ההתחממות הגלובלית והאקלים הים-תיכוני השמשי לא מותירים את אדריכלי ישראל אדישים. לראייה, רבים מהם רותמים את אור השמש כמוטיב נוכח ומרכזי בפרויקטים עליהם הם אמונים. מהבולטות שבהם היא האדריכלית וכלת פרס ישראל עדה כרמי-מלמד שסבורה כי אור הוא אחד מחומרי הגלם החשובים באדריכלות העכשווית ויש להשתמש בו בצורה מדודה ומושכלת, בהתייחס לאופי הפרויקט וסביבתו הטבעית.

"כל זמן שהיצירה האדריכלית היתה מוגבלת על ידי תכונות החומרים כדוגמת חוזקם, גמישותם ועמידותם והזדקנותם, היה קשר מושגי בין חומר, ערך וצורה", היא מסבירה. "עם התפתחות הטכנולוגיה בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, נפרצו מגבלות השלד הקונסטרוקטיבי ומגבלות החלל האדריכלי; הקומפוזיציה הקלאסית שהיתה מבוססת על חלל עמוק, סימטרי ומופנם ועל קצב קונסטרוקטיבי, פינתה את הבמה לקומפוזיציה העכשווית של חלל מוחצן ושקוף. מה שנשאר מימים ימימה ועד הלום הוא האור- חומר חמקן, זמין, עשיר וזול שניתן לאילוף. כשהוא מבוית הוא מחולל פלאים; מעיר את פנים המבנה וחומרי הבניה מתרדמתם".

דוגמה ליישום תפיסה זו ניתן לראות בבית המועצה ומרכז המבקרים בנאות חובב שתכנן משרדה של כרמי-מלמד, שם האור מנותב מבעד חלונות עמוקים, ורטיקליים וצרים במקצב אחיד, שמתחילים בקומת מרכז המבקרים, ממשיכים על קומת הגג ומציפים את חללי הפנים באור מבוקר ונעים. בחזית הנגדית תכננו חלונות זכוכית שקועים המוגנים בהצללות. 

משאב האור בפרויקט הממוקם באזור המאופיין באקלים חם ואור אינטנסיבי נוכח במיוחד. מקצב הפתחים ואופיים אפשר לאדריכלי המשרד למנן את עוצמות האור הבוהק ולייצר מרחב מאוזן שנעים להיכנס אליו. ניכר כי ההתייחסות לנדבכים כמו תוואי השטח, חומרי הבניה וכמובן האור יצרו חיבור מיטבי בין המבנה לסביבתו המדברית שטופת השמש.  

"השפה האדריכלית המקומית שבאה לידי ביטוי באבן, בבטון, בלבנים ובטיח, והשפה האוניברסלית העכשווית שבאה לידי ביטוי במסכי זכוכית וציפויים שונים הן שפות אדריכליות שונות. מכיוון שאנו רוצים קצת מן המקומי וקצת מן האוניברסאלי, קצת מן השקיפות וקצת מן האטימות – יש צורך למצוא להם שפה שתשמר את הערך הסטטי והדינאמי, את הפתיחות והסגירות. שפה שתשוטט בין כוח הכבידה של האבן ובין השקיפות של הזכוכית ולא תרוקן אותן מתוכן, שפה שלא תבטל את האחד מפני האחר ותאפשר להם להוות שתי פנים של אותה מציאות", מסבירה האדריכלית.

"ככלל, המתכנן צריך לבסס את התכנון על שלושת הנדבכים שמרכיבים ארכיטקטורה (מסורת והיסטוריה, סביבה וטכנולוגיה) ואסור לו להסתמך רק על אחד מהם. אנו רואים מבני תעשיה רבים שהתמה האדריכלית שלהם מתבססת רק על ההיבט הטכנולוגי- הם עתירי מפתחים גדולים שיש בהם ערך וויזואלי אך לא פעם הם פוגמים ביכולתו של העובד להתנהל בצורה האופטימלית בסביבתו. אור הוא ללא ספק משאב הבניה החשוב ביותר שעומד לרשותנו כאן בישראל ובכדי לשלב אותו באופן המיטבי עלינו להשקיע בתכנון החללים. כך למשל, ניתן לייצר חללים גבוהים דיו שיאפשרו ריצוד של האור שישפיע באופן זה גם על החומריות והטקסטורות במרחב הנתון". היא מסכמת.