הברזל לבניין הוא מרכיב חשוב מאד בענף הבנייה, אולם מאחורי הקלעים מסתבר, שבשנתיים האחרונות הוא עובר טלטלה לא פשוטה. זה התחיל במלחמה שפרצה בין רוסיה לאוקראינה, המשיך בעליות הריבית ושינויים חדים בשער חליפין והגיע למלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבות מתקפת חמאס הרצחנית ב-7 באוקטובר.

חלק גדול מהברזל לבניין, מיובא מטורקיה, שב-15 השנים האחרונות מערכת היחסים בינה לבין ישראל ידעה בעיקר ירידות. בחודשים האחרונים השלטון הטורקי בהנהגת השליט רג'פ טאיפ ארדואן, תוקף קשות את ישראל בשל הלחימה ברצועת עזה, ולהתדרדרות ביחסים בין המדינות יש השלכה גדולה גם על ענף הבנייה המקומי.

התקן בישראל לברזל לבנייה התקן הוא S500W-C. רק מספר מצומצם של מפעלים עומדים בתקן הישראלי, ושמהם שאנחנו יכולים לייבא. מדינת ישראל היא שוק קטן ביחס לעולם, ועל כן מפעלים בעולם לא מוצאים כדאיות להשקיע בתקן הישראלי. "עד לפני הקורונה, היו לנו ספקים בעלי  מפעלים בבלארוס, אוקראינה, רוסיה, טורקיה, יוון, איטליה, ספרד. עם פרוץ המלחמה באוקראינה (בפברואר 2022, לפני שנתיים בדיוק, א"כ), לא ניתן לייבא מהמפעלים באוקראינה ובבלארוס. יבוא ממדינות באירופה יקרות משמעותית בשל מחירי ההובלות והשימוש במטבע היורו. ולכן נותרנו עם אפשרות לייבא מטורקיה ורוסיה שנכון להיום המחיר שלהם לברזל בניין הוא התחרותי ביותר. אבל מה יקרה אם מחר ארדואן יחליט לסגור לנו את השאלטר של הברזל?", מסבירה מירית כהן זמיר, מנכ"לית חברת מפעלי מתכת ש. כהן, בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי.

-אז למעשה, במידה וטורקיה תחליט להפסיק לסחור עם מדינת ישראל, מה הן האפשרויות האחרות?

"עם ארדואן הנושא בעייתי עוד יותר. הוא כבר החליט שאוניות בבעלות טורקית, לא יפליגו לישראל. הסכמים שכבר היו סגורים וחלוטים, נפתחו והתווספו עוד 15 דולר לטון, כיוון שנאלצנו להעביר את ייבוא הברזל לאוניות לא טורקיות.

"אם נפסיק לרכוש מטורקיה, האלטרנטיבה שתיוותר היא אירופה – אבל במחיר הרבה יותר יקר. חשוב לקחת בחשבון ששיקום האזורים הפגועים בדרום הארץ ובגבול הצפוני, ידרוש המון ברזל, וביקושים כאלה עשויים ליצור מצב של מחסור בברזל, והמחיר של הברזל יזנק.

למיטב הבנתי הברזל הטורקי סובב את התעשייה הישראלית באופן ניכר. ברזל בניין, גדר איסכורית המגנה על אתר הבנייה, עמודים לגדרות, צינורות מים – כל אלו מיובאים תדיר מטורקיה שרוב ספקיה מציעים מחיר אטרקטיבי מאד, למרות המכס ועלויות הייבוא. כשליש מהצריכה המקומית בישראל מקורה בטורקיה בשל היתרון בעליות ההובלה הזולות יחסית. הביקושים המקומיים אצל הרוסים והטורקים נמוכים ולכן הם בעודף תפוקות וחייבים לייצא – ולכן הם מוכרים לישראל".

-האם את חשה בשינוי במערכת היחסים עם הספקים הטורקים?

