ענף השיפוצים גוסס מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". הענף, שרוב רובו התבסס על כוח אדם פלסטיני, נותר ללא עובדים, ללא יכולת לבצע עבודות, ובתקופה שגם כך מצב הרוח הלאומי ירוד, והלקוחות פונים פחות לבצע שיפוצים נרחבים בבתיהם.

ועולם, עבודה עדיין קיימת, רק היכולת לבצע אותה נפגעה קשות. ללא פועלים פלסטינים, אומרים גורמים בענף, אין לו יכולת לפעול, בעיקר לאחר שגם הבינו שם שאין אפשרות להתבסס על פועלים זרים ויקרים מאד. הפיתרון בשטח, כך נראה, בעייתי, אבל הוא כורח המציאות עבור אותם קבלני שיפוצים שקורסים כלכלית.

מבדיקה שערכה התאחדות קבלני השיפוצים בקרב 180 חברים, עולה כי 20% מהם כבר החזירו עובדים פלסטינים ישנים שלהם לעבודה בישראל אחרי חג הפסח, ללא היתר כניסה לארץ. המצב כיום הוא שהמדינה אוסרת כניסה של עובדים לענף, אך מחדשת להם את רישיון העבודה. למעשה, הרישיון מחודש כאילו העובדים עובדים כרגיל, למרות שבפועל חל איסור להעסיק אותם.

כבר לפני שבועיים אמר יו"ר התאחדות קבלני השיפוצים ערן סיב לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, כי "8,000 פלסטינים יוצאים לעבוד בתוך הישובים ביהודה ושומרון, עוד 10,000 יוצאים לאזורי תעשייה מבודדים, ועוד 8,000 יוצאים למפעלים חיוניים. כלומר מעל 25 אלף כבר עובדים עבור ישראלים. אבל כלפינו יש התעלמות מחולטת". על הניסיונות של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה אייל סיסו, לשכנע את הממשלה לאשר כניסת פועלים פלסטינים לישראל אחרי בדיקה מעמיקה של שירותי הביטחון, אמר סיב: "סיסו מנסה לזעוק את זעקתנו, וזה לא מובן מאליו".

כעת תוהה סיב "למה לא לעזור לענפים שקורסים כמו השיפוצים? השיפוצים נהפכו לנחלתם של עשירים בלבד, זה מה שהממשלה רצתה? המחירים עלו ב-30% בגלל המחסור בעובדים, הממשלה נכשלה כישלון חרוץ ביחס ובעזרה לענף בשיפוצים".

בסקר שנערך לקראת פסח, עולה כי 53% מקבלני השיפוצים העידו כי הם מתכוונים להעסיק בקרוב עובדים פלסטינים, בין אם יאושר הנושא בממשלה או לא. 24% ענו שרק במקרה של אין ברירה – הם יעסיקו עובדים מהשטחים, ואילו 23% הצהירו שלא יחזרו להעסיק עובדים פלסטינים יותר.

מאידך, בגזרת הלקוחות נרשמת התנגדות להחזרת הפלסטינים לשיפוצים בישראל. מעל 58% מהקבלים ענו שהלקוחות ביקשו לא להכניס לביתם עובדים פלסטינים, ואף דורשים זאת במעמד חתימת הסכם העבודה. 23.7% ענו שהלקוחות לא ביקשו זאת.