תחום ההנדסה לא משופע בנשים, במיוחד כשהוא פונה לתחום התכנון והבנייה. קשה עוד יותר למצוא נשים שעומדות בראש משרד גדול. למה מדובר במקצוע כל כך גברי? "למקצועות ההנדסה בכלל, ובעיקר הנדסה אזרחית, יש קשר ישיר לאתרי הבנייה, לביצוע ועוד כל מיני פרדיגמות שמרחיקות את הנשים. הבעיה מתחילה מלמטה, מהחינוך. הגברים מכוונים למקצועות ריאליים וטכניים, בעוד שהנשים למקצועות הומניים, למרות שעובדה זו הופרכה לחלוטין כשהתברר שהישגי הנשים עולים על אלו של גברים כאשר יש להם רוב. נכון שהיום קיימת מודעות גבוהה לנושא, ועדיין הדרך מאוד ארוכה ועובדתית הפקולטות מלאות ברוב גברי מוחץ. אגב, גם בטכניון כמות המצטיינות לא פרופורציונאלית לחלקן היחסי".

את הדברים אומרת דפנה אורבך, שותפה ומייסדת של משרד אורבך הלוי אדריכלים, בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי. את המשרד הקימה ב-2000 עם האדריכל אורי הלוי. מאז צמח המשרד ליותר מ-70 עובדים, בהם אדריכלים, מתכנני ערים ומעצבי פנים.

אורבך היא בוגרת תואר ראשון ושני בהנדסה אזרחית מהטכניון, בת 58, בזוגיות עם ארבעה ילדים. "ההתמחות שלי בתקופת הלימודים הייתה בדרכים וקרקע, מה שהביא אותי לתחום התשתיות", היא מספרת. "במקביל לתואר השני, עבדתי במשרד תכנון תנועה של ג'רי דה רושה, מתכנן קנדי שהיה אחראי על נתיבי איילון ומנהרות הכרמל. לאחר מכן עבדתי במשרד של דני ולין שעוסק בפיתוח ותשתיות. בתום תקופת ההתמחות, חזרתי למשרד של הוריי, עד שבשנת 2000 יחד עם האדריכל אורי הלוי הקמנו את "אורבך הלוי".

• יום האישה במרכז הבנייה הישראלי בהשתתפות רעיית הנשיא – לחצו כאן

כאישה שעוסקת כבר שלושה עשורים בתחום, ומכירה אותו גם מהבית, אפשר בהחלט לדבר איתה – על רקע יום האישה שמצוין היום – על נשים ובנייה. "כאשה לא נתקלתי בקשיים מגדריים או שוביניסטיים", היא עונה לשאלה על הקשיים בתחילת דרכה המקצועית. "בתחילת הדרך ולאורך שנים רבות, הייתי האישה היחידה, ובעבר גם הצעירה ביותר, סביב השולחן בדיונים מקצועיים. בפרויקטים בפרופיל גבוה, היה רוב גברי מוחלט סביב שולחנות הדיונים. תחום ההנדסה האזרחית בכלל הוא תחום גברי, היה ונשאר. אולם קולנו המהנדסות תמיד נשמע. זו המציאות בה גדלתי. אותה מציאות ש-30 שנה אחורה, גדלה בה אמא שלי, שבכלל היתה 'עוף מוזר' בענף. מאז ומעולם נמשכתי למקצוע הזה שמהותו עשייה ויצירה, תחום שספגתי כבר מהילדות כבת לדור שלישי של מהנדסים. מקצוע שנשאר הרבה הרבה אחרי לכתך".

-עד כמה קשה להיות אישה בתפקיד בכיר בענף גברי?

"ישנן לא מעט נשים בתפקידים בכירים בחברות בנייה ובכלל בענף הנדל"ן. חשוב לציין שזהו ענף לא פשוט, בלי קשר אם אתה גבר או אישה. ענף תובעני, עם לוחות זמנים קשוחים, תקציבי ענק וקצב עבודה אינטנסיבי. ענף שסובל מחוסר הילה ולא מוערך מספיק. כך שפה טמונה הבעיה, ולא במגדר זה או אחר".

-איך אפשר למשוך נשים לעולם הבנייה והנדל"ן, שלא נראה לי שיש מספיק נשים בקצה הפירמידה שלו?

"קודם כל לחשוף אותן למקצועות בתחומים אלו. זה צריך לצמוח מלמטה, החל מהחינוך, המשך בתפקידי הביצוע וימשיך משם לתפקידי הניהול. אין לי ספק. עלינו לייצר סביבה אפשרית ומתגמלת. לחבר את הנשים לאתרים, למשרדי תכנון, לגרום להן שיבינו שהן יכולות. להנגיש את המקצוע".

כאן נוגעת אורבך בסוגייה מעניינת. "אחת הבעיות החריפות בענף היא מחסור בכוח האדם שרק הולך ומחמיר. דור שלם של מהנדסים פורש, בהם גם כמות נכבדה של מהנדסים שהביא איתו גל העלייה הרוסי. משרות רבות נותרות ריקות וקשה לאייש אותן. לזה נוסיף את המלחמה, המילואים, הפופולריות של ההייטק, ונבין שהענף במצוקה קשה ללא יכולת לראות את הסוף".

לכן, היא אומרת, "צירוף מעגל התעסוקה הנשי, ובמקביל הרחבתו גם לנשות המגזר החרדי לתחומי ההנדסה בכלל ולתחומי הבנייה בפרט, טומן בחובו פוטנציאל אדיר סקטור שלם שצמא לדעת, חרוץ ובעל יכולות מרשימות. אין לי ספק שכיוון שכזה יכול להוות חלק מהפתרון".