"יש מפעל אחד בטורקיה שהבעלים שלו ספג איומים. בעל הבית חושש להעמיס את הברזל על האונייה כי הוא פוחד משיימינג אישי עליו. בעלי הון מפחדים שיהיה איזשהו זיהוי שלהם עם ישראל. אף פעם לא היה משבר כזה בתוך העם הטורקי כלפינו – ישראל".

אישה מנהלת מפעל מתכת

תחום הבנייה בכלל והברזל בפרט, לא בדיוק מזוהים כתחומים נשיים. כך שלראות מנכ"לית של מפעל ברזל, זה דבר שגורם ללא מעט אנשים להרים גבה. כהן זמיר היא מנכ"לית חברת ש. כהן תעשיות ברזל, שחולשת על מפעלי מתכת ש. כהן. היא דור ממשיך לאביה ודודה, ועובדת בחברה כבר 32 שנה, מהן היא מנהלת אותה כבר עשור.

היא ירושלמית, אם לארבעה ילדים, בעלת תואר ראשון ושני בכלכלה וסטטיסטיקה, ובעבר הייתה פעילה מאד בהתאחדות התעשיינים ואף שימשה כיו"ר דור ההמשך בהתאחדות. "אין הרבה נשים בפוזיציה שלי", היא מספרת. "יצרני ברזל שמגיעים אלינו לפגישה, פעורי פה. לוקח להם כמה דקות להבין שזה לא גבר שמנהל את העסק. השותף של אבא שלי הוא בני רוזן. כשהוא פגש אותי לראשונה, הוא אמר – 'יש לי בת ואני רוצה שהיא תעבוד איתך'". הוא קנה את המניות משמואל כהן וצירף את הבת שלו גל רוזן למפעל, ככה שאנחנו כבר כוח נשי בתחום. גל צעירה ממני ב-20 שנה, בחורה מבריקה המתמחה בטכנולוגיות וחדשנות ומביאה זאת לקידמת הבמה בחברתנו. מאז שנכנסה לניהול יחד איתי לפני ארבע שנים, אנחנו פועלות להתייעלות. בתעשייה הזו קיימת חשיבות רבה לשיפור מתמיד על ידי שילוב מנצח של ידע וטכנולוגיה, אנחנו מאמינות כי נוכל להגדיל את פריון העבודה".

למפעלי מתכת ש. כהן יש שני מפעלים בשטח של כ-25 דונם כל אחד. האחד פועל בפארק ראם בצומת כנות, והשני במישור אדומים. המפעלים מעסיקים כ-220 עובדים, כאשר מרבית העובדים במישור אדומים הם פלסטינים מיהודה ושומרון, ובפארק ראם רוב העובדים מגיעים מאשדוד, אשקלון וקריית גת.

"בפארק ראם אנחנו מוגדרים כאזור סיכון שממוקם כ-40 ק"מ מגבול עזה", היא מספרת, "אבל אנחנו רגילים גם לפני המלחמה להיות באזור סיכון. כבר שנים שאנחנו מתמודדים עם טפטופי רקטות – ורגילים לעבוד תחת איום טילים. יש לנו מרחבים מוגנים לבטיחות העובדים. זו מציאות שמתרגלים אליה. עם פרוץ המלחמה, החלטנו לא לסגור את המפעל בפארק ראם ולחזק את העורף בפעילות שגרתית ככל האפשר".

לפני כשנה השקיעה החברה כ-50 מיליון שקל במפעל במישור אדומים, ומאז פרוץ המלחמה הוא עובד בתפוקה חלקית. "עד אמצע נובמבר 2023, קיבלנו אישור להכניס 30 עובדים מתוך 90", אומרת כהן זמיר. "על כל 15 עובדים, אנחנו מחויבים להציב מאבטח חמוש, ודואגים להסעות מאיו"ש ישירות למפעל במישור אדומים. הפועלים הפלסטינים יורדים מחוץ למחסום של מישור אדומים מבחוץ ומגיעים עם שאטלים שלנו. אסור להם להסתובב מחוץ למפעל. בשל המצב, אנחנו עובדים שם כרגע רק ביום ולא בלילה. אפשר להגדיל את מספר העובדים – אבל כיוון ששוק הנדל"ן בקיפאון, אין סיבה להגדיל את מספר העובדים".

