"טורקיה החליטה להגביל את יצוא המוצרים לישראל במסגרת קבוצות המוצרים המפורטות בנספח, החל מ-9 באפריל 2024, בשלב הראשון. דרישות החלטה זו יבוצעו באופן מידי על ידי משרד המסחר. החלטה זו תישאר בתוקף עד שישראל, במסגרת התחייבויותיה הנובעות מהמשפט הבינלאומי, תכריז על הפסקת אש מיידית בעזה ותאפשר זרימה מספקת וללא הפרעה של סיוע הומניטרי לרצועת עזה. למעשה, ארצנו לא התירה מכירה של כל מוצר או שירות שניתן להשתמש בהם למטרות צבאיות לישראל כבר מזמן. במסגרת המצב החמור ברצועת עזה, קריאתנו לכל חברי הקהילה הבינלאומית היא לעשות את חלקם כדי להבטיח שישראל תעמוד בהתחייבויותיה הנובעות מהמשפט הבינלאומי. כמדינה ועם הרפובליקה של טורקיה, נמשיך לעמוד מנגד ולתמוך בפלסטין ובאנשיה, כפי שעשינו עד כה". כך נכתב במסמך שהפיץ בשבוע שעבר משרד המסחר הטורקי, שהוביל להחרפה נוספת ביחסים בין שתי המדינות, יחסים שידעו ב-15 השנים האחרונות בעיקר מורדות.

בין המוצרים לתחום הבנייה עליהם הכריזה טורקיה כאסורים לייצוא לישראל, במסגרת האמברגו שהטילה, ניתן למצוא פרופילי אלומיניום; חוטי אלומיניום; צבעים; פרופילי נחושת, מוטות וחוטים;  מערבלי בטון; צינורות ואביזרי פלדה; מוט פלדה; פרופילי פלדה; בטון; בלוקים ולוחות לבנייה ממלט, בטון או אבן מלאכותית; כל חומרי הבנייה שעשויים מברזל ופלדה; כל חוטי הברזל והפלדה; מחפרים; כבלים חשמליים; לוחות חשמל; אריחים; מלגזות; גרניט; מכונות בנייה; חומרי בידוד לבנייה; מכונות לעיבוד מתכות; שמני מנוע; צינורות פלסטיק; לוחות סנדוויץ'; קרמיקה; מכונות ניסור; לבנים; מנופים; ועוד.

טורקיה היא יצואנית גדולה של מוצרים בתחומים שונים עבור ישראל, בין היתר של מוצרי חשמל, מוצרי מזון, פירות וירקות, וגם מוצרים לענף הבנייה, ואולם בשנתיים האחרונות נרשמה ירידה בייבוא מטורקיה. ולמרות זאת, בענף הבנייה יודעים שלא יהיה קל למצוא תחליף לייצוא הטורקי הזול ולעלויות השילוח הזולות יחסית בשל הקרבה הגיאוגרפית בין המדינות.

דורשים כתף מהמדינה

האמברגו הטורקי על ישראל, פוגש את ענף הבנייה המקומי במצב רגיש. אחרי שנת ריבית שהובילה לירידה ברכישת דירות ובהתחלות בנייה, פרצה המלחמה שהקפיאה את הענף לחלוטין בשבועות הראשונים. אבל כולם יודעים שאחרי המלחמה יצטרכו לשקם את עוטף עזה ואת ישובי קו העימות – ובשביל זה צריך חומרי בנייה, והרבה.

מנכ"ל תרמוקיר אלי כהן, המשמש גם כיו"ר איגוד הבנייה והצריכה בהתאחדות התעשיינים, מנסה להרגיע את מה שנראה כבהלה בענף. "הטורקים הם השחקן מספר שלוש מבחינת היצוא לישראל, אחרי ארה"ב וסין. יש לפחות ארבעה מוצרים לענף הבנייה שמגיעים מטורקיה – מלט, ברזל, אלומיניום, ואבן קרמיקה וכלים סניטריים, אבל כל היבוא מטורקיה לישראל מסתכם ב-4.6 מיליארד דולר, ונמצא במגמת ירידה. בתחום הבנייה, מדובר על יבוא בסך של כ-350 מיליון דולר, ועם ברזל – בסך הכל כ-500 מיליון דולר בשנה".

-ועדיין מדובר במוצרי הליבה של ענף הבנייה בישראל

"במלט כ-45% מיוצרים על ידי נשר, ו-55% צריך לחפש. סימנט, יבואנית המלט הגדולה בישראל, כבר מביאה 70% מהמלט מיוון, לאחר שבעבר זה היה 70%-30% לטובת טורקיה. אני חושב שהגיע הזמן, לאור המשברים שאנחנו עוברים, להכריז על ענף הבנייה כענף חיוני וכאינטרס לאומי".

