בעוד תחום המשרדים מראה סימנים של רוויה, הרי שענף התעשייה משווע לשטחים רבים – עם התגברות הביקושים למתחמי תעשייה קלאסיים, לצד מרלו"גי ענק ודרישה לחוות שרתים למשל. הביקושים והדרישות מתנקזים בסופו של דבר לשולחנות (ומחשבי) האדריכלים שצריכים להתמודד עם המשימות שעל הפרק. נכון שתהליך העבודה אינו שונה בהרבה מתהליך העבודה על מבנים ציבוריים. חלק גדול מהאתגרים העומדים בפנינו אינם ייחודיים לתחום התעשיה, והם משותפים לכל האדריכלים ללא קשר לסוג הפרויקט עליו אנו עובדים, אז מה בכל זאת הופך אותו לכל כך מאתגר?

אתחיל בסיפור קצר שמשקף את נושא התעשיה ומלווה את תהליך התכנון לאורכו. ב-2011 הוזמנו למכרז של חברת סודהסטרים הישראלית לבחירת אדריכל. סודהסטרים, שהפכה לגלובלית, חטפה בזמנו הרבה ביקורת מארגון האנטי-ישראלי BDS ובניגוד לרצונה, היא הבינה שהיא צריכה להעתיק את מקומה  ממישור אדומים שמעבר לקו הירוק. מדובר על חברה שהיא שילוב של תעשיה כבדה בתחום המתכת והפלסטיקה, אבל היא משווקת וחושבת כחברת הייטק.

במהלך שיחות ההכרות עם סמנכ"ל התפעול של החברה, עוד לפני תחילת העבודה התכנונית, נאמרו לנו שני משפטים שנצרבו בזיכרון וממצים את המסר שמאוד אופייני לתעשייה. הראשון: "כל מה שאני צריך כדי ליצר זה לול". ואילו המשפט השני היה: "כל דקה שעוברת ואין לי איפה ליצר, אני מפסיד כסף". שני אלו מתייחסים לחלל, לזמן ולתקציב – או כפי שעדה כרמי (מייסדת המשרד) מכנה אותם – הפשטני, הפרובלמטי והפרגמטי. העוצמה בשילוש הקדוש הזה הוא ההבדל בין הגישה לתכנון בעולם התעשיה לבין תכנון בתחומים אחרים, והם משאירים את חותמם לאורך כל תהליך התכנון והביצוע.

החלל – "הפשטני"

לצערי, לעיתים קרובות בבנייני תעשייה, ההיבט הטכנולוגי גובר על הצורך האנושי. החלל שנוצר במפתחים גדולים ובגובה של שתי קומות ויותר, מייצר מקום שמכונות ומערכות מסונכרנות נפלא, אך האדם הולך בהם לאיבוד. צריך במקביל ליצר קנה מידה אנושי ודרך משותפת שמקשרת בין כל החללים כדי לאפשר לעובדים להרגיש בטוחים בסביבה של המכונות, ואת החללים הגבוהים צריך לנצל לכניסת של אור טבעי.

תכנון מבני התעשייה מייצג את הקשר ההדוק ביותר בין הנדסה ואדריכלות, מאחר ומרבית המרכיבים הקונסטרוקטיביים בתוך המבנה ומחוצה לו, גלויים לעין. מרכיבים אלו יוצרים סדר גאומטרי משלהם, המהדהד בחלל האדריכלי, והקשר בינם לבין חומרי המעטפת ומקורות האור הטבעי, מתבטא בכל פרט ומשפיע על קנה המידה ותחושת החלל. ניתן לתכנן מבנים אלו כך שישדרו צניעות, קלות ותחושת מקום מיוחדת, למרות המערך הפונקציונלי המוכתב מראש.

תקציב – "הפרגמטי"

המכשול הכי מתסכל הוא כנראה התקציב. אנחנו נתקלים לעתים קרובות בהגבלות עלויות הפרויקט ובשינויים תוך כדי תכנון שמשפיעים על תקציב הבנייה. האסתטיקה של הבניין נדחקת למטה בסדר העדיפויות של הלקוח או של מנהלי ההקמה והתפעול. הגבלות תקציב ומידע הקשור לעלויות, מקשים על השגת יעדי התכנון שלהם ומובילים לוויתורים בחומרים, בהליכי בנייה והיבטים תפעוליים של הפרויקט.