כל הסיבות שיגרמו למחירי הברזל לעלות

הירידה בנפח הבנייה הובילה גם למלאים שנותרו בידי המפעלים המקומיים – מה שמוביל בשלב הזה לירידה במחיר. "לנו המפעלים יש הרבה ברזל עודף, כי תכננו למכור X ובחודשים האחרונים יש ביקוש נמוך יותר. כך נותרנו עם מלאים, אליהם הצטרפו הברזל המיובא ואז אין מקום לאחסן את כל המלאי במפעלים. המלחמה הגיעה אחרי חודש חגים שבו לא הייתה כמעט פעילות בתחום, וכל המפעלים שלנו עמוסים. עובדי הנמלים הפעילו לחץ גדול על כל יבואני הברזל כיוון שלא הצליחו לפרוק את האוניות כי לא היה איפה לאחסן את הברזל, ובהתחלה היה ממש בלגן. כרגע בשוק יש עודף היצע אותו המפעלים צריכים לממן ולכן המחירים בחודשים האחרונים יורדים. כרגע זהו שוק של קונים. למעשה, המלחמה יצרה במדינה שלנו סוג של בועה".

מחיר הברזל לסוגיו השונים, עלה בעולם בכ-60 דולר לטון בממוצע, אולם הדבר לא משתקף במחיר השוק. מאידך, כהן זמיר חוזה זינוק מדאיג במחירי הברזל "ביום שאחרי": "ברור ששוק הנדל"ן נמצא כרגע ברמה של 40% עבודה, כאשר המגה-פרויקטים של חברות גדולות מחזיקים את השוק. כל מי שהסתמך על עובדים פלסטינים, לא עובד. בירושלים לדוגמה 90% מאתרי הבנייה נסגרו ולא עבדו מאז תחילת המלחמה. החברה שלנו מוכרת בעיקר לקבלנים גדולים וגם לבתי מסחר. כיום בתי המסחר כמעט ולא עובדים, וזה לפחות 30% מהשוק".

"ממה מורכב מחיר הברזל", היא מסבירה, "הכותרת שאנחנו מתמודדים איתה זו אי-ודאות, אין שום פרמטר שאפשר לחזות אותו שנה קדימה. כשאתה מנכ"ל, אתה עושה תוכניות לשנה אחת קדימה לפחות, ואם אפשר – גם לחמש שנים. אנחנו מדינה בהפרעה מסוימת, אתה קם בבוקר ואין לך שום דבר שהוא קבוע, בטח ביחס למה שהיה ב-2022-2023".

וכאן כהן זמיר מונה את הסיבות לעליות הצפויות. "דבר ראשון – יש את נושא שערי המט"ח. כשפרצה המלחמה היינו ברמת שער חילופין של 3.6 שקל לדולר, בשיא – השער זינק ל-4.1 שקלים לדולר. אנחנו מבינים שהדולר מושפע מהשוק העולמי, והתרחשויות מקומיות, הורדת דירוג האשראי, מלחמה בדרום, אם תהיה חזית משמעותית בצפון – הדולר ימשיך לזנק. התנודתיות היא כמו רכבת הרים. אז כן, עשינו גידורים כאלה ואחרים, אבל כל פעם הופתענו מחדש".

"כשאנחנו מוכרים ברזל, אנחנו מגלמים את שער הריבית בתוך מחיר הברזל. הפכנו ממש ל'מיני בנק'. הקבלן הכי קטן קונה מאיתנו במיליון שקל לחודש, והגדולים בכ-12 מיליון. כרגע שער הריבית מאד גבוה, והוא לא צפוי לרדת בצורה מאד משמעותית ועל כן מימון הריבית שגלום במחיר לא צפוי לרדת".

עוד סוגיה שמעלה ותעלה את המחיר, היא תחום השילוח הימי שנמצא בסכנה גדולה כתוצאה מהמתקפות של החות'ים על אוניות בים סוף. "כל אוניה שעושה עיקוף, מאריכה את מסלול השייט ב-28 יום, מה שמעלה את המחיר", היא מסבירה. "גם מחיר הביטוח הימי התייקר משמעותית".