-הכרזות זה נהדר, אבל מה זה נותן בסופו של דבר?

"לא סוגרים מפעלי מלט, לא סוגרים מחצבות ולא שולחים אותנו לרעות בשדות זרים. אין במדינת ישראל מחצבות לחומרי גלם. אתה יודע ששלחו אותנו לחפש חומר במצרים ובקפריסין, וכל ענף המלט תלוי ביוון וטורקיה? באפצ'י אחד של הטורקים, הכל פה מתחיל להתערער במדינת ישראל. אני פונה למשרד האוצר – אם רוצים שתהיה המשכיות עסקית, לא יכול להיות שחברות בענף הבנייה לא יכנסו למנגנון של פיצוי".

-אז אתה מפנה את הדברים לשר האוצר

"יושב שר אוצר שלא רוצה לעשות כלום. אם הוא היה רוצה, הוא היה מביא החלטה כזו. יש לי מסר פשוט: תעשייה הבנייה הישראלית כחול לבן, חייבת להיות אינטרס לאומי, וחייבים, פשוט חייבים לפתור את משבר העובדים. אין מצב שממשלת ישראל אומרת לתעשייה ולקבלנים אין עובדים, אין סרט כזה, כי אחרת, כל אפצ'י ישפיע פה".

מחפשים אלטרנטיבות

רק לפני חודשיים תהתה מנכ"לית מפעלי מתכת ש. כהן ברזל, מירית כהן זמיר בריאיון לאתר חדשות מרכז הבנייה הישראלי, מה יקרה אם ארדואן יחליט להפסיק ייצוא של ברזל לישראל. כהן זמיר הסבירה כי הברזל הטורקי סובב את התעשייה הישראלית בצורה ניכרת – כמו למשל ברזל לבניין, גדר איסכורית המגנה על אתרי הבנייה, עמודים לגדרות, צינורות מים ועוד. "אם נפסיק לרכוש מטורקיה, האלטרנטיבה שתיוותר היא אירופה – אבל במחיר הרבה יותר יקר".

כעת היא אומרת לחדשות מרכז הבנייה כי "כיום כמות מפעלי הברזל שמהם אנו יכולים לייבא, היא מצומצמת מאד. הסיבה לכך היא שהברזל חייב לעמוד בתקן הישראלי C500 המיוחד, מכיוון שישראל נמצאת באזור ססמי רגיש לרעידות אדמה. במהלך השנים האחרונות, השתנה התקן משמעותית ולכן נדרשת מהיבואן בירוקרטיה מסורבלת הדורשת משאבים רבים וזמן רב, ולכן יש מספר קטן של מפעלי ברזל שניתן לייבא מהם. בעקבות מלחמת אוקראינה-רוסיה, המצב החמיר כיוון שמפעלים שהיינו מייבאים מהם נסגרו".

כהן זמיר מזכירה שוב את האלטרנטיבה האירופאית: "ישנם מפעלים עם תקן ישראלי במדינות אירופה אך הם יקרים יותר, הסיבות לכך הן עלויות שכר כוח האדם והפרשי מטבע. אם האמברגו של ארדואן על יצוא ברזל בניין יימשך לאורך זמן, נאלץ בלית ביררה לחפש מקורות חדשים לייבוא ברזל".

-ובמה זה כרוך?

"על מנת שנוכל לייבא ממדינות נוספות, נצטרך את העזרה של מכון התקנים או הטכניון על מנת להכשיר מדינות קצת יותר רחוקות כמו ברזיל, הודו וסין, כיוון שיותר קשה לנסוע ולבדוק את היצור במפעלים הרחוקים. התהליך עלול להיות ארוך ולגרום לזמני האספקה להתארך. יש לקחת בחשבון כי מרכיב ההובלה הוא מרכיב חשוב במחיר הברזל, ומעבר לייבוא מארצות רחוקות לעומת טורקיה, ייקר את מחירי הברזל".

המסר של כהן זמיר ברור – חשוב לבחון מידית אם אפשר לייעל את בדיקות התקן ולקצר את הזמן הנדרש: "צריך למצוא מקורות חדשים ליבוא ברזל אולם האתגר יהיה לאשר את המפעלים על ידי מכון התקנים לתקן ישראלי. כל הנושא של בדיקת התקן במפעלים חדשים אורכת זמן ועלולה להוסיף עלויות למחיר. לדוגמה – כיום יבוא מטורקיה לוקח כחודשיים מיום ההזמנה עד ההגעה לארץ. כלומר בתוך חודשיים, אנו מקבלים את ההזמנה. אם צריך לחפש מקורות חדשים, אז חייבים לעשות מספר טיסות למפעל החדש בכל הזמנה, לבחון את תוצרת המפעל ולערוך בדיקות תקן לברזל. להערכתי  זמן האספקה יתארך לכארבעה חודשים בגלל התהליך ובשל המרחקים, לכן ישנו חשש שעלול להיווצר בארץ מחסור בברזל".