היתרונות בחלוקת התקציב בשלב מוקדם, הם שניתן לתכנן ולהקצות כספים בצורה יעילה יותר. לכן הדיאלוג עם הלקוח והצד האדמיניסטרטיבי, חשוב מאוד ויכול לסייע לנו לנתב ביעילות את ההשקעה שלנו בבחירת חומרים ועיצוב הבניין. לעיתים קרובות אנו נתקלים בקושי בהעברת רעיונות אסטטיים וקונספט אדריכלי ללקוחות. הרבה פעמים זה נובע מתקשורת לקויה בדיאלוג, או שהלקוח לא לגמרי בטוח בתוצאה הרצויה לו, ואינו מסוגל לבטא את מה שהוא רוצה או צריך. קורה שהרצון והיכולת הכלכלית מתנגשות זה בזו ונוצרת אכזבה משני הצדדים. כדי ליצר דיאלוג חיובי, צריך להשתמש בכלים חזותיים ככל שניתן – שרטוטים תלת ממדיים והדמיות מגשרות על פערים אלו.

מציאת חומרי גמר שיתאימו לתקציב ויתאימו לאורח החיים של שהייה בסביבה תעשייתית, היא אתגר לא פשוט, ויש מעט מאוד כאלה. קיימת העדפה מתמדת לחומרים בעלות נמוכה יותר ומהירות ביצוע גבוהה יותר,  על פני איכות ועיצוב. צריך לברור איפה כדאי יותר להשקיע בחזות שלא ניתנת לשינוי בין כל האלמנטים שיש בבניין. התעסקות בפרטים היא לפעמים יעד לא בר השגה. נדרש להתחבר ליצרנים הנכונים כדי להגיע ליעילות וניצול מקסימלי של המוצר כדי להגיע לתוצאות הרצויות.

תכנון טוב עם ביצוע בנייה לקויה, ישאיר טעם רע ולא תמיד ניתנת האחריות להבדלה אצל הלקוח חסר ההבנה. לכן נדרש על האדריכל לגשר על הפער בין אדריכלים לקבלנים על ידי שיפור הידע, התקשורת והבנת הבנייה. בצורה זו יהיה אפשר לשפר את המפרטים של האדריכלים, את כתבי הכמויות ואת תוכניות האדריכלות. כמו כן נדרש לסנכרן בין כל המסמכים כך שבכל עימות בין הצדדים ניתן יהיה להוכיח את הקבלן.

תרשו לי להגיש לכם ציטוט מתחום התיאטרון של סטניסלבסקי שאמר: "אין בנמצא תפקידים קטנים, ישנם רק שחקנים קטנים". השימוש בחומרים זולים אינו צריך לשמש כתירוץ. בעזרת אור טבעי ושימוש נכון בטקסטורות של חומרי הבנייה, ניתן לייצר חושניות ותנועה. השקיפות ותנודות האור והצל יוצרות עושר חללי מחוץ למבנה ובתוכו. השימוש בצבע צריך להיות זהיר הוא צריך לתמוך באדריכלות ולא להפוך אותה למצע גרפי.

לוחות זמנים

אם יש דבר אחד שיכול להשפיע על איכות הפרויקט ובריאות צוות המתכננים, זה לוחות זמנים שפויים. לקוחות בדרך כלל מגבירים את רמות הלחץ כדי לקבל תוצאות מהירות. אבל החיפזון גובה תמיד מחיר.

בתעשייה יש נטייה לתכנן תוך כדי בנייה, כדי להתמודד עם לוחות הזמנים הצפופים. שיטה זו מייצרת הרבה שינויים במבנה תוך כדי בנייה, דבר שפוגע בחזות המבנה ומייצר סרבול וחזרתיות בתהליך הרישוי, ומייקר את עלויות הפרויקט. לוחות הזמנים מושפעים מהרבה גורמים ואדריכלים נדרשים, באופן עקבי, לעמוד בלוחות זמנים קפדניים לעיתים ללא קשר עם המציאות, מה שגורם תמיד לשעות עבודה ארוכות ולעלייה ברמות הלחץ.

לחץ מוביל לחוסר ערנות שמוביל לשגיאות והשמטות בתכנון האדריכלי. הבנת התהליך וארגון העבודה הם המפתח לשמירה של הפרויקט על המסלול ומציאת פתרונות כדי להישאר במסגרת התקציב. אתגר זה מהווה הזדמנות במציאת כלים טכנולוגיים כדי לסייע בבקרה ובתיקון טעויות. חשוב מידי פעם לקחת צעד אחורה מהעשייה, להרהר ולחפש נקודת מבט חדשה.

