האדריכל ומעצב הפנים האמריקאי ג'פרי בירס הוא חלוץ העיצוב המודרני בתחום תעשיית האירוח (Hospitality). הוא יצר שפה ומיצב את החללים אותם עיצב כאבן דרך מיינסטרימית, לעיצוב חללים, לטובת יצירת חווית לקוח בקטגוריית ה-Hospitality. כמו שקורה במקרים רבים, כאשר מעצב או אדריכל אמונים על תיכנון החללים שהופכים בזכותם לנעימים, תפקודיים וחווייתיים, מאות אלפי אנשים מבלים בחופשותיהם, בשעות הפנאי שלהם, במקום העבודה שלהם וגם בלובי של הבניין בו הם מתגוררים, מבלי להכיר את הפרסונה שתכננה את החלל, וזהו הפרמטר הכי מחמיא שיכול לבקש לעצנו מתכנן נטול אגו, שפשוט מתכנן עבור המשתמש.

השבוע הלך בירס לעולמו בגיל 67 לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בירס, מייסד ומנכ"ל "ג'פרי בירס אינטרנשיונל" (JBI) עיצב מנעד מעניין של פרויקטים מגדול עד קטן. הוא הופקד על עיצוב הפנים של מלונות מפוארים ואתרי נופש כמו סאניה אטלנטיס בסין, שבעת הקמתו היה הריזורט הגדול בעולם. הוא עיצב בפרויקט זה את כל חללי הפנים, החל מהחדרים – בהם החדרים שממוקמים מתחת לפני הים גימיק מלונאי שנולד בפרויקט זה וקיים היום במלונות ומסעדות נוספים ברחבי העולם – ועד לחללים הציבוריים בפרויקט.

המשרד של בירס אחראי לפרויקטים מעורבי שימושים גדולים בבוסטון ובווירג'יניה, במקביל למסעדות של גורדון רמזי בחוף המערבי.

מי שעבד עימו או לצידו, נוהג להזכיר את מזגו הנעים במיוחד. "הוא הבחור הכי נחמד ונדיב" היה תיאור חוזר כשמתארים את בירס, דבר שמסביר את יכולתו לשמור על קשרים מתמשכים עם לקוחות וקהילות כאחד. 

את בירס פגשנו אנשי קהילת הנדל"ן של מרכז הבנייה הישראלי, בשנת 2016 כאשר הפקנו את כנס הנדל"ן הראשון בניו יורק, וערכנו סיור מודרך בפרויקט מגורי היוקרה One West End של קבוצת סילברסטיין פרופרטיס. דיויד מרקס, מי שהיה בזמנו סמנכ"ל השיווק של הקבוצה והיום משמש כסגן נשיא סילברסטיין פרופרטיס, הכיר בינינו והסביר ששכר את שירותיו של בירס לטובת עיצוב הפנים של הבניין (שבין דייריו העתידיים נמנו ג'ניפר לופז וברוס ויליס, מכיוון שהקונספט השיווקי התבסס על יצירת מגדל מגורים שכולל קומת אירוח ובה מטבח שף גדול ומתחם המדמה מסעדה, לטובת דיירי הבניין שמארחים על בסיס קבוע, אך מעדיפים לארח מחוץ לדירתם, בסטנדרט של מסעדה. זה היה קונספט פורץ דרך כשהחל ה"בום" של מגדלי היוקרה בניו יורק. היום זהו כמובן קונספט סטנדרטי במגדלי יוקרה, אך לפני שמונה שנים, כשבירס כבר היה ידוע כמעצב מסעדות מנוסה, זה היה אך טבעי שהוא נבחר להוביל את עיצוב הפנים של הפרויקט כולו.

המורשת של בירס משתקפת אולי בצורה הטובה ביותר במילותיו שלו. "אחד המפתחות לעיצוב מסעדה מוצלח ועמיד לאורך זמן, הוא סביבה הרמונית, תיאטרלית, שבה המטבח והתפעול והסביבה נמצאים כולם באותו עמוד", אמר למגזין עיצוב פנים ב-2013. "אף אחד מהם לא צריך לעלות על השני. מסעדות הן מטבען מקומות מפגש, וצריכות להיות חגיגיות מאוד. עיצוב מסעדה הוא רקע שעליו האורחים יכולים להיות הכוכבים – מגרה אותם להיות חברתיים ולחייך. המפתח הוא להיות מאוד מודע למי הם האורחים שלך, ומהי האישיות של הבעלים". ציטוט זה מסכם את הגישה שלו לחללי אירוח, כמו צ'יינה גריל המפואר של מנהטן שעוצב על העיקרון של חווית הלקוח, שמשמעותו "קודם כל… אנשים". 

בירס עבר התנסות מקצועית מגוונת. הוא נמשך לאומנות ניפוח זכוכית אותו למד מהאמן דייל צ'יהולי בזמן שלמד אדריכלות בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד. עם סיום לימודיו, החל לעבוד אצל אוסקר נימאייר בברזיל, אחר כך עבר לניו יורק ועבד במשרדו של איו מינג פיי I.M. Pei, שהיה במשך עשור המשרד העסוק ביותר בעיר. בסוף שנות ה-70 ייסד בירס את משרדו העצמאי Jeffrey Beers International (JBI), שנמצא היום בשיאו מבחינת היקף העבודות וההכרה מקצועית. במסגרת משרדו, בנה בירס קריירה מצליחה בעיצוב לתעסוקה (משרדים), מסחר ומגורים, המבוססת על האהבה עמוקה שלו לעיצוב. בכתבי העת הרבים בהן כיכבו עבודותיו, תואר סגנונו כמודרניזם משולב ברגש וכזה שיוצר חללים חווייתיים שמותירים רושם מתמשך.

בשנת 2018, כיבד אותנו בירס בביקור בישראל והתארח כמרצה בינלאומי בנבחרת הדוברים הבינלאומיים של ועידת העיצוב של מרכז הבנייה הישראלי. 

את ההכרה האחרונה קיבל בשנה שעברה, עם זכייתו בפרס עיצוב הפנים הטוב ביותר לשנת 2023 עבור עיצוב מגדל הבנק האמריקאי. אפשר להתנחם בכך שאדריכלים ומעצבים זוכים להשאיר אחריהם מורשת, וזו דוגמה מובהקת לכך.