הברזל הוא קריטי לתעשיית הבנייה, והערכות הן כי השימוש בו יגבר משמעותית אחרי המלחמה. "בישראל הצריכה בשנים האחרונות הינה כשני מיליון טון ברזל לשנה. לאחר סיום המלחמה הצפי הוא גידול של כ-20% בשל השיקום של הצפון ועוטף עזה, וצפי של הגירה חיובית לישראל", מסבירה כהן זמיר. "בישראל יש שני יצרנים – יהודה רשתות מאשדוד וחוד אסף מעכו, שאומדן יכולת היצור המשותפת שלהם עומדת על כ-500 אלף טון מכלל הברזל כרגע".

-כלומר היצור הישראלי עומד על כ-25% לכל היותר, והיתר בייבוא

"ישנו אינטרס לאומי למצוא אלטרנטיבות, אחרת עליה במחירי הברזל עלולה לעלות את יוקר המחיה, שהרי ברגע שתיגמר המלחמה – מה יהיה הנושא הבוער בחשיבותו ושיחזור לשולחן? כמובן יוקר המחיה, והדבר הכי משמעותי זה עלויות הבנייה של דירות ותשתיות. הכתובת על הקיר – אנחנו מדינה בצמיחה, וצריך גם לקחת בחשבון שיהיה צורך לשקם את נזקי המלחמה, ותהיה בנוסף גם עלייה אדירה לישראל של יהודי התפוצות, אז כמה הולכת לעלות כאן דירה?"

כבר באותו ריאיון מפברואר, הסבירה כהן זמיר כי מחיר הברזל נמצא כעת ברמה נמוכה – אך לא לעוד הרבה זמן. כיום היא מזכירה זאת שוב: "אל תטעו – מחיר הברזל בארץ כרגע לא משקף את העלות האמיתית של הברזל. כשהשוק ייפתח, הוא יחזור למחיר הריאלי – והמחיר יעלה. המחיר במגמת ירידה כבר כמה חודשים מאז פרוץ המלחמה, בשל ביקוש נמוך לעומת היצע גבוה של ברזל בארץ, וזה כי אין לנו יכולת לאחסן את כל הברזל שהזמנו. מחירי הדלק עלו כבר שלוש פעמים, ביטול  הבלו על הסולר למשאיות, שכר המינימום עלה בתחילת החודש, וגם עלות העובדים הזרים שעובדים במפעלים, וכן מחירי החשמל עלו. יש לקחת בחשבון שכבר כמה חודשים, היקף היבוא הצטמצם בהתאם לירידת וביקושים. בנוסף, כיוון שאנו חוששים ממלחמה שתפרוץ בצפון ועם איראן (את הדברים היא אמרה לחדשות מרכז הבנייה הישראלי לפני התקיפה האירנית אמש, א"כ), ולכן למעשה ייקח זמן להיקפי היבוא לחזור לרמה של לפני 7 באוקטובר. כפי שהערכתי בפברואר, המחיר לטון ברזל יכול לעלות ב-1,000 שקל אחרי המלחמה, כאשר נחזור לשגרה והמשק יחזור לפעילות רגילה. אני מעריכה שתהיה עלייה של כ-30% בשל כל הדברים שציינתי. אז קבלנים יקרים, עצה שלי – חשוב לגדר את השפעת המחיר כאשר מתמחרים את הפרויקטים. נשארת שאלת פתוחה מה יהיה מדד תשומות הבנייה, והאם יהיו הורדות של הריבית? ומכאן מה יקרה בארץ ליוקר המחיה ולמחירי הדיור? נחכה ונראה".

האם גם שיטות הבנייה בישראל ישתנו בשל המשבר? יותם בר חמא, מנכ"ל ובעלים של חברת אייקונקס הבונה בשיטת ICF, מעריך שכן. אבל עוד לפני זה, הוא אומר, תהיה עלייה במחירי חומרי הגלם, בשל המשבר עם טורקיה: "חומרי הגלם יתייקרו כי השילוח שלהם יגיע מהמזרח הרחוק למשל, ועלויות השילוח כבר עלו בגלל החות'ים. יש מוצרי לווי שלנו – אותם אלה ששופכים לתבניות למשל כמו בטון, ויש ברזל. יש את כדורי הפוליסטרין (באמצעותם בונים את התבניות לבנייה בשיטת ה-ICF, א"כ), שיובאו לא מעט מטורקיה. אני מניח שהיבוא ינותב לחברות אחרות באירופה. הנה, מפעל פוליביד (שמייצר את אותן תבניות, א"כ) סגר עסקה גדולה עם טורקיה, אבל אני מניח שהם יתחילו לייבא עכשיו מקוריאה ומגרמניה. לכל מוצרי הבנייה יימצאו חלופות, כמו למשל מיוון, אבל אין ספק שמחירי תשומות הבנייה ירקיעו שחקים, וגם מרכיב העבודה יהיה בעלייה".