תוכנית אב

תכנון מתחם תעשיה גדול מחייב מציאת פתרון לארגון מתקני היצור השונים על פי זיקות השינוע שביניהם, אחסון חומרי גלם, והתצוגה תוך שילוב מערך התנועה של כלי התחבורה השונים והתנועה האנושית בתוך המתחם. תכנון קמפוס מפעלים דורש מגרש גדול, כאשר בדרך כלל הוא אוסף של מגרשים שהתאחדו למתחם ליניארי אחד ודורש טיפול בפני שטח המגרש כדי ליצר מישורים לאולמות היצור.

בסודהסטרים לדוגמה, בתחילת הדרך נדרשנו לבדוק מודלים אדריכליים והנדסיים שונים שיתאימו לפעילות המפעל – האם להקים מגה-מבנה היברידי שיכלול בתוכו את כל הפרמטרים של היצור, ההרכבה והאחסנה, או לחלופין לתכנן מערך מפעלים נפרדים שכל אחד מהם מותאם לצרכיו ויכול להתרחב ולצמוח. תכנון קמפוס מפעלים מאפשר פיתוח והקמה רב-שלבית כאשר כל היבטי ההנדסה השונים, כבישים, דרכי גישה, גידור ותשתיות, ימומשו בהדרגה או באופן מלא בהתאם לתוכנית האב. התנועה בקמפוס התעשייתי הופכת להיות מרכיב מאוד חשוב בזרימה התפעולית של המפעל, וכוללת בתוכה תנועה חיצונית שמביאה חומרי גלם ולוקחת תוצרים, תנועה פנימית של רכבי שרות, מערכות תשתיות ובני אדם. הסנכרון בין כל המרכיבים הוא המפתח להצלחת הפרויקט.

במפעל טבע שממוקם בפארק התעשייה שבנאות חובב, הקומפוזיציה האדריכלית נגזרת מתוכנית האב הכללית הקיימת, מערכת של מגרשים אורתוגונלית המתפתחת מהצטלבות שני צירי תנועה העוברים דרכה ומאונכים זה לזה. הציר בכיוון צפון-דרום מוביל מחלל הכניסה לעבר אזור המחקר והפיתוח, ואילו הציר בכיוון מזרח-מערב מוביל מחלל הכניסה לעבר אזורי היצור. ממבנה הכניסה פתחנו ציר אופקי ירוק שחוצה את כל המגרשים ומהווה נתיב הליכה ראשי ומוגן מתנועה.

במפעל סודהסטרים ביצענו דבר דומה למרות שהוא משתרע על שטח של 105 דונם, קטן ביותר מחצי משטחו של מפעל טבע. המגרש שבפארק עידן הנגב נתון על קו רכס גבוה הצופה על כביש 40 במזרח והעיר רהט במערב. מרחב מדברי אינסופי, בוהק וצהוב של חולות נודדים מהווה את הנוף הקרוב והרחוק. רצינו ליצור סביבת עבודה מיוחדת, מוצלת, מופנמת ומוגנת. צופפנו את המבנים לאורך ציר המשכי ארוך העובר בתוך ואדי חפור ועמוק, המשמש כריאה ירוקה החוצה את האתר בשלמותו.

שורת המבנים מלווה את שני צידי הוואדי ומיועדת לכל קו היצור הכולל מפעל לפלסטיקה, למתכת, להרכבות, לסירופים ולמחסן ענק. יצרנו כביש היקפי לשינוע של תחבורה כבדה ועוברת ודרך פנימית לתנועה קלה ולמלגזות. גשרים החוצים את הוואדי מחברים בין המפעלים ובין התנועה ההיקפית. הוואדי הוא לב הפרויקט ובאמצעותו מתבצעת כל התנועה הרגלית באתר, במפלס נמוך ומוגן. בתחילת הדרך במבנה הכניסה וסופה בקצה הצפוני המשופע המשמש למפגש ולאירועים מיוחדים. חלל הכניסה המצוי בקצה הדרומי של הוואדי, הוא מבנה רב-תכליתי. במפלס התחתון שלו ממוקמים חדר האוכל, מרכז המבקרים והאודיטוריום. כולם כאחד נפתחים לעבר הוואדי, נהנים מהצל והירק ומן הפרספקטיבות הארוכות הנמתחות לכל אורכו. זהו נווה מדבר של ירק ושותפות אנושית.

