהשתחררתי לפני חודש הייתה אנחת רווחה גדולה. התחלתי להיות זמין והרבה יותר במשרד, וגם החשק ליצור חזר".
-7 באוקטובר והמלחמה עצמה, הביאו איתם גם בקשות חדשות מצד לקוחות?
"לקוחות מתייעצים ומבקשים אופציות לחדרי מילוט או חדרים נסתרים בגלל החשש ממה שהיה. רוצים בתים עם מקומות מסתור. הכי הזוי היה לי בשבוע האחרון בבית שנמצא כבר באמצע הבנייה, כאשר הלקוחה התקשרה אליי ושאלה מה הסיכוי שנעשה בקצה של המגרש איזה בונקר קטן שאפשר יהיה להיכנס אליו אם יקרה משהו. אמרתי לה שאין מצב, צריך היתרים. ממש בתוך הבנייה היא חשבה איך היא חופרת בונקר כזה.
"במרכז הארץ באו אליי לקוחות מקיבוץ נחשונים ושאלו איך אפשר יהיה להגיע אל מתחת לחנייה למעין חלל שישמש מסתור. ביקשו ממני דלתות נסתרות מהמטבח למזווה".
-אתה חש איזה שינוי בתקופה האחרונה, נכנסות יותר עבודות?
"באופן קבוע אני משתדל לעבוד יחסית על פחות פרויקטים, אבל עם תקציב טוב ושיהיו פרויקטים מעניינים. כרגע מרגישים שיש התעוררות, אצלי וגם אצל הקולגות, אבל אני לא רוצה לשנות את האסטרטגיה שלנו. אני שומע את זה מכל התחומים בענף את התחושה – בהתחלה הרבה פחות פניות והרבה פחות סגירות, ובחודש האחרון התעוררות. כמות הפגישות שהיו לי בשבועות האחרונים והרלוונטיות של הפרויקטים עלתה".
-אז האסטרטגיה היא פחות פרויקטים בתקציבים גדולים יותר?
"בשנים הראשונות תכננתי המון, אבל בשלוש השנים האחרונות הפחתנו בכמות הפרויקטים והעלנו את האיכות שלהם. הצוות הרבה יותר זמין לפרטים הקטנים. אין מצב שאקח משהו שלא מעניין אותי. מראש הלקוחות ידעו שיצטרכו להמתין כמה חודשים עד שנתחיל לעבוד, והם גם ידעו את המחיר. ולמרות המצב שהיה בחודשים הראשונים של המלחמה, אני מאמין שנסגור את השנה בצורה טובה".
-יש עבודות בחול?
"זה משהו שכמעט יצא. היה משהו שתוכנן להתבצע ביוון – אבל זה הוקפא. מרגיש שזה הולך להגיע, וזה יגיע. כמו שהיינו בצפון ורציתי להגיע למרכז, וזה הגיע, גם זה יגיע . זה עניין של עבודה קשה".
> הצג תגובות