"ויש גם נושא שכר העבודה ועובדי התעשייה. באפריל 2024 צפוי לעלות שכר המינימום בישראל, אבל מעבר לכך – יש מחסור אדיר בכמות העובדים ולכן נושא העובדים הזרים הוא קריטי. יש מאות עובדים זרים בדרך, גם בתעשייה שלנו תמיד היו עובדים זרים – עבודות של ריתוך שגם במגזר הערבי לא מוכנים לעשות וכבר שנים אנחנו נעזרים בעובדים זרים – אוקראינים, אריתראים, וגם עכשיו קיבלנו היתר בתעשייה ויש כבר עובדים זרים בדרך, אבל עלותם פי שלושה מעובד ישראלי. בממוצע שעת עבודה של עובד זר נעה סביב 100 שקל לשעה, כולל ביטוחים, השכרת בית, ריהוט, 'אם בית' שתעזור לאותם אנשים שהגיעו ממדינה זרה למדינת מלחמה. מאידך, עלות מעסיק עבור עובד פלסטינאי בשכר מינימום, מגיעה ל-40 שקל. ברור שעזתים לא ייכנסו יותר לעבוד בישראל. כך שנחזה עכשיו במצב של עובדים שהם בתקורה גבוהה יותר ועל כן השוק יאלץ בלית ברירה לגלל אותו ללקוח. 

"ברזל וכל חומרי הבניין, מגיעים עד לפתח הלקוח, ומחיר הברזל כולל הובלה לאתר הבנייה. נהגי המשאיות סופגים את עליית הסולר, שברור לכולנו שבדקה שיהיו מספיק ביקושים, אז גם כאן תהיה טרפת והמחירים יעלו משמעותית ונצטרך לגלם את זה במחיר".

המשמעות של כל הדברים האלה מביא אותה למסקנה שביום שאחרי – "הבועה תתפוצץ", וכזה יקרה, תהיה אדפטציה למחירים "הנכונים" של השוק ומחיר ברזל לבניין יעלו יעלה בממוצע בכ-1,000 שקל לטון, מעריכה כהן זמיר.  

אופטימיות קלה בקצה המנהרה

-יש איזה כיוון חיובי שאת מצליחה לראות אותו?

"אחרי כל מלחמה, יש צמיחה. ואיך מצמיחים כלכלה? באמצעות תשתיות ונדל"ן. אנחנו בענף הנכון, תהיה עלייה מאד גדולה – ועלייה זה ביקושים לנדל"ן. צריך להיות אופטימיים. זה שוק מאד חזק. במדינה בצמיחה דמוגרפית כמו שלנו, ברזל זה מוצר עם ביקוש קשיח. אנחנו אופטימיים כי תהיה צריכה ויהיו ביקושים. אני רק אומרת – קבלנים, תתכוננו, תגדרו את עצמכם, תנהלו את התמחור. לרגולציה אני אומרת – הקטר לכלכלה חזקה הוא שוק נדל"ן ותשתיות. אנו מקווים שיפשירו קרקעות במחירים סבירים, שיהיו קשובים לצרכי המשק, לאתגרים החדשים, ויחזקו את הקבלנים בכל הכלים האפשריים לאור הנסיבות החדשות שנוצרו".

עוד נקודה אופטימית היא ההחלטה של כהן זמיר לא לפטר אף עובד בחברה, ולא להוציא לחל"ת, למרות הירידה בעבודה. "יש חשיבות שתהיה יציבות במשק הבית של העובדים שהינם המשאב הכי חשוב לנו. אני אמא ללוחם בעזה, ברור לי שלנהל את הבית והעבודה כשיש בני משפחה שנלחמים שם – זה לא פשוט. אנו מוקירים את העובדים שמגיעים לעבוד כל יום בתקופה הזו, הם ההון האנושי שמהווים את חוזקה של החברה שאיתם אנו נותנים את המוצרים האיכותיים והשירות הכי טוב, אנו מאמינים כי ביחד ננצח".

.