בהרבה פארקים תעשייתיים, אין תחושה שיש תוכנית אב המתייחסת למרחב הציבורי ועוסקת ביחס שווה בין הפרט והכלל. התכנון מתחיל ונגמר במערכת כבישים ומדרכות ומעגלי תנועה ומגרשים ללא היררכיה. אין עורק מרכזי, חסר עורק משני ויש רקמה אחידה של דרך הדומה זו לזו, בעלות קיבולת שווה. הרבה תוכניות מרושתות במערכת כבישים שנועדו לאפשר גישה לכל מגרש ומחולקות למגרשים סטנדרטיים, והטיפול הציבורי או נושא עירוב שימושים לא מיושמות או שגם אם נלקחו בחשבון, לא מבוצעות עד תום – אם בשל אילוצים רגולטוריים או תקציביים. הרחובות בפארקים תעשייתיים מרוקנים מהולכי רגל ומלאים בתחבורה פרטית. צריך לאפשר מקום לשוטטות, לייצר צל וקנה מידה אנושי לרחוב. שילוב של מסחר, בתי קפה, תחבורה ציבורית ומקומות בילוי וספורט יכול להחיות את מתחמי התעשייה.

אדריכלות ירוקה ורובוטיקה

ואיך אפשר בלי להתייחס גם לתחום האדריכלות והבנייה הירוקה. עיצוב בניין בר קיימא מעולם לא היה חשוב יותר לעתיד הסביבה שלנו, ואנו, כמעצבים, מודעים להשפעה שיש לבניינים שאנו מעצבים על הסביבה. בתחום התעשייה, ייעול צריכת האנרגיה ומחזור חומרי גלם, ממלא תפקיד חשוב בתרומה לסביבה. שימוש בפאנלים סולריים בגג המבנה מייצר אנרגיה ירוקה, אבל במקביל מאתגר את האדריכלות בהכנסת אור טבעי ובטיפול במראה האסטטי של הגג.

בניית מבנים יעילים לסביבה דורשת איזון עדין בין תפקוד, אסתטיקה, כלכלה וקיימות. הדאגה לסביבה ולאקלים היא גורם חשוב נוסף שמשפיע היום על התעשייה. השפעת הרגולציה והגדלת הפיקוח על הנעשה, יכולים להקטין משמעותית את זיהום האוויר והקרקע. זה אומנם כרוך בהוצאות כלכליות גבוהות בהתחלה, אבל יש בהן גם תרומה רבה לא רק לסביבה אלא גם לסביבת העבודה ומאפשרת חשיבה על עירוב שימושים, על קירבה לערים שילוב של מסחר משרדים ותעשייה.

תעשיות היצור מתבססות על טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות שמטרתם להקטין את השימוש באנרגיה מזהמת ובזבזנית, כמו כן, לשפר את יעילות העבודה להגדיל את היצור ולמצות את ניצול חומר הגלם עד תום. כניסה של הדיגיטציה והרובוטיקה, מאפשרות שליטה בזמן אמת וניטור צריכה וכוח אדם בכל רגע. כניסה של רובוטים שיתופיים שנועדו לעבוד לצד בני האדם, כבר נראים בתחומי התעשייה והיצור. שילוב זה משפר לא רק את התפוקה, היעילות ואיכות המוצר המתקבל, אלא גם מגביר את בטיחות העובדים ומאפשר להכשיר עובדים לתפקידי בקרה. רובוטים יכולים גם להשפיע על גודל החללים של המבנים לדוגמה, כאשר השימוש בהם באחסנה, מעלה את השאלה האם יש עוד צורך שהמבנה יהיה 40 מטרים מעל הקרקע ונגיש? בניה תת-קרקעית אומנם יקרה יותר, אבל תאפשר גם שימוש בפחות אנרגיה.

טיפ לאדריכלים

אדריכלות היא דיסציפלינה מתפתחת ואדריכלים חייבים להתעדכן בטכנולוגיות וחומרים חדשים כדי להישאר תחרותיים ולתת ללקוחותיהם את הפתרונות הטובים ביותר. למרות שזה עשוי להיראות פשוט, הדבר מהווה אתגר כלכלי וצרכן תובעני של זמן. ההוצאות של להישאר מעודכן מתבטאות באימוץ כלים דיגיטליים – תוכנות שמתפתחות כל הזמן ומשפיעות על החומרה הנדרשת; שיפור הכישורים והדרכת צוות העובדים במשרד, וכמובן הקדשת זמן לסיורים להכרת חומרי בנייה חדשים ותהליכי יצור.

עופר ארוסי הוא אדריכל שותף במשרד עדה כרמי מלמד