-אז גם שיטת ה-ICF לא נותנת מענה למשבר היבוא מטורקיה

"האתגר יופנה לתחום העובדים, והיתרון במערכת שלנו זה כמות כוח האדם. במקום לעבוד עם שישה פועלים כדי לבנות שלד, בשיטה שלנו צריך שניים. גם זמן ההכשרה של הפועלים בשיטת הבנייה שלנו היא מאד קלה. אנחנו יכולים לצמצמם את כמות כוח האדם הנדרשת ולתת מענה הרבה יותר איכותי, חזק, ירוק, שנותן את אותן חוזקות".

בר חמא מעריך, ורוצה להאמין, שהמצב הנוכחי גם ייתן עוד בוסט לשיטת הבנייה של אייקונקס: "אנחנו צופים שאחרי שהערפל הזה יתבהר, יהיה בום בנייה בלתי רגיל כדי להדביק את הפער שנוצר – ושם אנחנו מצפים להיות שחקן משמעותי".

המחירים זינקו – גם בלי הבעיה הטורקית

מחירון דקל הוא ה"לוי יצחק" של ענף הבנייה וההנדסה האזרחית, וכולל 26 אלף סעיפים ומחירים מעודכנים. "אם עד לפני חמש שנים, המחירים היו זזים אבל עם ריבית שהייתה אפס ומדד שלילי לפעמים, היינו מעדכנים את מחירוני דקל שלוש פעמים בשנה וזה היה מספק. אבל אז התחילה הקורונה, שיצרה זרז ראשוני לשינויי מחירים – בגלל בעיות בשרשרת האספקה, הזינוק במחירי המכולות", אומר איתי שניידר, מנכ"ל ובעלים של קבוצת דקל. "עקב הפסקת הדפסת המחירונים  במרץ 2020, עברנו רק לדיגיטל למחירונים שמתעדכנים מדי חודש".

שניידר נזכר כי "כאשר נגמרה הקורונה והתחילה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, כולל השבתת מפעל ברזל גדול באוקראינה, שוב נוצרו בעיות בשרשרת האספקה והמחירים זינקו. ב-7 לאוקטובר התחילה המלחמה בעזה שיצרה מחסור בכוח אדם לאחר שנגרעו ממנו מעל 100 אלף עובדים בעיקר מעזה ויו"ש, ועד כה הגיעו פחות מ-2,000 פועלים זרים בעיקר מהודו".

-אז בכמה עלו המחירים של חומרי הבנייה?

"מחירי חומרי הגלם התייקרו מתחילת המלחמה, בגלל מיעוט הטיסות לישראל והאיום של הח'ותים מדרום, ובמחירוני דקל עלו בממוצע ב-14%. המחסור בכוח אדם הוביל לעלייה של 12% במחירוני דקל בעלויות העסקה, למרות שבמדד של הלמ"ס עלויות כוח האדם עלה רק ב-0.5%".

שניידר, רס"ן במילואים שמאז תחילת המלחמה גויס ללא מעט חודשים, מסביר: "הבעיה – בדיוק כמו המילואים שלי – היא שלא רואים את הסוף. אבל אחרי עלייה גבוהה יחסית, המחירים לדעתי ימשיכו לעלות, אך בצורה מתונה יותר. צריך לזכור שלמרות העלייה במחירי הסחורות ובעלויות כח האדם, יש מיעוט עבודות ולכן זה ממתן את העליות".

-תסביר בבקשה

"אומנם הביקוש עולה על ההיצע שהוא די הצטמצם, אז נוצרת תחרות בין הקבלנים שדווקא מורידה את העלויות של כוח האדם ביחס לפוטנציאל הגבוה. הרבה יצרנים נתקעו עם מלאים גדולים של ברזל וחומרי גלם, אבל עקב כך שחלק מאתרי הבנייה הפסיקו לעבוד, ההיצע עדיין נמוך ולכן במקרים מסוימים המחירים אפילו ירדו. אבל בטווח הארוך, המחירים יעלו".

לדבריו, "הישראלים חוזרים לקנות דירות. נכון שמחירי הביצוע עלו ויעלו, אבל הקבלנים ימשיכו לבנות ומחירי הדירות יעלו. נקודה. זה פשוט עניין של ביקוש והיצע. כרגע יש יזמים שסופגים את עלויות הביצוע כי הם רוצים למכור. ברגע שהתקופה תאפשר את זה, הם יעלו את המחירים".