עיצוב חללים נחשב מאז ומעולם כמחולל ריאקציה חושית אצל מי שנמצא בחלל מכל סיבה שהיא. חוויה פסיכודלית נחשבת לאמצעי שמחולל שינויים בתפיסת העולם החושי, בדרך כלל באמצעים כימיים או פרודוקטים מהטבע שיש להם השפעה על המוח וגורמים להזיות או בלבול חושי מסוגים שונים. העידן המודרני משופע באמצעים ליצירת חוויה בחללים שונים, בדרך כלל בהתאמה לייעוד שלהם ולקהל המצופה לעבור דרכם או לעשות בהם שימוש.

ב-15 השנה האחרונות, ובאופן בולט מאד בחמש השנים האחרונות, עוד ועוד חללים ברחבי העולם, כמו מסעדות, חנויות, מרכזי מבקרים, בתי מלון, הלובי במגדלי מגורים, מבני ציבור, בתים פרטיים ודירות, מעוצבים באמצעים ש"נחשדים" כמחולל חוויה פסיכודלית. למה ? לא לגמרי ברור, אולי סוג של יצירת אסקפיזם מקסימאלי במקרים של מקומות בילוי ומסחר, אולי כדי למשוך תשומת לב (למרות שככל שהמוטיבים מהסוג הזה מתרבים, כך נעלמת הייחודיות), אולי מפני שהעולם הפסיכודלי מאפשר "השתוללות" צורנית באמצעות חומרים וטכניקות מגוונות.

סמלים, צורות, צבעים וקווים משפיעים על הפסיכולוגיה האנושית. מעצבים מתבססים על עובדה זו כדי להפעיל חלק מהחושים. ישנם אינספור מחקרים הקובעים שלכחול למשל יש השפעה מרגיעה, ושכתום מייצר קונוטציה של חדשנות. השימוש בסממנים המיועדים לעורר רגש מסוים אצל המשתמש, הוא פועל יוצא של שילוב מכוון בין הדיסציפלינות של עיצוב ופסיכולוגיה.

מכאן, מובן שעיצוב עסק, מאז ומעולם, במניפולציה חושית ובעולם הטכנולוגי העכשווי, הוא פשוט משופע בכלים חדשים שהשפעתם תתברר רק בעתיד. ככל שעולמות העיצוב הופכים רב תכליתיים, עיצוב פנים כולל פעמים רבות מכלול של עולמות עיצוב כמו: עיצוב תאורה, עיצוב תעשייתי, ועיצוב טקסטיל. השיח על הקומפוזיציה מתמוסס ומתמקד ביצירת החוויה. לא פעם החוויה נבנית באמצעים נוספים כמו עיצוב שמשלב אודיו, וידאו, ומגע – לדוגמא: סוג הבד או החומר שממנו עשוי הכיסא עליו אני יושבים למשל.

בעבר היה המושג "קישוט" חלק מעיצוב החלל. עם הזמן הוא הפך (מסיבה בלתי ברורה) למוקצה, במקרה הרע, או ל"סטיילינג", במקרה המתפשר. אלא שכל האלמנטים שמייצרים בסופו של דבר את החוויה מבחינה עיצובית ויזואלית, הם בסופו של דבר קישוט, גם כאשר יש להם פונקציה מעשית ושימושיות מוגדרים.

השפעת האסתטיקה על מצב הרוח, הייתה אף היא מאז ומעולם נושא נטול מחלוקת – חללים, ריהוט, כלי אוכל (אביזרים לשימוש יומיומי), וסוגים שונים של חומרים, הוכתרו בשמות תואר שכללו מונחים כמו: מדכא, מרגיע או הגדרות מעולמות אחרים כמו: צבעים חמים, צבעים קרים וכדומה.

עם הכניסה של הבינה המלאכותית, נדמה שהיסודות הפסיכודליים שולטים בתוצאות העיצוביות שמתקבלות משימוש בכלי ה-AI, אך יש להניח שככל שהכלים הללו יהפכו לברי השגה וסטנדרטיים, יעוצבו גם חללים ואלמנטים בעלי חזות ומאפיינים קלאסיים, פשוט על ידי "מכונה".

אז מה הפואנטה של כל האבחנות הללו? המסקנה הראשונה היא שהמגמות לעיצוב פסיכודלי פשוט מקבלות מינוף בזכות הכניסה של הבינה המלאכותית, אך המסקנה המרכזית בקרב מחקרים הבוחנים את האבולוציה של העיצוב בעידן הנוכחי, היא שהאנושות שצורכת עיצוב כמו בכל תחומי החיים שעניינם חווית משתמש, נזקקת לריגושים מוגברים ומניפולציות חושיות, במזון, באופנה, במוסיקה, באומנות ומן הסתם גם בעיצוב. מקורות העיצוב הפסיכודלי.

בדומה לתנועות האמנות והמוזיקה הפסיכדליות, הרי שהעיצוב ששייך לקטגוריה זו, מטרתו לייצר מצבי תודעה משתנים. כל המרכיבים כמו צבע, צורה, תאורה, צליל מייצרים דפוסים מורכבים ואשליות אופטיות כדי ליצור חוויה סוחפת (יש יאמרו סוריאליסטית למרות שסוריאליזם הוא מושג מוגבל בהשוואה לפסיכודלי) עבור המשתמשים.

עד לפני עשור, נחשב משרדה של זאהה חדיד לפורץ דרך (בעיקר חדיד עצמה עד למותה הפתאומי ב-2016, כ"ז), לא רק באדריכלות שנראתה למבקרים כתוצאה של יותר בהשפעת סמי הזיה, אלא גם בעיצוב הפנים שהיא באדיקות עיצבה במרבית הפרויקטים האדריכליים שבתכנונה.

בין 2014 ל-2024 הצטרפו אלפי מעצבים בכל התחומים ועלו על רכבת העיצוב הפסיכודלי בעוצמות שונות. פעם, כשהיינו נכנסים לחלל מעוצב של חדיד, פשוט ידענו שזה שלה, כמו גם כשנכנסנו לחלל שעיצב דיויד רוקוול בניו יורק או רהיט שעיצבו האחים קאמפנה. תם עידן התמימות במובן זה, לטוב ולרע, זו המציאות רגע לפני שבכל מקרה הכל עובר לידיים רובוטיות.